קריאת מערכת

קריאת מערכת (באנגלית: system call) היא בקשה מתוכנת מחשב אל ליבת מערכת ההפעלה לביצוע פעולה שהיא אינה יכולה לבצע בעצמה. קריאות מערכת הן האחראיות על החיבור שבין המשתמש לליבת המערכת, ובכך מאבזרת את המשתמש ונותנת לו שימוש מרבי בפונקציונליות שהיא מציעה. הדבר כולל בין היתר יכולת קבלת גישה למרבית רכיבי החומרה של המחשב (למשל קריאת קובץ מהדיסק הקשיח), ליצירת תהליך חדש, להעברת מידע בין תהליכים ועוד.

כל תהליך הוא בעל רמת הרשאה שמאפשרת להפעיל פקודות מסט הפקודות של המעבד ולכל פקודה בסט הפקודות יש רמת הרשאה הנדרשת על מנת להפעילה. רמות ההרשאה האלו נקראות rings. במעבדים בעלי ארכיטקטורת IA-32 למשל, ישנן 4 הרשאות, מ-0 עד 3, כאשר ring 0 היא הרשאה שמאפשרת ביצוע של כל הפקודות ו-ring 3 היא רמת ההרשאה המוגבלת ביותר. מערכת ההפעלה רצה ב-ring 0 ומקבלת גישה לכל הפקודות שהמעבד מספק. כאשר תהליך שרץ תחת מערכת ההפעלה מעוניין להריץ פקודה שאין לו הרשאה לבצעה, עליו לפנות למערכת ההפעלה בבקשה שתבצע עבורו את השירות. הקריאות האפשריות, כמו גם הפרמטרים אותם יש להעביר נקבעים ב-API של מערכת ההפעלה.

לרוב המוחלט, קריאת מערכת תשלחנה מטבעות שמעל טבעת המערכת (מעל ring 0) משום שלא רק שזה לא שמיש, רוב המערכות לא מאפשרות זאת כלל. עם זאת, ישנן כמה מערכות אשר מאפשרות שליחת קריאות גם דרך תהליכים השייכים ל - ring 0.

תהליך מבצע קריאת מערכת באמצעות הרצת פקודה מסט הפקודות של המעבד שגורמת ליצירת פסיקה. הפסיקה מפסיקה את הרצת התהליך ומתחילה להריץ קוד של מערכת ההפעלה שתפקידו לטפל בקריאות מערכת. במקרה שהתהליך מנסה להריץ בעצמו פקודה שאין לו הרשאה להריצה, המעבד יזהה זאת ויודיע למערכת ההפעלה על ידי יצירת פסיקה שמפעילה שגרה של מערכת הפעלה שמטפלת בכך.

ערך זה הוא קצרמר בנושא מחשבים. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.