מסרשמיט Bf 109

שגיאות פרמטריות בתבנית:מטוס
פרמטרים [ משתמש ראשי ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים ריקים [ משתמשים משניים, ארץ ייצור ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

מסרשמיט Bf 109

מסרשמיט BF-109 משוחזר
מאפיינים כלליים
סוג	מטוס קרב
יצרן	מסרשמיט
צוות	טייס יחיד
ממדים  אורך 8.95 מטר גובה 2.60 מטר מוטת כנפיים 9.925 מטר קוטר מדחף ראשי 3 להבים עשוי סגסוגת מתכת קלה בקוטר 3 מטר שטח כנפיים 16.05 מ"ר משקל ריק 2,247 ק"ג משקל טעון 3,148 ק"ג משקל המראה מרבי 3,400 ק"ג
ביצועים  מהירות שיוט 590 קמ"ש בגובה 6,300 מטר מהירות מרבית 640 קמ"ש קצב נסיקה 17 מטר לשנייה טווח טיסה מרבי 850 ק"מ, 1000 ק"מ עם מכלי דלק נתיקים סייג רום 12,000 מטר עומס כנף 196 ק"ג למ"ר
הנעה  אחד מתוצרת חברת דיימלר –בנץ בתצורת v-12 מקורר מים 1,455 כוחות סוס
תרשים
תרשים המטוס ב 3 ממדים

המטוס בתצוגה אווירית

מסרשמיט BF-109 (בגרמנית: Messerschmitt Bf 109) היה מטוס הקרב העיקרי של חיל האוויר הגרמני במלחמת העולם השנייה.

היסטוריה

התכנון הראשוני של המטוס החל בשנת 1933 מיד עם עליית הנאצים לשלטון, בהמשך למכרז של משרד התעופה לפיתוח מטוס קרב חד מושבי. דרישות הבסיס במכרז היו לביצוע של טיסה במהירות מקסימלית של 400 קמ"ש, בגובה של 6,000 מטר במשך כ-20 דקות, ושהיה כוללת באוויר של 90 דקות. המטוס נדרש להגיע לגובה הטיסה הנ"ל תוך 17 דקות ולגובה מקסימלי של 10,000 מטר. חברת מסרשמיט הציגה את הדגם הזוכה בתחילת 1935, וטיסת הראווה הראשונה בציבור התקיימה עם פתיחת המשחקים האולימפיים בברלין ב-1936.

המטוס ערך את טבילת האש הראשונה שלו במסגרת "לגיון הקונדור" בתקופת מלחמת האזרחים בספרד ושימש כמטוס הקרב העיקרי של חיל האוויר הגרמני עד סוף תקופת מלחמת העולם השנייה, וכניסתם לשירות של מטוסי הקרב הסילוניים.

מאפיינים

העיצוב הראשוני של BF-109 היה לצורכי יירוט של מטוסי אויב אך במשך הזמן יוצרו גם גרסאות להפצצה ותקיפה של מטרות קרקעיות וכן לצורכי סיור אשר הותאמו לפעילות ביום, בלילה, ובכל מזג אויר.

המטוס נחשב לאחד מראשוני מטוסי הקרב המודרניים, בזכות השימוש הראשוני במאפיינים תכנוניים שנכללו בו כגון: שילדת מתכת חיצונית אחודה (Monocoque) של גוף המטוס, אשר איפשרה את העברת משקל המטען למרכז הגוף ובכך הקלה על משקל הכנפיים והמטוס כולו, חופת תא טייס סגורה, וכני נסע המתקפלים לתוך מבנה הכנף.

הביצועים הקרביים של BF-109 עולים על ביצועי כל מטוס קרב אחר בהיסטוריה. בסך הכל מיוחסות לו יותר מ-15,000 הפלות של מטוסי אויב בקרבות אויר. יותר מ-100 טייסים גרמניים הצליחו להפיל יותר מ-100 מטוסי אויב כל אחד, 13 טייסים הצליחו להפיל יותר מ-200 מטוסים כל אחד (בהם גינטר ראל, אוטו קיטל וולטר נובוטני) ושני טייסים הצליחו להפיל יותר מ-300 מטוסי אויב כל אחד בעודם טסים ב-BF-109 (אריך הרטמן וגרהרד ברקהורן).

מסרשמיט BF-109 שירת בחילות האוויר של מדינות הציר בתקופת המלחמה, והמשיך להוות חלק מן הכח האווירי בחילות אויר רבים בעולם בתקופה שלאחריה עד למחצית שנות ה-50. דגם צ'כי של מטוס הקרב, אוויה S-199, שימש גם את חיל האוויר הישראלי במלחמת השיחרור.

בסך הכל יוצרו למעלה מ-33,000 יחידות של BF-109, יותר מכל מטוס קרב אחר בהיסטוריה.

חימוש

• 2 מכונות ירייה מדגם MG 131 בקוטר 13 מ"מ עם מחסנית של 300 כדורים
• תותח מדגם MG 151 בקוטר 15 מ"מ או מדגם MK 108 בקוטר 30 מ"מ
• 2 תותחים בקוטר 20 מ"מ במנשאים מתחת לכנפיים
• 2 רקטות בקוטר 210 מ"מ
• 1 פצצה במשקל 250 ק"ג או 4 פצצות במשקל 50 ק"ג כל אחת

ביצועים בהשוואה למטוסי קרב אחרים

דני שפירא השווה בין 3 המטוסים: המוסטנג, המסרשמיט והספיטפייר :

,"המסרשמידט היה האיטי מבין השלושה, בעל הראות הגרועה ביותר באוויר ועל הקרקע, ומערכת־החימוש שלו, בגלל הסינכרון עם המדחף, הייתה ״חלום הבלהות של כל חמש״ , ...לעומת זאת הצטיין המסרשמידט בכושר נסיקה ובכושר צלילה טובים מאלה של המטוסים האחרים, וכמו לספיטפייר, הייתה לו יכולת פנייה הדוקה, בניגוד למוסטנג שעשה פניות רחבות למדי. ״אלוף התמרון״ היה הספיטפייר. סליק גודלין, הזכור מהפלת המטוסים הבריטיים, העדיף באותו יום קרב לצאת במטוס ספיטפייר, במקום המוסטנג שהיה מוכן לטיסה, בגלל יכולת התמרון העדיפה של המטוס הבריטי. למוסטנג היה יתרון המהירות, ותכנון תא הטייס הרחב שלו איפשר להטיס אותו בנוחיות רבה יותר, להסתכל החוצה ולראות את הסביבה טוב יותר.

ראו גם

• אוויה S-199