רע 1
רַע 1 (באנגלית "Ra 1") הוא שמו של כלי שיט שבנה האתנולוג והביולוג הימי תור היירדאל, ושמו של מסע השיט שבוצע על גביו.
מטרת המסע
בשנת 1969 בנה היירדאל סירת פפירוס בשם "רַע" (על שם אליל השמש המצרי), וניסה לחצות באצמעותה את האוקיינוס האטלנטי ממרוקו שבאפריקה. מטרת המסע הייתה להוכיח את יכולות השיט והניווט של אנשי מצרים העתיקה, ולבסס את התאוריה כי האיים הקנריים היו בסיסים למסחר קדום בין אמריקה לים התיכון.
הסירה נבנתה על ידי בוני סירות מאגם צ'אד, באמצעות שיטות קליעה ואריגה עתיקות, ועל סמך רישומים ודגמים ממצרים העתיקה. החומר בו השתמשו לבניית הסירה היה 300,000 קני פפירוס שהושגו מאגם טאנה באתיופיה, ונשלחו דרך תעלת סואץ לצפון מצרים.
שלטונות מצרים הקצו שטח באזור גיזה עבור בניית כלי השיט, ובמשך מספר חודשים עמלו על בנייתו. הביקורת המקצועית היתה רבה, והמתנגדים טענו כי הפפירוס לא יוכל לצוף יותר ממספר ימים. למרות זאת, בסופו של דבר יצא המסע מהעיר סאפי במערב מרוקו לחופי האוקיינוס האטלנטי בדרכו ליבשת אמריקה.
צוות המסע
צוות ה"רע" כלל שבעה נציגים משבע מדינות שונות:
- ת'ור היירדאל, אתנולוג מנורבגיה
- נורמן בייקר, נווט ימי מארה"ב
- קרלו מאורי, מטפס הרים מאיטליה
- יורי סנקביץ', רופא מברית המועצות
- סנטיאגו ג'נובס, אנתרופולוג ממכסיקו
- ז'ורז' סוריאל, צוללן ממצרים
- עבדאללה ג'יברין, בונה סירות מצ'אד
מבין כל המשתתפים במסע רק להיירדאל ולבייקר היה ניסיון קודם בשיט ובניווט.
מהלך המסע
לאחר מספר שבועות מתחילת המסע, החלו מים לחדור אל סיפונה של ה"רע". בבדיקה מעמיקה גילה הצוות כי מרכיב מרכזי בשיטת בניית הסירה המצרית הוזנח. היתה זו שיטת קשירה שפעלה כקפיץ, ונועדה לסייע בשמירת החרטום גבוה מעל המים תוך שמירה על גמישות.
חדירת המים וסערות גרמו בסופו של דבר לכלי השיט לשקוע ולהתפרק, וזאת לאחר מסע שיט בן למעלה מ- 6400 ק"מ (4000 מיילים). כמאה מייל (160 ק"מ) בלבד לפני האיים הקריביים נאלץ הצוות לנטוש את "רע", וחייהם ניצלו בעזרת יאכטה שחלפה במקום.
שנה לאחר מכן, בשנת 1970 יצא היירדאל למסע חוזר בשם "רַע 2".
לקריאה נוספת
