אי-שוויון הממוצעים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

במתמטיקה, אי-שוויון הממוצעים הוא אי-שוויון מפורסם הקושר בין הממוצע החשבוני והממוצע הגאומטרי של סדרת מספרים סופית. זהו אי-שוויון בסיסי באנליזה מתמטית, ויש לו שימושים חשובים והכללות רבות.

את אי-השוויון הוכיח אוגוסטן לואי קושי, וברבות השנים התגלו עשרות הוכחות אחרות.

באותו שם נקרא גם אי-שוויון בין הממוצע הגאומטרי לממוצע ההרמוני; יחדיו, טוענים שני אי-השוויונות שלכל קבוצה a1,,an של מספרים ממשיים חיוביים, מתקיים

n1a1++1ana1anna1++ann

כלומר הממוצע ההרמוני קטן או שווה לממוצע הגאומטרי, והממוצע הגאומטרי קטן או שווה לממוצע החשבוני. בשני המקרים לא מתקיים שוויון, אלא אם כל המספרים a1,,an שווים זה לזה.

רקע

אם a1,,an מספרים חיוביים, הרי

  • הממוצע החשבוני שלהם הוא סכומם המחולק ב-n : An=a1++ann
  • הממוצע הגאומטרי הוא השורש ה-n-י של מכפלתם: Gn=a1ann
  • הממוצע ההרמוני הוא המספר ההופכי לממוצע החשבוני של ההופכיים: Hn=n1a1++1an

שלושת הביטויים מתאימים, בהקשרים שונים, לשמש כ"ממוצע", למשל בכך ששלושתם נמצאים תמיד בין הערך הקטן ביותר לגדול ביותר בסדרה a1,,an . לפי אי-שוויון הממוצעים, HnGnAn .

במקרה n=2 טענה זו קובעת כי 21a+1baba+b2 .

הוכחות

המקרה n=2

הוכחה גאומטרית לאי-שוויון הממוצעים במקרה n=2 . באדום הממוצע החשבוני של a,b , בתכלת הממוצע הגאומטרי שלהם ובירוק הממוצע ההרמוני שלהם

נשתמש בעובדה הפשוטה שהריבוע של מספר ממשי הוא תמיד אי-שלילי:

0(ab)2=a22ab+b2=a2+2ab+b24ab=(a+b)24ab

כלומר:

4ab(a+b)2

ולכן לאחר חלוקה ב-4 והוצאת שורש:

G2=aba+b2=A2

קל לראות כי H2A2=G22 ולכן משום ש-G2A2 בהכרח H2G2 .

הוכחתו של קושי

קושי הוכיח את אי-השוויון GnAn בשיטה הנקראת לעיתים "אינדוקציה הפוכה":

ראשית, הוא הראה שאם אי-השוויון מתקיים לסדרות בנות n מספרים, אז הוא מתקיים לסדרות בנות 2n מספרים – ולכן, באינדוקציה (רגילה) הוא מתקיים לסדרות בנות 2m מספרים, לכל m . בנוסף לזה, הראה קושי שאם אי-השוויון מתקיים לסדרות בגודל מסוים, אז הוא מתקיים לסדרות קטנות יותר. מכיוון שכל מספר קטן מאיזו-שהיא חזקה של 2, ההוכחה הושלמה.

הצעד הראשון: נניח כי אי-השוויון a1anna1++ann מתקיים לכל a1,,an חיוביים. אז

a1a2n2n=a1annan+1a2nna1++annan+1++a2nna1++ann+an+1++a2nn2=a1++an+an+1++a2n2n

כאשר אי-השוויון הראשון נובע מן ההנחה שאי-השוויון מתקיים לקבוצות בגודל n , והשני מן המקרה n=2 .

הצעד השני: נניח כי אי-השוויון מתקיים לקבוצות בגודל n ; אם נתונים a1,,am כאשר m<n , נסמן α=a1++amm ונקבל

a1amαnmna1++am+(nm)αn=α

ולכן a1ammα .

את אי-השוויון HnGn אפשר להוכיח בדרך דומה.

הוכחה באמצעות אי-שוויון ינסן

ניתן להוכיח את אי-השוויון באמצעות אי-שוויון ינסן, הקובע כי

f(x1++xnn)f(x1)++f(xn)n

לכל פונקציה f קמורה. אם משתמשים בפונקציה exp, ומציבים xi=ln(ai) , מתקבל

a1anna1++ann

הכללות

אחת ההכללות החשובות לאי-השוויון מתקבלת מחזרה על כל רכיב ak מספר פעמים, למשל pk .

אם a1,,an חיוביים כמקודם ו- p1,,pn שלמים חיוביים וסכומם P , אז אי-השוויון הופך להיות

Pp1a1++pnana1p1anpnPp1a1++pnanP

באי-שוויון זה אפשר להחליף את המקדמים pk במספרים חיוביים כלשהם; למשל, כאלה שסכומם P=1 . כאשר כל המקדמים שווים ל-1n , מתקבל אי-שוויון הממוצעים.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0