תרגום התורה ליוונית
.jpg)
תרגום התורה ליוונית הוא סיפור המוזכר בתלמוד לפיו תלמי השני מלך מצרים העתיקה ציווה על שבעים ושנים מחכמי ישראל שיתרגמו עבורו את התורה ליוונית, על מנת שיוכל להבין את הכתוב בה. תרגום זה מוכר כיום בשם 'תרגום השבעים'.
ערך מורחב – תרגום השבעים
במגילת תענית בתרא מצוין כי המעשה אירע ביום ח' בטבת ובעקבותיו תיקנו לצום ביום זה תענית צדיקים, משום שבעקבות תרגום התורה "החושך בא לעולם שלשה ימים". עובדה זו מצוינת גם בסליחות שהתחברו לעשרה בטבת.
הסיפור התלמודי
בתלמוד הבבלי מופיע המעשה כי תלמי כינס שבעים ושנים מזקני ישראל על מנת לתרגם את התורה ליונית. אותם חכמים שינו בתרגום כמה שינויים, -שנעשו על מנת למנוע לזות שפתים וטענות כפירה - וכל אותן 72 זקנים שינו בצורה זהה, על אף שלא ידעו זה מזה:
מעשה בתלמי המלך שכינס שבעים ושנים זקנים והכניסן בשבעים ושנים בתים ולא גילה להם על מה כינסן ונכנס אצל כל אחד ואחד ואמר להם כתבו לי תורת משה רבכם נתן הקב"ה בלב כל אחד ואחד עצה והסכימו כולן לדעת אחת וכתבו לו (בראשית א, כז) אלהים ברא בראשית...
סיפור דומה המפרט על התהוות תרגום השבעים מופיע גם במקור חיצוני הידוע בשם "איגרת אריסטיאס". על פי הסיפור מלך מצרים תלמי השני (פילדלפוס, שמלך בין השנים 285–247 לפנה"ס) הזמין שבעים ושניים זקנים יהודים לאלכסנדריה כדי לתרגם את התורה, לצורך צירופה לספרייה הגדולה באלכסנדריה.
המלך העניק להם תנאי מחיה נוחים למלאכת התרגום, בהושיבו אותם באי פארוס וזימונם לארמון מדי בוקר. הסיפור באיגרת אריסטיאס אפוף כולו אווירה חגיגית, ויחסו כלפי עצם מעשה התרגום אוהד.
על אף שכאמור בתלמוד מופיעה רשימה של 15 שינויים, אך בתרגום השבעים שלפנינו נמצאים רק ארבעה מאותם שינויים מתוארים.
מלבד איגרת אריסטיאס והמקורות התלמודיים, מופיע הסיפור גם בחיבור של אפיפניוס מסלמיס (320–403 לספירה), "על מידות ומשקלות".
תענית צדיקים
כאמור, על פי דברי חז"ל היום בו אירע מעשה זה היה ביום ח' טבת ובעקבותיו תיקנו חז"ל תענית צדיקים באותו יום וכפי שמופיע במגילת תענית בתרא:
בשמונה בטבת נכתבה התורה יונית בימי תלמי המלך והחשך בא לעולם שלשה ימים
— מגילת תענית בתרא
מאורע זה נזכר גם במסכת סופרים, תחילה בקיצור בנוסח שלהלן, ובהלכה שאחריו מופיע הסיפור פעם נוספת בנוסח שקרוב לנוסח התלמוד:
”מעשה בחמישה זקנים שכתבו לתלמי המלך את התורה יוונית, והיה אותו היום קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל, שלא הייתה התורה יכולה להתרגם כל צורכה” (מסכת סופרים פרק א' הלכה ז'.)
בסליחות לעשרה בטבת מזכיר הפייטן בפיוט 'אזכרה מצוק':
אֶזְכְּרָה מָצוֹק אֲשֶׁר קְרָאַנִי,
בְּשָׁלֹשׁ מַכּוֹת בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה הִכַּנִי
גִּדְּעַנִי, הֱנִיאַנִי, הִכְאַנִי, אַךְ עַתָּה הֶלְאָנִי: (איוב טז, ז)
דִּעֲכַנִי בִּשְׁמוֹנָה בוֹ שְׂמָאלִית וִימָנִית,הֲלֹא שְׁלָשְׁתָּן קָבַעְתִּי תַעֲנִית
וּמֶלֶךְ יָוָן אִנְּסַנִי לִכְתֹּב דָּת יְוָנִית,
עַל גַּבִּי חָרְשׁוּ חוֹרְשִׁים, הֶאֱרִיכוּ מַעֲנִית:
השינויים
כאמור, התלמוד מונה רשימת שינויים ששינו החכמים, על מנת להימנע מתרגום שיעלה קושיות אמוניות וכן לזות שפתים על בני ישראל. רשימת השינויים המופיעים בתלמוד הן:
- "אלקים ברא בראשית". במקום: ”בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים” (ספר בראשית, פרק א', פסוק א')
- "אעשה אדם בצלם ובדמות". במקום: ”נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ” (ספר בראשית, פרק א', פסוק כ"ו)
- "ויכל ביום הששי וישבות ביום השביעי". במקום: ”וַיְכַל אֱלֹקִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה” (ספר בראשית, פרק ב')
- "זכר ונקבה בראו". במקום: ”וַיִּבְרָא אֱלֹקים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם” (ספר בראשית, פרק א', פסוק כ"ז) ”זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם בְּיוֹם הִבָּרְאָם” (ספר בראשית, פרק א', פסוק כ"ז)
- "הבה ארדה ואבלה שם שפתם". במקום: ”הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם” (ספר בראשית, פרק י"א, פסוק ז')
- "ותצחק שרה בקרוביה" במקום. במקום: ”וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן” (ספר בראשית, פרק י"ח, פסוק י"ב)
- "כי באפם הרגו שור וברצונם עקרו אבוס". במקום: ”כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר” (ספר בראשית, פרק מ"ט, פסוק ו')
- "ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על נושא בני אדם". במקום: ”וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וַיַּרְכִּבֵם עַל הַחֲמֹר” (ספר שמות, פרק ד', פסוק כ')
- "ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים ובשאר ארצות (שלשים שנה ו) ארבע מאות שנה". במקום: ”וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה” (ספר שמות, פרק י"ב, פסוק מ')
- "וישלח את זאטוטי בני ישראל". במקום" ”וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לַה' פָּרִים” (ספר שמות, פרק כ"ד, פסוק ה'),
- "ואל זאטוטי בני ישראל לא שלח ידו". במקום: ”וְאֶל אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ” (ספר שמות, פרק כ"ד, פסוק י"א)
- "לא חמד אחד מהם נשאתי". במקום:”לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי” (ספר במדבר, פרק ט"ז, פסוק ט"ו)
- "אשר חלק ה' אלקיך אתם להאיר לכל העמים". במקום: ”וּפֶן תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה וְרָאִיתָ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ וְאֶת הַכּוֹכָבִים כֹּל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם וַעֲבַדְתָּם אֲשֶׁר חָלַק ה' אֱלֹקֶיךָ אֹתָם לְכֹל הָעַמִּים תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם” (ספר דברים, פרק ד', פסוק י"ט)
- "וילך ויעבוד אלהים אחרים אשר לא צויתי לעובדם". במקום ”וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחוּ לָהֶם וְלַשֶּׁמֶשׁ אוֹ לַיָּרֵחַ אוֹ לְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי” (ספר דברים, פרק י"ז, פסוק י"ג)
- וכתבו לו "את צעירת הרגלים" ולא כתבו לו את הארנבת" במקום: ”וְאֶת הָאַרְנֶבֶת כִּי מַעֲלַת גֵּרָה הִוא וּפַרְסָה לֹא הִפְרִיסָה טְמֵאָה הִוא לָכֶם” (ספר ויקרא, פרק י"א, פסוק ו')
ולמה לא כתבו לו את הארנבת מפני שאשתו של תלמי המלך ארנבת שמה כדי שלא יאמר: שחקו בי היהודים והטילו שם אשתי בתורה.
בהלכה
התפשטות התרגום השפיעה גם בעולם ההלכה, עד כדי שרבן שמעון בן גמליאל מתיר לכתוב את התנ"ך רק בעברית או ביוונית, ודרש עליו את הפסוק "יפת אלקים ליפת וישכון באהלי שם" - יפיפותו של יפת (השפה היוונית) תשכון באהלי שם (עם ישראל)[1].
קישורים חיצוניים
- נעמה גרין, ח’ בטבת, תרגום השבעים: כל מה שרציתם לדעת על יום האבל הלאומי, באתר Hidabroot, בנובמבר 2021
- הרב אברהם שפירא, תרגום התורה ליוונית באתר ישיבה
- טבלת השינויים בתרגום השבעים כולל הסבר
הערות שוליים
