גזל שינה
גזל שינה הוא איסור הלכתי מוסרי, המתייחס להפרעה לשינה של אדם אחר. אף שזהו איננו גזל במובן הרגיל, הביטוי המקובל הוא "גזל שינה". הביטוי נמצא בשימוש לראשונה בספר אהבת חסד של רבי ישראל מאיר הכהן, בעל החפץ חיים.
גזל שינה הוא כל פעולה הגורמת להפרעת השינה של אדם אחר, בין אם מדובר בהרעשה ליד המקום בו הוא ישן, או במעשה פעיל על מנת להעיר אותו.
תוקף האיסור
איסור גזל שינה לא מופיע במקורות הלכתיים מוקדמים כגון התלמוד, משנה תורה לרמב"ם או השולחן ערוך. עקב כך, תוקף האיסור הוא יותר מוסרי ופחות הלכתי והוא חלק מתיקון המידות. תחילת השימוש במונח חופפת לתקופת פעילותה של תנועת המוסר.
בשו"ת שבט הלוי[1] כתב הרב שמואל וואזנר שלכאורה לא שייך גזל במניעת שנת חבירו, אלא רק שמבטל את טובתו של חבירו, אך גם דבר זה אסור כמו שכתוב בגמרא במסכת בבא בתרא[2]. כמו כן ניתן למצוא מקור הלכתי לאיסור במצוות חסד של ואהבת לרעך כמוך[3]. אמנם בשו"ת משנה הלכות[4] חולק הרב מנשה קליין על הרב וואזנר בדין זה, וסובר שאין איסור בלומדים בבית המדרש בקול, אף שמפריעים בזה את מנוחת השכנים, כיון שאינו מתכוון להפריע. וכן מובא מעשה בחזון איש שאפשר לתלמיד ישיבה ללמוד בקול רם אף שמפריע לאחרים[5]
מכל הפוסקים שהובאו קודם מתבאר שאין כאן איסור של גזל ממש, אלא לכל היותר איסורים אחרים. וכן מצאנו במסכת ברכות[6] דוגמה נוספת של איסור שאינו גזל ואף על פי כן מכונה בגמרא כגזל, והוא אי עניית שלום לאדם השואל בשלום.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון ויקיפדיה
שימוש בפרמטרים מיושנים [ דרגה ] גזל שינה26623874