לחם משנה

שתי חלות לשבת.

לֶחֶם מִשְׁנֶה הוא הדין לברך על שני כיכרות לחם בסעודות שבת ובסעודות יום טוב, בדרך כלל נהוג לברך על חלות. מקור הדין בתלמוד, והוא נקרא "לחם משנה" על שם תוספת המן שניתנה לבני ישראל בימי שישי עבור השבת.

טעם הדין

בתורה מסופר על המן שירד לבני ישראל במדבר. בכל יום חול היה המן יורד בכמות המספיקה ליום אחד, אך ביום שישי ירדה מנה כפולה, גם בעבור יום השבת בו לא ירד המן. כזכר לעניין זה, מברכים בשבת על שתי חלות. מקור השם של המנהג "לחם משנה" הוא על פי האמור בפרשת המן: ”וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד, וַיָּבֹאוּ כָּל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה וַיַּגִּידוּ לְמֹשֶׁה”.

על פי המכילתא, דין זה תקף גם בסעודות יום טוב, היות שבדומה לשבת גם ביום טוב לא ירד המן, בעוד בערב יום טוב ירדה מנה כפולה.

גם נשים חייבות בלחם משנה, אף שזו מצוות עשה שהזמן גרמה, היות שנשים חייבות בכל דיני השבת כגברים.

דינים ומנהגים נוספים

הלחמים ללחם משנה

כעדיפות ראשונה הלחמים לדין לחם משנה צריכים להיות שלמים, אך כעדיפות שנייה ניתן לחבר חצאי לחם באופן כל שהוא (לדוגמה, באמצעות קיסם), או לברך על לחם פרוס סגור בשקית (או קפוא). במידת הצורך ניתן לקיים דין זה גם באמצעות שתי פרוסות.

כיסוי החלות בשעת הקידוש

ערך מורחב – כיסוי החלות

את הלחם לסעודת שבת נהוג לכסות במפה קטנה המיועדת לכך בזמן הקידוש. במקורו של המנהג עומד הדין שנאמר בתלמוד (פסחים ק ב) "אין מביאין את השולחן אלא אם כן קידש, ואם הביא, פורס מפה ומקדש". דין זה מתבסס על המציאות בעבר, בה היה שולחן קטן ונייד לפני כל אחד מהסועדים. אולם כבר כתבו התוספות כי בימינו שהשולחנות כבדים, נוהגים תמיד לפרוס מפה על החלות ולקדש. ואמנם כך דעת רוב הפוסקים להלכה. עם זאת, הגר"א כנאמן לדברי התלמוד היה נוהג שלא להביא את הלחם לשולחן עד אחרי קידוש^{[דרוש מקור]}, וכך נהגו ההולכים לדרכו.

בדברי הפרשנים ישנן שלש סיבות לדין זה של כיסוי החלה:

• ישנה קדימות ללחם על פני יין, אך הקידוש נערך לרוב דווקא על יין. לכן נהוג לכסות את החלות.
• זכר למן שכוסה בשכבת טל מלמטה ושכבת טל מלמעלה.
• "כי היכי דתיתי סעודתא ליקרא דשבתא"(= כדי שתבוא הסעודה לכבוד השבת) (שאילתות דרב אחאי).

בציעת החלות

מברכים על החלות את ברכת המוציא כשהם שלמות. נוהגים להחזיק את החלות ביד בשעת הברכה. בדרך כלל נהוג לבצוע רק אחת מהחלות, אך יש הנוהגים לבצוע את שתי החלות. יש הנוהגים לבצוע בסעודת ליל שבת את החלה התחתונה, ובסעודת יום השבת וכן בסעודות יום טוב את העליונה (מנהג על פי הקבלה). יש הנוהגים לברך על 12 חלות (מנהג על פי הקבלה).

טיבול במלח

אחרי הקידוש ונטילת הידיים מתבלים את הפת במעט מלח כדי שלא תהיה תפלה, וכן לזכר הקרבנות בבית המקדש בהם נאמר "על כל קורבנך תקריב מלח", ומחלקים לכל אחד מבני הבית מן הלחם. יש הנוהגים בתקופה שבין ראש השנה עד שמחת תורה לטבול הלחם בדבש במקום מלח, כסגולה לשנה מתוקה.

הערות שוליים

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.