מצוות עשה שהזמן גרמן

מצוות עשה שהזמן גרמן הן מצוות עשה החלות רק במועדים קבועים. לדוגמה, מצוות סוכה חלה רק במהלך חג הסוכות, ומצוות הנחת תפילין חלה רק בימי חול, ביום ולא בלילה.

ייחודן של מצוות עשה שהזמן גרמן הוא שלמעט מספר חריגים, נשים (וכן עבדים כנעניים) פטורות מהן, כלומר נשים אינן מחויבות מבחינה הלכתית לקיים מצוות אלו, בשונה ממצוות עשה שלא הזמן גרמן וכן כל מצוות לא תעשה, שככלל חלות על נשים וגברים במידה שווה.

מקור הפטור

פטור הנשים ממצוות אלו מוזכר פעמים רבות בתלמוד. מקור הכלל הוא במשנה במסכת קידושין: ”וכל מצוות עשה שהזמן גרמה, אנשים חייבין ונשים פטורות”. בתלמוד על המשנה נלמד הכלל בבנין אב ממצוות הנחת תפילין, שבעצמה נלמדת בהיקש ממצוות תלמוד תורה הכתובה לפניה.

אילו מצוות כלולות בפטור

רק מצוות מעטות מבין תרי"ג המצוות הן מצוות עשה שהזמן גרמן. בהן מצוות ציצית, הנחת תפילין, קריאת שמע, ספירת העומר, שמיעת שופר בראש השנה, ישיבה בסוכה ונטילת לולב בסוכות.

מצוות חריגות

המצוות דאורייתא שנשים אינן פטורות מהן כוללות את מצוות שמחה (בשלוש רגלים), מצוות הקהל, קידוש בשבת וחג, ואכילת מצה בליל הסדר. לכל אחת מהמצוות הללו ישנו מקור מהתורה לחייב בהן נשים. בשמחה ברגל והקהל המקור מפורש בתורה. בקידוש ואכילת מצה, החיוב נלמד בהיקש מאיסור מלאכה בשבת וחמץ בפסח.

עם זאת, לדעת הרמב"ם, הכלל שנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן וחייבות בשאר מצוות עשה כלל אינו מלמד על הפרטים, אלא נוצר מהן ונאמר על דרך הרוב, בעוד שהפטור או על החיוב בכל מקרה ומקרה נלמד בקבלה מיוחדת.

מצוות חכמים כהדלקת נרות חנוכה וקריאת מגילה בפורים וכן כל מצוות ליל הסדר הוטלו אף על נשים, בנימוק "שאף הן היו באותו הנס".

לעומת זאת ראש חודש נחשב כחג הנשים, שאף נוהגות שלא לעשות מלאכה ביום זה.

מצוות דרבנן

דעת רש"י שנשים חייבות במצוות דרבנן אף אם הזמן גרמ, התוספות חולקים עליו וסוברים שגם במצוות דרבנן פטורות.

אף הם היו באותו הנס תוספות מביא את הרב יוסף איש ירושלים שחיבות מהתורה ותופות עצו חולק עליו וסובר שזה רק מדרבנן.

מצווה על ידי שליח

הפני יהושע כתב דאם האשה יכולה לקיים המצווה על ידי שליח חייבת וביאר האור שמח שחייבת מכיון שיכולה לקיים רצון בעלה.

הפני יהושע והרעק"א כתבו דבשב ואל תעשה האשה מחויבת.

סיבת הפטור

תפקידים אחרים

לפי האבודרהם הנשים נפטרו מקיום מצוות אלו מפני "שלום בית": ”לפי שהאשה משועבדת לבעלה לעשות צרכיו, ואם הייתה מחויבת במצוות עשה שהזמן גרמא אפשר שבשעת עשיית המצווה יצווה אותה הבעל לעשות מצוותו. ואם תעשה מצוות הבורא - אוי לה מבעלה. ואם תעשה מצוותו ותניח מצוות הבורא - אוי לה מיוצרה. לפיכך פטרה הבורא ממצוותיו כדי להיות שלום עם בעלה.” (תיקון התפילות וענייניהם, השער השלישי)

לדעת הרב משה פיינשטיין הפטור הוא צורך של גידול ילדים, אליו האישה מותאמת יותר מהאיש ואין ליחסו לקדושה פחותה של האישה. גם הרב אליהו כי טוב נימק את סיבת הפטור באופן דומה. לדבריו יש בו אף להעיד על מעלת האישה.

דבקות יתרה

הרש"ר הירש אף הוא ראה בפטור הנשים ממצוות אלו מעלה יתרה על גבי הגברים:

פטור הנשים משאר מצוות עשה שהזמן גרמן איננו יכול להיות תלוי בפחיתותן; כאילו התורה סבורה, שאין הן ראויות לקיים אותן מצוות. אלא נראה לנו לומר כך: התורה לא חייבה את הנשים במצוות אלה, מפני שאין הן זקוקות להן. שהרי זה כל עצמן של מצוות עשה שהזמן גרמן: הן מבטאות אמיתות, מחשבות, עקרונות והחלטות על ידי מעשים סמליים; והן מחדשות ערכים אלה מפרק לפרק, למען נשיב אותם אל ליבנו ונגשים אותם במעשינו, והתורה מניחה שיש לאשה דביקות יתירה ונאמנות של התלהבות לייעודה; והנסיונות המזומנים לה בתחום ייעודה – סכנה מועטת נשקפת לה מהם; משום כך לא היה צורך להטיל עליה את כל המצוות, המוטלות אל האיש; כי האיש טעון זירוז חוזר ונשנה לנאמנות בקיום ייעודו; ויש צורך לחזור ולהזהיר אותו מפני כל רפיון במילוי תפקידו.

— פירוש הרש"ר הירש לתורה, ויקרא כג' מג'

קיום מצוות מרצון

גדר הפטור

דעת רש"י שנשים פטורות לגמרי ואינם מקבלים שכר אפילו כמי שאינו מצווה ועושה ולחד מ"ד עוברות בבל תוסיף.

דעת הר"ן שמקבלות שכר כמי שאינו מצווה ועושה.

דעת הראב"דשזה מצווה גמורה אך רשות והכיח מהחזקוני שייך כזה דבר כמו מצה בשאר ימי הפסח.

ברכה על מצוות עשה שהזמן גרמן

שיטת רבנו תם הראב"ד ועוד הרבה ראשונים שאשה שרוצה לברך על מצוות עשה שהזמן גרמן יכולה לברך וכך פוסק הרמ"א

שיטת הרמב"ם וכך פוסק השו"ע שאינם יכולים לברך.

המאירי כתב בסברת הרמב"ם שזה ברכה לבטלה ועובר בלאו ד'לא תשא' ובדעת החולקים כתב שמכיון שהוי מצווה שייך לברך עליה.

הרא"ש הב"י והמגיד משנה כתבו בסברת האוסרים כיון שאינה יכולה לומר וציוונו ובסברת המתירים כתבו שמכיון שהגברים מצווים ומקבלות שכר שייך לברך על כך.

מנהג רוב הנשים הספרדיות שלא לברך ומנהג האשכנזיות לברך

כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט

ערך מורחב – כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט

בראשונים הקשו האיך נשים יכולות לקיים מצוות עשה שהזמן גרמא אם רוצים בכך, והרי כלל הוא בידינו "כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט". מסקנת דבריהם היא

התם שעושה דבר שאינו מצווה מן התורה כלל שהוא כמוסיף על התורה, אבל מי שעושה מצוות התורה כתקנן, אע"פ שלא נצטוה הוא בהם כגון נשים וגוים מקבלים עליהם שכר שכל דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום

— רמב"ן מסכת קידושין לא

קיום מצוות מתוך רצון

הרב משה פיינשטיין כתב בעניין זה:

רשות לכל אשה לקיים אף המצות שלא חייבתן תורה ויש להם מצוה ושכר על קיום מצות אלו וגם לשיטת התוס' רשאות גם לברך על המצות וכמנהגנו שמקיימות מצות שופר ולולב וגם מברכות שא"כ [שאם כן] גם על ציצית שייך לאשה שתרצה ללבוש בגד שיהיה בצורה אחרת מבגדי אנשים אבל יהיה בד' כנפות ולהטיל בו ציצית ולקיים מצוה זו. ורק להניח תפילין כתבו התוס' עירובין דף צ"ו ע"א ד"ה מיכל דצריך למחות בידן משום דתפילין צריך זריזות מרובה בגוף נקי ובהיסח הדעת שמטעם זו אף אנשים שמחוייבין בתפילין נמנעין מלהניחם כל היום אלא רק זמן המועט דתפלה בשחרית, וכן איפסק ברמ"א או"ח סימן ל"ח סעי' ג' [...] אבל פשוט שהוא רק בחשקה נפשה לקיים מצות אף כשלא נצטוותה, אבל מכיון שאינו לכוונה זו אלא מצד תורעמותה על השי"ת ועל תורתו אין זה מעשה מצוה כלל אלא אדרבה מעשה איסור שהאיסור דכפירה שחושבת דשייך שיהיה איזה חלוף בדיני התורה.

— שו"ת אגרות משה או"ח חלק ד' סימן מט'

קישורים חיצוניים

• הרב אליעזר מלמד, כללי המצוות שנשים חייבות ופטורות מהן, באתר פניני הלכה
• דרור פיקסלר, פטור נשים ממצוות עשה שהזמן גרמן במשנת הרמב"ם, אתר דעת
• הרב אליעזר ברקוביץ, התחייבות עצמית של נשים במצוות עשה שהזמן גרמא, אתר דעת
• מנחם צוקר, s:ביאור:מצוות עשה שהזמן גרמא, ויקיטקסט
• הרב זלמן נחמיה גולדברג, מצוות עשה שהזמן גרמא וכפיה על המצוות, אתר ישיבה

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

מצוות_עשה_שהזמן_גרמן22588643Q7233267