ואהבת לרעך כמוך

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בול ישראלי לכבוד חגיגות העשור להכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם (1958). על הבול מופיע הציווי "ואהבת לרעך כמוך" בעברית, ועל השובל בשפות שונות (צרפתית, אנגלית, ספרדית ורוסית).

וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ הוא ביטוי בתורה, מצוות עשה, ולדעת התנא רבי עקיבא, הוא גם מושג יסוד.

משמעותה היא שהאדם צריך לאהוב את רעו כשם שהוא אוהב את עצמו. מכלל זה נגזרות דרכי התנהגות רבות, שבגללן רבי עקיבא התייחס אליו כאל כלל מרכזי וחשוב בתורה.

להבדיל, גם בנצרות הפסוק מוצג כבסיס לתורת המוסר הנוצרית. בניסוחים שונים הוא מופיע גם בדתות ובשיטות-מוסר אחרות.

מקור המצווה

מקורה של המצווה הוא בספר ויקרא : "לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, אֲנִי ה'".[1]

על פי פשוטו של הפסוק, אסור לאדם לבקש נקמה בזולת או ליטור לו טינה או לבקש את רעתו, וממשיך הכתוב לומר "ואהבת לרעך כמוך" - אהוב את הרֵע כשם שאתה אוהב את עצמך. המשך הפסוק - "אני ה'", מצביע על נחיצותה של יראת ה' כדי לקיים מצווה זו, המסורה לא אחת לליבו של האדם. הפרשן אור החיים מסביר את הקשר בין המצווה לביטוי אני ה' כקשר הדדי בין מצבו של "ישראל" לה', כי - "באמצעות יחוד הלבבות מתייחד שמו יתברך, להיות שכל ישראל הם ענפי שם הוי"ה ברוך הוא, דכתיב 'כי חלק ה' עמו'".[2] פרשני מקרא, כמו אבן עזרא וספורנו, עמדו על הלמ"ד היתרה הקיימת בפסוק (לרעך במקום את רעך), ופירשו שהציווי הוא לפעול מתוך אהבה כלפי רעך, כמו שהאדם רוצה שרעו יפעל באהבה כלפיו. הציווי על יראת ה' במצווה מובהקת שבין אדם לחברו, כמו אהבת הזולת, מדגיש מכל מקום את המניע הדתי העומד מאחורי ציוויי התורה, וגם אלה החברתיים.

בספרות חז"ל

כאשר הלל הזקן, נשיא הסנהדרין האחרון בתקופת הזוגות, התבקש ללמד לגר את כל התורה כולה על רגל אחת, הוא השיב לו: "דעלך סני - לחברך לא תעביד, זו היא כל התורה כולה, ואידך פירושה הוא, זיל גמור" (בתרגום לעברית: 'מה ששנוא עליך - אל תעשה לחברך. זו (תמצית) כל התורה, והשאר פירוש הוא- לך ללומדו').[3] המהרש"א מפרש שם, שהדבר נלמד ממצוות "ואהבת לרעך כמוך". האימרה של הלל מתועדת במקומות נוספים בספרות היהודית. בספר טוביה: "ואת־אשר תשנא אל תעש לכל־אדם",[4] וגם אצל פילון האלכסנדרוני.[5]

על הפסוק "ואהבת לרעך כמוך", אמר רבי עקיבא, מגדולי התנאים שחי במאות הראשונה והשנייה לספירה, "זהו כלל גדול בתורה".[6] בן עזאי מבקר אותו ואומר 'זה ספר תולדות אדם[7] זה כלל גדול מזה'[8]. על ההפרש בין שתי הדעות ראה למטה בסעיף 'פילוסופיה'.

על פי רבי מאיר, תלמידו של רבי עקיבא, בית דין פותחים לאדם להתיר את נדריו, כאשר הם שואלים אותו בין היתר האם היה נודר את נדרו, כאשר היה ברור לו שהוא נוגד את מצוות ואהבת לרעך כמוך.[9]

חכמי התלמוד למדו ממושג זה הלכות רבות:

על פי רב משמו של רב יהודה אסור לאדם לקדש אישה באמצעות שליח, מבלי שהוא רואה אותה, מהטעם של ואהבת לרעך כמוך, שמא כאשר יראה אותה, היא תתגנה בעיניו והוא ירצה לגרש אותה ויגרם לה צער.[10]

על פי רב חסדא אסור לקיים יחסי מין ביום, בגלל הטעם של 'ואהבת לרעך כמוך' ואביי מסביר כי הגבר עלול לראות משהו בגופה של אשתו, שיגרום לו שתתגנה עליו וימאס בה.[11]

בכמה מקומות חז"ל מתלבטים בדינו של מי שמוצא להורג על ידי בית דין, כיצד הוא צריך להתבצע, והם קובעים את הכלל "ואהבת לרעך כמוך - ברור לו מיתה יפה", כלומר אף מי שדינו לההרג, יש להורגו באופן הכי עדין והלא משפיל שאפשר.[12]

כאשר חכמים התלבטו האם לבן מותר להקיז דם אביו לצורך רפואה, שהרי ישנו איסור לבן לחבול באביו, הם התירו מהטעם שהביא רב מתנא 'ואהבת לרעך כמוך'.[13]

בהלכה ובספרות המוסר

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אהבת ישראל (מצווה)

הרמב"ם פוסק במצווה ר"ו: "לאהוב כל אדם מבני ברית, שנאמר 'ואהבת לרעך כמוך'."

וכן הוא פוסק:

מצווה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו, שנאמר "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט, יח). לפיכך צריך שיספר בשבחו ולחוס על ממונו, כמו שהוא חס על ממון עצמו ורוצה בכבוד עצמו; והמתכבד בקלון חברו, אין לו חלק לעולם הבא.

משנה תורה, הלכות דעות פ"ו ה"ג

והוא גם קובע את הכלל: "כל הדברים שאתה רוצה שיעשו אותם לך אחרים, עשה אותן אתה לאחיך בתורה ובמצוות." (משנה תורה, הלכות אבל י"ד ה"ב) לכן הוא קובע בהלכה קודמת, שיש מצוות עשה מדרבנן לעשות "גמילות חסדים שבגופו שאין להם שיעור, לבקר חולים, ולנחם אבלים, ולהוציא המת, ולהכניס הכלה, וללוות האורחים, ולעסוק בכל צורכי הקבורה, לשאת על הכתף, ולילך לפניו, ולספוד, ולחפור, ולקבור; וכן לשמח החתן והכלה, ולסעדם בכל צורכיהם." (משנה תורה, הלכות אבל י"ד ה"א) וכן הוא פוסק שמי שיכל לפדות שבוי ולא עשה כן, עובר בין היתר על מצוות 'ואהבת לרעך כמוך'[14].

היו שנהגו לקבל עליהם את מצוות "ואהבת לרעך כמוך" לפני תפילת שחרית כדי שהתפילות יהיו רצויות ויתקבלו, ובלשונו של הרב שלמה גאנצפריד "כי אם חס ושלום יש פירוד לבבות ישראל למטה, אזי גם למעלה אין התאחדות"[15].

לדעת רוב ככל פרשני המקרא והפוסקים מצווה זו מחייבת את האהבה לבני ברית בלבד. יחד עם זאת, בספר שערי קדושה כתב מהרח"ו שראוי לאדם החסיד לאהוב את כל הבריות ואפילו גויים[16]. וכן כתב הרב אברהם יצחק הכהן קוק בכמה מקומות[17], אך לא בתור חובה מן התורה כפירוש לפסוק. דעת יחיד היא זו של הרב אליהו בן אמוזג אשר מפרש מצווה זו מדאורייתא כחלה על כל האנושות. בפירושו למקרא הוא כותב: "ממה ששנה וכתב 'ואהבת לרעך כמוך' [אחרי שכבר אמר "לא תקם ולא תטר את בני עמך"], ולא אמר 'לבני עמך', שמענו שבכלל רעך כל מין האדם..." (אם למקרא, ויקרא יט, יח). גם באחד ממכתבי רבי יוסף משאש נכתב כעין דבריו של הרב בן אמוזג[18].

בתרבויות אומות העולם

הכלל מופיע בניסוחים שונים גם בדתות אחרות:

  • ברומא העתיקה: על פי ההיסטוריה אוגוסטה, הקיסר אלכסנדר סוורוס זכר מימרה ששמע מיהודים או מנוצרים, אותה נהג להשמיע באמצעות כרוז בכל פעם שקרא מישהו למשמעת, וציווה לחקוק אותה בפלטין ובמבנים ציבוריים: "quod tibi fieri non vis, alteri ne feceris" ("אשר אינך רוצה שיעשו לך, אל תעשה לזולתך").[19] כלל זה, המקביל לכלל של הלל הזקן, מופיע בכתובת פגנית שנתגלתה ב-1954 בסלונה (אנ'), המתוארכת לזמנו של סוורוס: "Unusquisque quot sibi fieri non vult facere non debet". נראה שבתקופה זו הכלל הפך לאמרה נפוצה ברומא, והוא אף משתקף בנאומו של מקנאס (Maecenas) אצל דיו קסיוס.[20][21]
  • באסלאם: החדית' מייחסת למוחמד את האימרה "אף אחד מכם אינו מאמין באמת עד שהוא מבקש עבור אחיו מה שהוא מבקש עבור עצמו[22]."
  • בהינדואיזם: במהאבאראטה, האפוס החשוב של ההינדואיזם, מופיע ב-Anusasana Parva הכלל "אין לעשות לזולת מה שאדם אינו רוצה שיעשה לעצמו. זוהי 'הדרך הנכונה לחיים' (דהרמה)[23]."
  • בקונפוציאניזם: בפרק 15 של מאמרות קונפוציוס מופיע הכלל בניסוח המזכיר את דברי הלל הזקן: "שאל צְה-גוּנְג: כלום יש מאמר אחד שראוי לו לאדם לנהוג על פיו כל ימיו? אמר החכם: הלא הוא המאמר על נתינת הדעת על חבר: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך[24]." באופן אחר מופיע הכלל גם בפרק 5 של המאמרות: "אמר צה-גונג: מה ששנוא עלי איני מבקש לעשות לאחרים. אמר החכם: צה-גונג, למעלה כזאת עדיין לא הגעת[25]."
  • בדת הבהאית: בפרק 66 בלקט כתבי בהאא אללה[26] מנוסח הכלל "אל תטיל על אף נשמה משא שאינך רוצה שיוטל עליך, ואל תייחל לאף אדם מה שאינך מייחל לעצמך."

סובלנות דתית

האפיפיור גרגוריוס התשיעי יישם את הכלל לגבי היחס הראוי של נוצרים ליהודים במכתב לבישוף צרפתי משנת 1233[27]:

Est autem Judæis a Christianis exhibenda benignitas, quam Christianis in Paganismo existentibus cupimus exhiberi - על נוצרים לנהוג ביהודים באותו רצון טוב שהם רוצים שיראו לנוצרים בארצות הפגנים

Auvray, "Le régistre de Grégoire IX", n. 1216

בפילוסופיה

ב'הנחת יסוד למטפיזיקה של המדות' מביא קאנט שלושה ניסוחים של הצו הקטגורי. הניסוח השלישי: 'עשה פעולתך כך שהאנושות, הן שבך הן שבכל איש אחר, תשמש לך לעולם גם תכלית ולעולם לא אמצעי בלבד'. (תרג. מ. שפי. הוצ. מגנס, מהד. שלישית ע' 95).

לכאורה ניסוח דומה לרוחו של הצו התורני, עם זה הכלל (בניסוחו של הלל) אינו יכול לשמש קו מדריך או עקרון, לדעתו, מפני שאיננו אלא 'מסקנה מאותו העקרון ומצומצמת מכמה בחינות'. (שם, בהערה בע' 97).

ביהדות עם זאת ישנן התייחסויות המבקשות להפיק כעין צו קטגורי כללי, ומעניינת בהקשר זה המחלוקת שהובאה (לעיל, בפיסקה "בספרות חז"ל"), בין ר' עקיבא ובן עזאי - "ואהבת לרעך כמוך" - ר' עקיבא אמר: זה כלל גדול בתורה, ובן-עזאי אמר: "זה ספר תולדות אדם" - זה כלל גדול מזה.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק י"ח.
  2. ספר דברים, פרק ל"ב, פסוק ט'.
  3. מסכת שבת, דף ל"א, עמוד א'.
  4. ספר טוביה, פרק ד, פסוק טו (תרגום הרטום).
  5. אוסביוס, הכנה לבשורה, ספר 8, פרק 7, סעיף 6.
  6. ירושלמי, נדרים, ל, ב.
  7. ספר בראשית, פרק ה', פסוק א'.
  8. ספרא קדושים ד יב
  9. משנה, נדרים, פ"ט, מ"ד.
  10. מסכת קידושין, דף מ"א, עמוד א'.
  11. מסכת נידה, דף י"ז, עמוד א'.
  12. מסכת סנהדרין, דף מ"ה, עמוד א'; מסכת כתובות, דף ל"ז, עמוד ב'.
  13. מסכת סנהדרין, דף פ"ד, עמוד ב'.
  14. משנה תורה, הלכות מתנות עניים פ"ח ה"י וכן בשו"ע יורה דעה סימן רנ"ב סעיף ב'
  15. קיצור שו"ע סימן י"ב ב' וכן בספר הלכות שנה ראשונה - פרשת מקץ הלכה ה'
  16. שערי קדושה חלק א ה
  17. לדוגמה: מידות ראיה, ערך "אהבה", אות א.
  18. אוצר המכתבים, מכתב תתקצב.
  19. היסטוריה אוגוסטה, חיי אלכסנדר סוורוס, פרק נא, סעיפים 8-6. תרגום: דוד גולן, הקיסרים הסוורים, עמ' 428.
  20. דיו קסיוס, היסטוריה רומאית, ספר 52, פרק 34, סעיף 1.
  21. M. Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. II: CXLII. Sciptores Historiae Augustae, pp. 633-634
  22. Hadith 13: Love for Your Brother What You Love for Yourself in The Forty Hadith of Imam Nawawi (באנגלית)
  23. Anusasana Parva 113
  24. קונג פו-צה (קונפוציוס), מאמרות פרק חמישה עשר כ"ג, תרגום דניאל לסלי ואמציה פורת
  25. שם פרק 5 י"א
  26. Gleanings From the Writings of Bahá’u’lláh LXVI: Fear God, ye inhabitants of Constantinople (אנגלית)
  27. הערך "סובלנות" באנציקלופדיה הקתולית (אנגלית)
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0