שיחות ליד האח
שיחות ליד האח (באנגלית: Fireside chats) הן סדרה של 30 שידורי רדיו ששודרו בשעות הערב על ידי נשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט בין השנים 1933 – 1944. רוזוולט שוחח בידידות עם מיליוני אמריקאים על קבלתו של חוק החירום לבנקים (Emergency Banking Act), שנחקק בתגובה על משבר הבנקים בארצות הברית, על המיתון של 1937–1938, על היוזמות שבמסגרת ה"ניו דיל" ועל מהלכי מלחמת העולם השנייה. בשידורי רדיו אלו עלה בידו של רוזוולט לְהָזֵם שמועות ולהסביר את צעדי המדיניות שלו. נימת קולו של הנשיא והתנהלותו שידרו ביטחון עצמי מצדו בתקופה של ייאוש וחוסר וודאות. רוזוולט היה מנהיג שידע לנצל היטב את המדיום, והשיחות ליד האח שמרו עליו במרכז ההתעניינות הציבורית לכל אורך תקופת נשיאותו.
סדרת השיחות ליד האח הייתה בין 50 ההקלטות הראשונות שקוטלגו עם יצירת ארכיון ההקלטות הלאומי (National Recording Registry) של ספריית הקונגרס, שציין את השיחות כ"סדרה רבת-השפעה של שידורי רדיו בהם ניצל רוזוולט את המדיום כדי להציג את תוכניותיו ואת רעיונותיו ישירות לציבור, ובכך הגדיר מחדש את מערכת היחסים בין הנשיא האמריקאי לבין עמו".
רקע
רוזוולט הבין שהצלחת הממשל שלו תלויה בדו-שיח חיובי עם קהל בוחריו, שניתן למימוש רק באמצעות שימוש בתקשורת המונים, ושהכוח האמתי של נשיאותו היה טמון ביכולת לקחת לידיו את היוזמה. השימוש ברדיו לפנייה ישירה היה ככל הנראה החידוש המשמעותי ביותר של רוזוולט בתחום התקשורת הפוליטית. השליטה ברוב כלי התקשורת הכתובה בשנות השלושים הייתה בידיהם של יריביו הפוליטיים של רוזוולט, ודיווחי העיתונות היו בשליטתם. ההיסטוריונית בטי הוצ'ין וינפילד אמרה, "הוא ויועציו היו מודאגים מכך שהדעות הקדומות של העיתונים ישפיעו על טורי החדשות, ובצדק".[1] ההיסטוריון דגלס ב. קרייג אמר שהוא "נתן לבוחרים את ההזדמנות לקבל מידע בלתי אמצעי ללא ההטיות של עורכי העיתונים באמצעות המדיום החדש של שידורי הרדיו".[2]
ב-1929, עוד בהיותו מושל מדינת ניו יורק, נעזר רוזוולט לראשונה בשיטה שתהפוך לימים ל"שיחות ליד האח". הוא ניצב בפני צעדי חקיקה שמרניים של המפלגה הרפובליקנית היריבה, ותוך כדי תהליך החקיקה הוא פנה לתושבי מדינת ניו יורק באופן ישיר. השידור השלישי שלו כמושל, ששודר ב-3 באפריל 1929 מתחנת הרדיו WGY, נחשב על ידי הביוגרף של רוזוולט, פרנק פריידל, כמהדורה הראשונה של "שיחות ליד האח".[3]
בנאומים משודרים אלו פנה רוזוולט למאזיני הרדיו כדי שיסייעו לו בקידום סדר היום שלו. מכתבים שנשלחו על ידי המאזינים לאחר הנאומים הללו גרמו להפעלת לחץ על המחוקקים כדי שיעבירו את הצעדים שרוזוולט הציע.[4]
כנשיא, החל רוזוולט לשדר ב-12 במרץ 1933, שמונה ימים לאחר השבעתו. את השבוע הראשון לכהונתו הוא העביר בהתמודדות עם גל אדיר של קריסות בנקים שמוטט משפחות בכל רחבי ארצות הברית. ב-6 במרץ הוא סגר את כל מערכת הבנקאות האמריקאית וב-9 במרץ העביר הקונגרס את "חוק החירום לבנקים" (Emergency Banking Act), שבאמצעותו עשה רוזוולט שימוש כדי ליצור באופן יעיל את התאגיד הפדרלי לביטוח פיקדונות כאשר הבנקים נפתחו מחדש.[5] בשעה 10 בערב (זמן החוף המזרחי), ביום ראשון, ה-12 במרץ, ערב סיום תקופת הסגירה של הבנקים, דיבר רוזוולט אל קהל מאזיני רדיו של יותר מ-60 מיליון איש, כדי לומר להם בשפה ברורה "מה נעשה בימים הקודמים, מדוע זה נעשה ומה הצעדים הבאים שיינקטו".
תוצאת נאום זה הייתה, על פי ההיסטוריון הכלכלי ויליאם ל. סילבר, "שינוי לטובה ראוי לציון של אמון הציבור... העיתונות בת התקופה אישרה שהציבור הכיר באמינות צעדיו של הנשיא, וכתוצאה מכך האמין שהבנקים, לכשיפתחו, הם מקום בטוח, כפי שהנשיא הסביר בשיחה ליד האח". תוך שבועיים הפקיד הציבור יותר ממחצית מסכומי הכסף שהם אגרו במזומן, ויום הסחר הראשון במניות לאחר פתיחת הבנקים מחדש עמד בסימן של עלייה יומית בשערי המניות בשיעור הגבוה ביותר מאז ומתמיד.[5]
מקורו של המונח "שיחות ליד האח" הוא בהצהרה שניתנה על ידי מזכיר העיתונות של רוזוולט, סטפן ארלי, שאמר שהנשיא אהב לחשוב על קהל מאזיניו כחבורת אנשים היישובים סביב לאח. המאזינים היו מסוגלים לדמיין את הנשיא, היושב גם הוא ליד אח, ואת עצמם יושבים לצדו.[6] המונח נטבע על ידי מנהל השידורים של רשת CBS, הארי ס. בוצ'ר ממשרד הרשת בוושינגטון,[7] בהודעה לתקשורת שפורסמה לפני השידור של ה-7 במאי 1933. יצירת המונח יוחסה לעיתים לכתב ה-CBS, רוברט טרוט, אך זה ציין שהוא למעשה היה רק האדם הראשון שעשה בו שימוש בפעם הראשון בשידור רדיו.[8] המונח נקלט על ידי העיתונות ועל ידי הציבור ומאוחר יותר עשה בו שימוש גם הנשיא עצמו, והוא נעשה לחלק מהפולקלור האמריקאי.[7]
השידורים
"נרמז על ידי אנשים מסוימים שרק אם נוותר על חרותנו, על האידאלים שלנו, על דרך חיינו, נוכל לבנות לעצמנו חומת מגן ראויה, נוכל להתאים את עצמנו לכוחם של מתקיפינו... אין אני שותף לדעות אלו".[9]
רוזוולט נהג לשאת את נאומיו מחדר קבלת הפנים הדיפלומטי בבית הלבן. הוא היה מגיע 15 דקות לפני תחילת השידור כדי להיוועד עם כמה עיתונאים, כולל אנשי רדיו ויוצרי יומני קולנוע. המגיש מטעם NBC בבית הלבן, קרלטון א. סמית', היה קורא משפט הקדמה פשוט: "גבירותי ורבותי, נשיא ארצות הברית". לרוב היה רוזוולט פותח את דבריו במילים, "ידידיי" (My friends), או "חבריי האמריקאים" (My fellow Americans) ואז היה קורא את נאומו מתוך דפים שהיו מאוגדים בתוך קלסר.[7] יועצו של רוזוולט וכותב נאומיו, סמואל אירווינג רוזנמן, העלה בזיכרונותיו את השימוש התכוף שעשה הנשיא בהיקשים פשוטים ואת הקפדתו להימנע מהכרזות דרמטיות. "הוא חיפש לעשות שימוש במילים שיכלו להוות חלק משיחה בלתי רשמית עם אחד או שניים מידידיו". 80% מהמילים בהן עשה הנשיא שימוש בנאומיו היו בין אלף המילים השכיחות ביותר באנגלית.[4]
חוקר תולדות הרדיו, ג'ון דנינג, כתב ש"הייתה זו הפעם הראשונה בהיסטוריה שפלח רחב באוכלוסייה יכול היה להאזין ישירות לדבריו של ראש הרשות המבצעת ולעיתים קרובות מיוחסת האהדה הציבורית הרחבה של רוזוולט לשיחות ליד האח".[7]
כל אחת מהשיחות נכתבה לפני השידור בכתריסר טיוטות. תשומת לב רבה ניתנה גם לאופן בו הקריא הנשיא את הנאום. כאשר הבין רוזוולט כי בשידור נקלט קול שריקה קלה שנבעה מהרווח שבין שתי השיניים הקדמיות בלסת התחתונה שלו, הוא ביקש שיותקן לו גשר לשיניים שאותו נהג להרכיב בזמן השידורים.
בהיסטוריה של הרדיו נחשב רוזוולט לאחד המנהיגים שהתחברו בצורה המשפיעה ביותר לשידורי הרדיו.[7] אף על פי שמקובל לעיתים לחשוב שהשיחות ליד האח היו שיחות שבועיות, למעשה, קיים רוזוולט רק 30 שיחות כאלו בתקופת נשיאות שארכה 4,422 ימים (12 שנים).[4] הוא התנגד לעצתם של אלו שעודדו אותו לנאום לעיתים תכופות יותר, וגישתו זו השתקפה בתשובתו לראסל לפינגוול לאחר השיחה של ה-23 בפברואר 1942:
"הדבר האחד שמטיל עלי אימה הוא שאם השיחות שלי יהיו תכופות מדי, הן תאבדנה את היעילות שלהן... לכל שידור קודמת הכנה קשה, שאורכת ארבעה או חמישה ימי עבודה ארוכים. למעשה, אני לא יכול להרשות לעצמי לגזול את הזמן הזה מהמשימות החשובות שעומדות בפני. אני סבור שעלינו להימנע ממנהיגות אישית מדי – ידידי היקר, וינסטון צ'רצ'יל סובל מעט מתופעה זו".
התגובות לשידורים
אחוזי ההאזנה הממוצעים לשיחות על האח עמדו על 18% לפני המלחמה ועל 58% במהלכה.[2] השיחות משכו יותר מאזינים מאשר רוב תוכניות הרדיו הפופולריות של התקופה, שלהם האזינו בין 30% ל-35% מהמאזינים. לשיחה שקיים רוזוולט ב-29 בדצמבר 1940 האזינו 59% מקהל המאזינים. הנאום שאותו נשא ב-27 במאי 1940 זכה ל-70% האזנה, והשידור שהתקיים ב-9 בדצמבר 1941, יומיים לאחר המתקפה על פרל הארבור, דורג על ידי חברת הופר עם שיא של מעל 62 מיליון מאזינים על פי ההערכות, שהיוו 79% מכלל מאזיני הרדיו.
מעל 61 מיליון מאזינים האזינו לנאום ששידר רוזוולט ב-23 בפברואר 1942 בפעם הראשונה מאז הצטרפות ארצות הברית למלחמה, ובו התווה הנשיא את מטרות המלחמה העיקריות. במהלך נאום זה ביקש רוזוולט ממאזיניו לשים לפניהם את מפת העולם בעודם מאזינים לו. לכותבי נאומיו אמר הנשיא: "אני עומד לדבר אודות מקומות מוזרים שרבים מהם לא שמעו עליהם מעולם – מקומות שהם כעת אתרי הקרבות שמתנהלים למען עתיד האנושות... אני מעוניין להסביר לאנשים דבר כלשהו על גאוגרפיה – מה הבעיות הניצבות לפנינו ומה צריכה להיות האסטרטגיה הכוללת של המלחמה... אם הם יצליחו להבין את הבעיה ואת הכיוון שאליו אנו חותרים, אני סמוך ובטוח שהם יהיו מסוגלים לקבל כל סוג של חדשות רעות שינחתו עלינו". המכירות של מפות ואטלסים חדשים הגיעו אז לשיעור חסר תקדים, ובמקביל, הוציאו אנשים רבים מפות ישנות מהמחסנים שלהם ותלו אותן על קירות בתיהם. הניו יורק טיימס כינה את הנאום הזה כ"אחד הגדולים בקריירה של רוזוולט".
חתן פרס נובל לספרות סול בלו נזכר באחת מהשיחות ליד האח ששמע בעודו מתהלך ברחובות שיקגו בליל קיץ. "החום עוד לא גרם להשלת עלי הבוקיצות ונהגים עצרו תחתם, נעמדו פגוש מול פגוש והדליקו את מכשירי הרדיו במכוניותיהם כדי להקשיב לרוזוולט. הם פתחו את החלונות והדלתות של כלי הרכב, ובכל מקום נשמע קולו של הנשיא בעל המבטא האופייני למדינות החוף המזרחי, שבנסיבות אחרות היה מקניט את אנשי המערב התיכון. יכולת לעקוב אחריו מבלי להחמיץ אף מילה בעודך מתהלך ברחובות. יכולת לחוש שאתה מצטרף לאותם נהגים אלמוניים, גברים ונשים, המעשנים את הסיגריות שלהם בדממה, פחות מתייחסים לתוכן מילותיו של הנשיא כמאשרים את הצדק שבדבריו, ויותר שואבים ביטחון מהם".[10]
רמה זו של אינטימיות עם הפוליטיקה גרמה לאנשים לחוש כאילו הם חלק מתהליך קבלת ההחלטות של הממשל, ורבים הרגישו עד מהרה שהייתה להם היכרות אישית עם הנשיא, ומעל הכל, ביטחונם בו גבר. העיתונות הקונבנציונאלית החלה לפתח הערכה כלפי רוזוולט בשל העובדה שגם היא קיבלה גישה חסרת תקדים לנעשה בחדרי הממשל.
מורשת
כל נשיאי ארצות הברית מאז רוזוולט נשאו נאומים תקופתיים אל העם האמריקאי, בתחילה ברדיו ומאוחר יותר גם באמצעות הטלוויזיה והאינטרנט. הנוהג של נאומים תקופתיים סדירים החל ב-1982 כאשר הנשיא רונלד רייגן החל לשדר נאומים ברדיו מדי שבת.[11]
רשימה כרונולוגית של השיחות
| # | מועד השיחה | נושא השיחה | משך בדקות[12] | מקורות |
|---|---|---|---|---|
| 1 | יום ראשון, 12 במרץ 1933 | משבר הבנקים | 13:42 | הקלטה ותמליל |
| 2 | יום ראשון, 7 במאי 1933 | התוויית תוכנית הניו דיל | 22:42 | הקלטה ותמליל |
| 3 | יום שני, 24 ביולי 1933 | מנהל השיקום הלאומי | לא הוקלט | תמליל |
| 4 | יום ראשון, 22 באוקטובר 1933 | ההתקדמות הכלכלית | לא הוקלט | תמליל |
| 5 | יום חמישי, 28 ביוני 1934 | הישגי הקונגרס ה-73 והביקורות על הניו דיל | לא הוקלט | תמליל |
| 6 | יום ראשון, 30 בספטמבר 1934 | הממשלה והקפיטליזם | 27:20 | הקלטה ותמליל |
| 7 | יום ראשון, 28 באפריל 1935 | מנהל עבודות הקדמה וחוק הביטוח הסוציאלי | 28:08 | הקלטה ותמליל |
| 8 | יום ראשון, 6 בספטמבר 1936 | הבצורת, החקלאים והפועלים | 26:49 | הקלטה ותמליל |
| 9 | יום שלישי, 9 במרץ 1937 | ארגון מחדש של מערכת המשפט | 35:28 | הקלטה ותמליל |
| 10 | יום שלישי, 12 באוקטובר 1937 | הצעות החקיקה שיוגשו לקונגרס | 27:42 | הקלטה ותמליל |
| 11 | יום ראשון, 14 בנובמבר 1937 | מפקד האבטלה | 14:16 | תמליל |
| 12 | יום חמישי, 14 באפריל 1938 | מיתון 1937–1938 | 40:42 | הקלטה ותמליל |
| 13 | יום שישי, 24 ביוני 1938 | הבחירות המקדימות לקונגרס | 29:02 | הקלטה ותמליל |
| 14 | יום ראשון, 3 בספטמבר 1939 | פרוץ מלחמת העולם השנייה באירופה | 11:25 | הקלטה ותמליל |
| 15 | יום ראשון, 26 במאי 1940 | ההגנה הלאומית | 31:32 | הקלטה ותמליל |
| 16 | יום ראשון, 29 בדצמבר 1940 | "מאגר הנשק של הדמוקרטיה" (Arsenal of Democracy) | 36:53 | הקלטה ותמליל |
| 17 | יום שלישי, 27 במאי 1941 | הכרזה על מצב חירום לאומי בלתי מוגבל | 44:27 | תמליל |
| 18 | יום חמישי, 11 בספטמבר 1941 | שמירה על חופש השיט ותקרית ה-USS Greer | 28:33 | הקלטה ותמליל |
| 19 | יום שלישי, 9 בדצמבר 1941 | הכרזת המלחמה על יפן | 26:19 | הקלטה ותמליל |
| 20 | יום שני, 23 בפברואר 1942 | התקדמות המלחמה | 36:34 | הקלטה ותמליל |
| 21 | יום שלישי, 28 באפריל 1942 | המדיניות הכלכלית וההקרבה הלאומית | 32:42 | הקלטה ותמליל |
| 22 | יום שני, 7 בספטמבר 1942 | האינפלציה והתקדמות המלחמה | 26:56 | הקלטה ותמליל |
| 23 | יום שני, 12 באוקטובר 1942 | דיווח על המצב בעורף | 29:25 | הקלטה ותמליל |
| 24 | יום ראשון, 2 במאי 1943 | משבר הפחם | 21:06 | הקלטה ותמליל |
| 25 | יום רביעי, 28 ביולי 1943 | נפילתו של מוסוליני | 29:11 | הקלטה ותמליל |
| 26 | יום רביעי, 8 בספטמבר 1943 | הסכם שביתת הנשק עם איטליה ומפעל איגרות המלחמה השלישי |
12:38 | הקלטה ותמליל |
| 27 | יום שישי, 24 בדצמבר 1943 | ועידת טהראן וועידת קהיר | 28:29 | הקלטה ותמליל |
| 28 | יום שלישי, 11 בינואר 1944 | על מצב האומה | 30:20 | הקלטה ותמליל |
| 29 | יום שני, 5 ביוני 1944 | נפילת רומא | 14:36 | הקלטה ותמליל |
| 30 | יום שני, 12 ביוני 1944 | פתיחת מפעל אגרות המלחמה החמישי | 13:02 | הקלטה ותמליל |
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ Betty Houchin Winfield (1994). FDR and the News Media. Columbia University Press. p. 146.
- ^ 2.0 2.1 Douglas B. Craig (2005). Fireside Politics: Radio and Political Culture in the United States, 1920-1940. Johns Hopkins University Press. p. 156.
- ↑ Storm, Geoffrey (Spring 2007). "Roosevelt and WGY: The Origins of the Fireside Chats". New York History: Quarterly Journal of the New York State Historical Association. New York State Historical Association. 88 (2): 183–85 (177–197). ISSN 0146437X. Retrieved 2 January 2013.
- ^ 4.0 4.1 4.2 Mankowski, Diana, and Raissa Jose (12 March 2003). "The 70th Anniversary of Roosevelt's Fireside Chats". Chicago: The Museum of Broadcast Communications. Archived from the original on May 17, 2012. Retrieved 2015-09-14.
- ^ 5.0 5.1 Silber, William L. (July 2009). "Why Did FDR's Bank Holiday Succeed?". Economic Policy Review. Federal Reserve Bank of New York. 15 (1). Retrieved 2015-10-04.
- ↑ Goodwin, Doris Kearns (1995). No Ordinary Time. Simon & Schuster, pp 57-58
- ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 7.4 Dunning, John (1998). On the Air: The Encyclopedia of Old-Time Radio. New York: Oxford University Press. p. 495.
- ↑ Unger, Arthur (January 29, 1982). "Bob Trout's Roosevelt Days". The Christian Science Monitor. Retrieved 2015-09-14.
- ↑ מתוך השיחה מה-26 במאי 1940
- ↑ Goodwin, Doris Kearns (1995). No Ordinary Time. Simon & Schuster, pp 450-451
- ↑ "Reagan signs off with 331st weekly radio address". Deseret News. Associated Press. 1989-01-15. p. A3. Retrieved 2013-01-02.
- ↑ "Fireside Chats of Franklin D. Roosevelt". Franklin D. Roosevelt Presidential Library and Museum. Retrieved 2015-09-14.
שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון ויקיפדיה
שימוש בפרמטרים מיושנים [ דרגה ] שיחות ליד האח22241310