ערך מומלץ

שיחות ליד האח

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נשיא ארצות הברית, פרנקלין דלאנו רוזוולט בשיחה הראשונה ליד האח בנושא משבר הבנקים, 12 במרץ 1933

שיחות ליד האח (באנגלית: Fireside chats) הן סדרה של 30 שידורי רדיו ששודרו בשעות הערב על ידי נשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט בין השנים 1933–1944. רוזוולט שוחח בידידות עם מיליוני אמריקאים על קבלתו של חוק החירום לבנקים, שנחקק בתגובה על משבר הבנקים בארצות הברית, על המיתון של 1937–1938, על היוזמות שבמסגרת ה"ניו דיל" ועל מהלכי מלחמת העולם השנייה. בשידורי רדיו אלו עלה בידו של רוזוולט לְהָזֵם שמועות ולהסביר את צעדי המדיניות שלו.

סגנונו הרטורי הייחודי של הנשיא, ובפרט יכולתו לבאר נושאים מורכבים באופן בהיר ושווה לכל נפש, סייע להרגיע את הציבור האמריקני ולהשיב את אמונו במערכת השלטונית בתקופה של ייאוש וחוסר ודאות. רוזוולט היה מנהיג שידע לנצל היטב את המדיום, והשיחות ליד האח שמרו עליו במרכז ההתעניינות הציבורית לכל אורך תקופת נשיאותו.

סדרת השיחות ליד האח הייתה אחת מ-50 ההקלטות הראשונות שקוטלגו עם יצירת ארכיון ההקלטות הלאומי של ספריית הקונגרס, אשר תיאר את השיחות כ"סדרה רבת-השפעה של שידורי רדיו בהם ניצל רוזוולט את המדיום כדי להציג את תוכניותיו ואת רעיונותיו ישירות לציבור, ובכך הגדיר מחדש את מערכת היחסים בין הנשיא האמריקאי לבין עמו".

רקע

התפתחות הרדיו בארצות הברית

עד סוף העשור השני של המאה ה-20 מרבית השימוש ברדיו היה לצרכים של טלגרפיה אלחוטית. הרדיו שימש את הצבא וכוחות הביטחון בזמן מלחמת העולם הראשונה, ובכך הוכיח את חשיבותו, אך במרבית הבתים בארצות הברית לא היו עדיין מקלטי רדיו. מצב זה השתנה בתחילת שנות ה-20, כאשר בד בבד עם תחילת הייצור ההמוני של טכנולוגיית רדיו לצרכנים החלו גם שידורי רדיו מסחריים שנועדו להיקלט אצל צרכנים רבים בו-זמנית. שידור הרדיו המסחרי הראשון בארצות הברית היה בנובמבר 1920, על ידי תחנת הרדיו KDKA[1]. עם זאת, הפריחה של עסקי הרדיו החלה רק בסוף שנת 1921, לאחר שהשתפר המצב הכלכלי ומקלטי רדיו הפכו לנפוצים יותר. בתחילת 1923 היו 556 תחנות רדיו פעילות בארצות הברית. מרבית התחנות הופעלו על ידי יצרנים וספקים של מכשירי רדיו, אך גם גופי תקשורת כתובה החלו להפעיל תחנות רדיו כהשלמה לעסקיהם[2].

בשנים 1923–1924 החלה AT&T ליצור רשת של תחנות רדיו מקומיות, שחוברו באמצעות רשת כבלי הטלפון של החברה. התחנות השונות יכלו לשדר באמצעות רשת זו תוכניות הרדיו שנוצרו על ידי תחנות אחרות ברשת; כך נוצרה מערכת הרדיו הראשונה שיכלה לטעון לתפוצה לאומית של תכניה. משיקולים רגולטוריים, רשת זו נמכרה לחברת RCA, שיחד עם תחנות הרדיו הבולטות יצרה את NBC. ב-1929 הרשת של NBC כללה 69 תחנות רדיו, ושידוריה כיסו את רוב צפון-מזרח ארצות הברית וחלקים מהחוף המערבי והאפלצ'ים. הרשת המתחרה, CBS, החלה לפעול ב-1927, וב-1934 היא כללה 100 תחנות[3].

שימוש פוליטי ברדיו לפני רוזוולט

הפוליטיקאי הראשון שהשתמש ברדיו לצורך קמפיין פוליטי היה, ככל הנראה ראש עיריית ניו יורק ג'ון פרנסיס היילן (אנ'), שב-1921 הסביר למאזינים את מצע הבחירות שלו, יומיים לפני הבחירות. בשנתיים לאחר מכן, השימוש ברדיו לצרכים פוליטיים התפתח, ותחנות הרדיו הגדולות החלו להציע את שירותיהן לפוליטיקאים בתמורה לתשלום[4].

וורן הרדינג היה הנשיא הראשון שעשה שימוש ברדיו כדי להגיע להמונים. ב-14 ביוני 1922 נאומו בטקס להנצחת פרנסיס סקוט קי שודר ברדיו[5], ובשנים 1922–1924 מספר נאומים שלו שודרו[6][7]. ב-8 בפברואר 1922, הרדינג התקין לראשונה מערכת לשידור רדיו בבית הלבן. הוא לא הספיק להשתמש במערכת זו, אך מוערך כי יותר ממיליון אנשים האזינו לנאומו על בית הדין הבין-לאומי ב-23 ביוני 1923[8].

קלווין קולידג', שירש את הנשיאות אחרי מותו של הרדינג, נשא לפחות ארבעה נאומים בשישה החודשים הראשונים לנשיאותו. הוא היה הנשיא הראשון שעשה שימוש בולט ברדיו לצרכים פוליטיים, ונאומיו משכו תשומת לב רבה. עם זאת, נאומיו של קולידג' היו תמיד בפני קהל חי, והם לא תוכננו מראש כנאומים לקהל בבית[6]. במהלך נאומיו תוכננה מערכת השידור כך שקולו של קולידג' ישמע נמוך יותר, דבר שלטענת רבים הפך את נאומיו למשכנעים יותר. ב-1923, הנשיא לשעבר וודרו וילסון, שהיה כבר מותש וחולה, נשא נאום רדיו בשידור חי מביתו, בו הוא ביקר את מדיניות ההתבדלות והביע תמיכה בחבר הלאומים. ביום למחרת, בו צוין יום שביתת הנשק, המון אוהד של כ-20,000 תומכים התקהל מחוץ לביתו כדי לעודד אותו, אף שבשנים מאז תום נשיאותו לא הייתה לו בולטות מיוחדת בציבור. אירוע זה ונאומיו של קולידג' המחישו את העוצמה הפוליטית של הרדיו[8][9]. המפלגות הגדולות שמו לכך לב, ובקמפיין הבחירות של שנת 1924 השקיעו חלק מתקציבן לשידורי רדיו, אף שחלק זה עדיין התגמד לעומת התקציב שהוקדש לכלי תקשורת אחרים. לאחר ניצחונו, קולדג' סירב להרחיב את השימוש ברדיו ולקיים שידורים שייועדו מראש לרדיו. הוא המשיך לנאום מול קהל חי, ונאומים אלו שודרו לעיתים ברדיו[10].

במהלך הקמפיין לבחירות ב-1928, שתי המפלגות הקדישו סכומים גדולים מתקציבן לרדיו, שהפך עם הזמן לפופולרי יותר ויקר יותר למפרסמים. לראשונה, זמני הנאומים של אישים פוליטיים שונו על מנת להתאימם להרגלי ההאזנה של הקהל בבית. בנובמבר 1928, הרברט הובר היה למועמד הראשון לנשיאות שנשא נאום במיוחד בשביל הרדיו, ללא נוכחות קהל חי[11]. לאחר שנבחר הובר לנשיאות, הוא עשה שימוש תכוף יחסית ברדיו, אך השימוש לא היה בשעות רגילות ומתוכננות מראש, דבר שהפריע ללוח השידורים של התחנות. דווקא כשהחל השפל הגדול ומעמדו הפוליטי צנח, החל הובר להמעיט בשידורים. מבחינה כמותית, הובר נשא כמעט 80 נאומים ששודרו ברדיו במהלך נשיאותו – כפול ממספר נאומי הרדיו של קולידג' ויותר ממספר הנאומים של רוזוולט בקדנציה הראשונה שלו. עם זאת, מבחינת האיכות, קיימת הסכמה שהשימוש שהוא עשה ברדיו היה נבון ומגובש פחות מזה של רוזוולט[12].

רוזוולט והרדיו לפני נשיאותו

רוזוולט החל להשתמש ברדיו ככלי פוליטי עוד לפני שהיה לנשיא. בשנים 1929–1932, כשהיה מושל ניו יורק, פנה רוזוולט למאזינים באמצעות הרדיו, במטרה להפעיל לחץ על המחוקקים מהמפלגה היריבה, ששלטו בבתי המחוקקים במדינה[13]. בכך הוא המשיך את המושל הקודם, אל סמית', שהשתמש ברדיו לפניו. המפלגה הדמוקרטית השקיעה סכומי כסף ניכרים לצורך שידורי רדיו וערכו מחקר ללימוד הרגלי ההאזנה של תושבי מדינת ניו יורק[14]. בסך הכל, במהלך כהונתו כמושל נשא רוזוולט לפחות 39 נאומים ברדיו, 29 מתוכם בלעדית לרשת תחנות הרדיו WGY בניו יורק. נאומים אלו איפשרו לו לפתח את סגנון הדיבור שאפיין מאוחר יותר את השיחות ליד האח – סגנון שנשמע למאזינים מזמין ואמפתי, כחלק משיחה ידידותית ולא כנאום מהפודיום. מסיבה זו, חלק מההיסטוריונים טענו שהשידורים בתקופה זו היו למעשה המהדורה הראשונה של "שיחות ליד האח"[15].

השידור הראשון של רוזוולט כמושל היה ב-3 באפריל 1929 מתחנת הרדיו WGY. רוזוולט התייחס לשידור כ"דוח" א-מפלגתי, שנולד מתוך תחושת החובה שלו לעדכן את תושבי המדינה על המתרחש במוסדות הפוליטיים של המדינה והציג את עצמו כמי שרק מציין את העובדות. עם זאת, בהמשך השידור הוא תקף את המחוקקים הרפובליקניים, שלטענתו לא פעלו באמת כדי לממש את מצע הבחירות שלהם[16].

לקראת סוף כהונתו כמושל, שידורי הרדיו של רוזוולט התייחסו ישירות למצב הכלכלי שנגרם בעקבות השפל הגדול והחל להסביר את גישתו, שאותה הוא ראה כפרוגרסיבית. השידור המפורסם ביותר מתקופה זו ניתן ב-7 באפריל 1932[17][18][19]. רוזוולט הציג את המשבר הכלכלי שמצב חירום חמור יותר מזה של מלחמת העולם הראשונה. הוא השווה את ממשלו של הובר לשלטון של נפוליאון בונפרטה, שלדבריו הפסיד את קרב ווטרלו משום שהוא "שכח" את חיילי הרגלים כפי שהובר מפסיד את הקרב משום שהוא שוכח את הכוח הכלכלי של האנשים הפשוטים. רוזוולט קרא למדיניות חדשה שתתבסס על כוחו הכלכלי של "האדם הנשכח" (The 'Forgotten Man' Speech):[20]

עתות אומללות אלה קוראות לתוכניות שמתבססות על אלו שנשכחו, על יחידות הכוח הכלכלי הבלתי-מאורגנות אך הכרחיות; לתוכניות כמו זו של 1917, שנבנות מלמטה ולא מוכתבות מלמעלה; שמסתמכות, שוב, על אמונה באדם שנשכח בתחתית הפירמידה הכלכלית.

המקור באנגלית
These unhappy times call for the building of plans that rest upon the forgotten, the unorganized but the indispensable units of economic power for plans like those of 1917 that build from the bottom up and not from the top down, that put their faith once more in the forgotten man at the bottom of the economic pyramid.
— נאום האדם הנשכח, אפריל 1932

נאומים מעין אלה קנו לרוזוולט אויבים, כולל בן בריתו לשעבר אל סמית, שהתייחס אליהם כאל דמגוגיה שיוצרת קרע בין עשירים לעניים. עם זאת, הם התאימו לדעת הקהל במקומות רבים וגם קנו לו תומכים רבים לקראת הוועידה הדמוקרטית בשיקגו, במיוחד בדרום ובמערב[17].

אחת הסיבות להסתמכות של רוזוולט על הרדיו הייתה נכותו שהתבטאה בשיתוק וקשיים פיזיים. רוזוולט השתדל להסתיר את מצבו הרפואי, והפנייה לקהל האזרחים באמצעות הרדיו איפשרה לו להקרין בריאות ועזוז, מבלי לחשוף את גופו לעין הציבור.[21] לפי איימוס קיוה, "הנכות הפיזית של רוזוולט ללא ספק סייעה לו להבין את הכוח של המדיום כאידיאלי עבור פוליטיקאי נייח, באפשרו לו להגיע למיליוני אנשים בקלות יחסית".[22] עם זאת, רוזוולט לא תמיד בחר להימנע מחשיפה לציבור – הוא נשא נאומים רבים מול קהל, ובקמפיין הבחירות לנשיאות הוא התעקש, בניגוד לעצת חלק מיועציו, לא לנהל קמפיין "מהכורסא", אלא לערוך מסע ברכבת שבמהלכו הוא נאם ברחבי ארצות הברית.[23]

השיחות ליד האח

המיקרופון של רשת NBC ששימש לשידורי השיחות ליד האח

לאחר כניסתו לבית הלבן העריך רוזוולט ש-85% מהעיתונים בארצות הברית מתנגדים לו. בראיון רדיופוני ללוול מאלט (נשיא מועצת החירום הלאומית) טען רוזוולט שהעיתונים מעוותים את המציאות ומוסרים לאזרחים מידע לא נכון. לדבריו, "בחלק מהקהילות זו עובדה מצערת שהדרך היחידה להתגבר על הרעש של אי-האמיתות או חצאי האמיתות המוגזמות היא דרך הרדיו"[24]. היסטוריונים חלקו על קביעתו של רוזוולט ש-85% מהעיתונים פנו נגדו, אך לפי ההיסטוריון דגלאס קרייג, לפחות 60% אכן התנגדו למדיניות בין המשבר של 1932–1933 לפרוץ מלחמת העולם השנייה[25]. ההיסטוריונית בטי הוצ'ין וינפילד אמרה, "הוא ויועציו היו מודאגים מכך שהדעות הקדומות של העיתונים ישפיעו על טורי החדשות, ובצדק"[26]. מתוך תחושה זו, ובעקבות ההבנה שהצלחת ממשלו תלויה בדו-שיח חיובי עם קהל הבוחרים, פנה רוזוולט לרדיו ככלי תקשורת מרכזי להשגת לגיטימציה ושמירה על קשר עם האזרחים. מלבד השיחות ליד האח, רוזוולט נשא נאומים שונים ברדיו (20 נאומים עד ינואר 1934) וב-1939 הוא הכריז על סדרה של שיחות רדיו עם חברי קבינט.[27]

בסדרת השיחות ליד האח פנה רוזוולט למאזיני הרדיו כדי שיסייעו לו בקידום סדר היום שלו. מכתבים שנשלחו על ידי המאזינים לאחר הנאומים הללו גרמו להפעלת לחץ על המחוקקים כדי שיעבירו את הצעדים שרוזוולט הציע[28]. חידוש מרכזי בשיחות, ביחס לשימוש של נשיאים קודמים ברדיו, היה הסגנון הנינוח שלהן, שיצר אצל המאזינים תחושה של קרבה אמיתית לנשיא. רוזוולט הבין שהאפקטיביות של שיחות אלה תלויה בהתאמתן ללוח הזמנים של המאזינים ושל הרדיו – הוא קיים את רובן בימים ראשון–שלישי בערב, זמנים שבהם הקהל היה הרב ביותר ותכנן את דבריו כך שלתחנות הרדיו תהיה בעיה מינימלית לקיים את התחייבויותיהן המסחריות[25]. בנוסף, הוא נזהר מחשיפת יתר שעשויה הייתה לשחוק לאורך זמן את העניין של הציבור בדבריו.

לאחר ארבע שיחות, רוזוולט הפחית את תדירותן בטענה ש"הפסיכולוגיה הציבורית לא יכולה לשמור על קשב לאורך תקופת זמן ארוכה לחזרה בלתי-פוסקת של התווים הגבוהים ביותר בסולם"[29]. אף על פי שמקובל לעיתים לחשוב שהשיחות ליד האח היו שיחות שבועיות, למעשה, קיים רוזוולט רק 30 שיחות כאלו בתקופת נשיאות שארכה 4,422 ימים (12 שנים)[28]. הוא התנגד לעצתם של אלו שעודדו אותו לנאום לעיתים תכופות יותר, וגישתו זו השתקפה בתשובתו לראסל לפינגוול לאחר השיחה של 23 בפברואר 1942:

"הדבר האחד שמטיל עלי אימה הוא שאם השיחות שלי יהיו תכופות מדי, הן תאבדנה את היעילות שלהן... לכל שידור קודמת הכנה קשה, שאורכת ארבעה או חמישה ימי עבודה ארוכים. למעשה, אני לא יכול להרשות לעצמי לגזול את הזמן הזה מהמשימות החשובות שעומדות בפני. אני סבור שעלינו להימנע ממנהיגות אישית מדי – ידידי היקר, וינסטון צ'רצ'יל סובל מעט מתופעה זו".

כל אחת מהשיחות נכתבה לפני השידור בכתריסר טיוטות. תשומת לב רבה ניתנה גם לאופן בו הקריא הנשיא את הנאום. כאשר הבין רוזוולט כי בשידור נקלט קול שריקה קלה שנבעה מהרווח שבין שתי השיניים הקדמיות בלסת התחתונה שלו, הוא ביקש שיותקן לו גשר לשיניים שאותו נהג להרכיב בזמן השידורים.

רוזוולט נהג לשאת את נאומיו מחדר קבלת הפנים הדיפלומטי בבית הלבן. הוא היה מגיע 15 דקות לפני תחילת השידור כדי להיוועד עם כמה עיתונאים, כולל אנשי רדיו ויוצרי יומני קולנוע. המגיש מטעם NBC בבית הלבן, קרלטון א. סמית', היה קורא משפט הקדמה פשוט: "גבירותי ורבותי, נשיא ארצות הברית". לרוב היה רוזוולט פותח את דבריו במילים, "ידידיי", או "חבריי האמריקאים" ואז היה קורא את נאומו מתוך דפים שהיו מאוגדים בתוך קלסר[30]. יועצו של רוזוולט וכותב נאומיו, סמואל אירווינג רוזנמן, העלה בזיכרונותיו את השימוש התכוף שעשה הנשיא בהיקשים פשוטים ואת הקפדתו להימנע מהכרזות דרמטיות. "הוא חיפש לעשות שימוש במילים שיכלו להוות חלק משיחה בלתי רשמית עם אחד או שניים מידידיו". 80% מהמילים בהן עשה הנשיא שימוש בנאומיו היו בין אלף המילים השכיחות ביותר באנגלית[28].

מקורו של המונח "שיחות ליד האח" הוא בהצהרה שניתנה על ידי מזכיר העיתונות של רוזוולט, סטפן ארלי, שאמר שהנשיא אהב לחשוב על קהל מאזיניו כחבורת אנשים היישובים סביב לאח. המאזינים היו מסוגלים לדמיין את הנשיא, היושב גם הוא ליד אח, ואת עצמם יושבים לצדו[31]. המונח נטבע על ידי מנהל השידורים של רשת CBS, הארי ס. בוצ'ר ממשרד הרשת בוושינגטון[30], בהודעה לתקשורת שפורסמה לפני השידור של 7 במאי 1933. יצירת המונח יוחסה לעיתים לכתב ה-CBS, רוברט טרוט, אך זה ציין שהוא למעשה היה רק האדם הראשון שעשה בו שימוש בפעם הראשונה בשידור רדיו[32]. המונח נקלט על ידי העיתונות ועל ידי הציבור ומאוחר יותר עשה בו שימוש גם הנשיא עצמו, והוא נעשה לחלק מהפולקלור האמריקאי[30].

השידור הראשון

הרעיון לקיים סדרה של שידורי רדיו נשיאותיים עלה עוד לפני כניסת רוזוולט לתפקיד. בדצמבר 1932, נשיא חברת NBC מרלין הול איילסוורת' כתב לרוזוולט מכתב בו הוא הציע לנשיא המיועד שהוא ישא דרשה שבועית ברדיו לאחר כניסתו לתפקיד, ושכל שידור יימשך 15 עד 20 דקות.[33] הצורך בהצהרה ציבורית גבר בפברואר ומרץ 1933, חודשים שבהם התבטא השפל הכלכלי בפאניקה של חלקים מהציבור ועלה חשש אמיתי שהבנקים יתמוטטו אם הציבור ימשיך למשוך כסף מהבנקים. חלק מהפניקה הייתה קשורה לחילופי הממשל ולחשש שרוזוולט יוציא את ארצות הברית מתקן הזהב וינהיג מדיניות אינפלציונית שמטרתם להפחית את ערך הדולר. הנשיא היוצא, הובר, פנה מספר פעמים לרוזוולט בבקשה שיצהיר שאין לו כוונה להשפיע על ערך המטבע.[34] בפברואר הכריזה מישיגן על השבתת הבנקים במדינה על מנת למנוע את קריסתם ועד כניסת רוזוולט לבית הלבן 37 מדינות נקטו בפעולות דומות.[35] מייד עם כניסתו לתפקיד, הכריז רוזוולט על צו נשיאותי להשבתת פעילות מערכת הבנקים הפדרליים לארבעה ימים, עד שיתחיל הקונגרס החדש לפעול. ב-9 במרץ עבר בקונגרס חוק חירום שאיפשר להמשיך בהשבתת הבנקים בימים הבאים (Emergency Banking Act). מאוחר יותר, עשה רוזוולט שימוש בחוק זה כדי ליצור את התאגיד הפדרלי לביטוח פיקדונות[36]. באותו היום הודיע רוזוולט על כוונתו לשאת דברים לציבור מעל גלי הרדיו.[37]

ב-11 במרץ 1933, יום לפני שהחלו הבנקים לחזור לפעולה, הכריז רוזוולט שוב על כוונתו לשאת דברים ברדיו. רוזוולט אמר שהבנקים בכל המדינות יחזרו לפעול בימים שני, שלישי ורביעי בהדרגה. בהודעה, הוא הסתמך על הסעיף בפרק 2 לחוקה שמטיל על הנשיא אחריות לדווח לקונגרס על מצב האומה וטען כי חובה דומה קיימת עליו לדווח לציבור על המצב. הוא אמר:[38]

על מנת שתהיה הבנה ברורה לגבי מה שקרה ביומיים האחרונים מאז שעבר החוק, בכוונתי להסביר לכולכם מעל גלי הרדיו הלאומי, ביום ראשון בערב בשעה עשר, בשפה פשוטה, מה בדיוק הושג ואת הנימוקים המבוססים שביסוד הכרזה זו [על פתיחת הבנקים].

המקור באנגלית
That there may be a clear understanding as to just what has taken place during the last two days since the passage of this Act it is my intention, over the national radio networks, at ten o'clock Sunday evening, to explain clearly and in simple language to all of you just what has been achieved and the sound reasons which underlie this declaration to you.
— הצהרת הנשיא רוזוולט, 11 במרץ 1933

ב-12 במרץ 1933, שמונה ימים לאחר השבעתו, שידר רוזוולט את ה"שיחה" הראשונה, אל קהל מאזיני רדיו של יותר מ-60 מיליון איש. רוזוולט התכונן לשידור על פי טיוטה שהוכנה על ידי אחד מעוזריו, ולפני השידור הוא עדכן את תוכן דבריו בעקבות מברקים שנשלחו ממושלים של מדינות שונות.[39] סגנון דבריו של הנשיא תואר כאישי, חם, ישיר, אינפורמטיבי, ואינטימי. הוא התייחס לעצמו בגוף ראשון ופנה למאזינים ישירות בגוף שני: "אני רוצה לספר לכם מה נעשה בימים האחרונים, למה זה נעשה, ומה עומדים להיות הצעדים הבאים".[40] בחלקו, השידור של רוזוולט היה פדגוגי ונועד לעורר אמון מצד קהל המאזינים באמצעות הסברים על אופן פעולת המערכת הבנקאית. כך למשל, הוא הסביר במילים פשוטות שהכסף שמופקד בבנקים לא מגיע לכספת של הבנק, אלא מושקע בניירות ערך, משמש להלוואות וכדומה, ולבסוף משמש כמנוע לתעשייה ולחקלאות. באופן זה הוא הסביר, מצד אחד, כיצד אמון של האזרחים בבנקים מסייע לכלכלה הלאומית, ומצד שני, את השתלשלות העניינים שהובילה למשבר. משבר זה נוצר לדבריו כתוצאה מפסיכולוגיה של פחד, אך הבטיח כי הצעדים שהממשל נוקט יביאו לכך ש"הפנטום של הפחד בקרוב ייזנח".[41] תוצאה זו, הוא הבטיח, תושג על ידי צעדים של הממשל להבטחת הזמינות של כסף בבנקים, שיוכלו להיענות לכל דורש, גם לאלו ש"עוד לא החלימו מהפחד". באותו הזמן, רוזוולט הבהיר שהצלחת הייצוב של המערכת הבנקאית תלויה גם בציבור, וכך ניסה לשכנע את המאזינים שעליהם לפעול באופפן אחראי: "ההצלחה של כלל התוכנית הלאומית הגדולה תלויה, כמובן, בשיתוף הפעולה של הציבור – על תמיכתו ושימושו במערכת האמינה באופן אינטליגנטי".[41] הוא סיים את השידור במילים שעודדו את המאזינים לבטוח בתוכנית של הממשל ולראות תמיכה זו כחובה אזרחית:

אחרי הכל, ישנו יסוד בהיערכות מחדש של המערכת הפיננסית שלנו, שהוא חשוב יותר מהמטבע, חשוב יותר מהזהב, והוא הביטחון של העם. אמון ואומץ הם המרכיבים החיוניים להצלחת התוכנית שלנו. אתם, האנשים, חייבים להיות בעלי אמונה; אתם חייבים לא לתת לעצמכם להיסחף אחר שמועות או ניחושים. בואו נתאחד לגירוש הפחד. אנחנו סיפקנו את המנגנון להשיב את המערכת הפיננסית שלנו לפעולה; כעת זה עליכם לתמוך בה ולגרום לה לעבוד.

המקור באנגלית
After all, there is an element in the readjustment of our financial system more important than currency, more important than gold, and that is the confidence of the people. Confidence and courage are the essentials of success in carrying out our plan. You people must have faith; you must not be stampeded by rumors or guesses. Let us unite in banishing fear. We have provided the machinery to restore our financial system; it is up to you to support and make it work.

תוצאת נאום זה הייתה, על פי ההיסטוריון הכלכלי ויליאם ל. סילבר, "שינוי לטובה ראוי לציון של אמון הציבור... העיתונות בת התקופה אישרה שהציבור הכיר באמינות צעדיו של הנשיא, וכתוצאה מכך האמין שהבנקים, לכשיפתחו, הם מקום בטוח, כפי שהנשיא הסביר בשיחה ליד האח". תוך שבועיים הפקיד הציבור יותר ממחצית מסכומי הכסף שהם אגרו במזומן, ויום הסחר הראשון במניות לאחר פתיחת הבנקים מחדש עמד בסימן של עלייה יומית בשערי המניות בשיעור הגבוה ביותר מאז ומתמיד[36]. לפי הכלכלן רנג'יט דיגה, התגובה לשידור הייתה "נלהבת". בעקבות השידור, הכסף שהודפס כמעט שלא נצרך, וכך גם הצעדים שתוכננו למניעת אגירה של כסף מזומן. הבנקים דיווחו על עלייה דרמטית בהפקדות, שוק המניות חזר לפעולה יומיים לאחר מכן, ועד סוף מרץ יותר מ-1.2 מיליארד דולר, מחציתם בזהב, הוחזרו לבנקים.[42] התגובות לשידור היו חיוביות גם בתוך הממשל,[43] וההיסטוריון דייוויד קנדי העריך שרוזוולט קיבל כ-450,000 מכתבים שמודים לו על השידור. לדבריו, "רוזוולט נגע בליבם ודמיונם של בני ארצו כפי שלא עשה אף אחד מקודמיו".[44]

שידורים על הניו דיל

החל מהשידור השני ועד השידור השמיני עסקו השיחות בעיקר בתוכנית הניו דיל שממשל רוזוולט הוביל ובמיזמים ותוכניות פדרליות שונות שפותחו במסגרת זו. לפי דייוויד רייף, רוזוולט לא התייחס לכל שידור כאל נושא מבודד, אלא יצר בשידורים תחושה של סדרת שיחות הקשורות זו בזו. כל שידור החל בהתייחסות לשיחה הקודמת ולאחר מכן בסקירת ההתפתחויות שהתרחשו מאז השידור האחרון. רייף טוען שגישה זו איפשרה לרוזוולט ליצור תחושה של סדרת רדיו דרמטית. רוזוולט המשיך להשתמש ברטוריקה שכללה פנייה ישירה לקהל המאזינים ושפה פשוטה. הוא השתמש במילה "אנחנו" לעיתים כדי להתייחס לממשלה הפדרלית ולעיתים כהתייחסות לעם כולו, דבר שיצר תחושת אינטימיות ותחושה של זהות בין הממשל לקהילת האזרחים כולה. בשידורים, רוזוולט ניסה להתגבר על החשדנות כלפי התערבות יתרה של הממשלה בכלכלה ובחברה, והוא השתמש בסיפורים ובאנקדוטות על מנת ליצור תחושה שהתוכנית של הממשל היא מוכרת ולא מאיימת.[45]

השידור השני של רוזוולט התקיים כשמונה שבועות לאחר הראשון, ובמסגרתו הציג רוזוולט את תוכנית הניו דיל. הוא הסביר שמדיניותו נבעה מהחלטה להימנע מדפלציה, שהייתה פוגעת במשקי הבית האמריקאים, ושהקונגרס, בתמיכת שתי המפלגות, החליט להעניק לו סמכויות לפעול בהתאם למצב החירום הכלכלי שנוצר. רוזוולט הסביר שפעולות הממשל לא פגעו במסכויות הקונגרס ושהן "חוקתיות ובהתאם למסורת האמריקאית בעבר". לאחר מכן הוא פירט לגבי צעדים ספציפיים שנקט הממשל, כגון צעדים מעודדי תעסוקה, וכן על תוכניות וחקיקה עתידיות. כדי להסביר את ההיגיון שמאחורי התערבות הממשל בתחומים שונים, רוזוולט השתמש בדוגמאות קונקרטיות. כך למשל, הוא הסביר את הצורך בהתערבות הממשלה באסדרה של שוק העבודה על ידי הדוגמה של תעסוקה בתנאים לא הוגנים בתעשיית הכותנה. המסקנה שהתבקשה מהדוגמה היא ש"לממשלה חייבת להיות הזכות" למנוע פרטיקות לא הוגנות כלפי עובדים ולאכוף הסכמי עבודה. באותו הזמן, הוא ביקש להבהיר שהתוכנית לא יוצרת שליטה של הממשלה בתעשייה ובחקלאות, אלא מהווה "שותפות של הממשלה ושל החקלאות, התעשייה והתחבורה, לא שותפות ברווחים, שכן הרווחים עדיין הולכים לאזרחים, אלא שותפות בתכנון, ושותפות במימוש התוכניות".[46]

השידורים הבאים המשיכו את אותו הקו. בשיחה השלישית רוזוולט הציג את תוכניתו ליצירת מנהל השיקום הלאומי (אנ') והחל לענות לביקורות על מעורובות הממשלה בכלכלה. רוזוולט הציג את המנהל כפתרון לבעיית הפעולה הקולקטיבית (אנ'): בעוד שכולם יכולים להסכים כי קיים פתרון אופטימלי מנקודת המבט של החברה כולה ושל התעשייה, תמיד ימצאו הטרמפיסטים שיעדיפו לנהוג על פי שיקול הדעת האגואיסטי שלהם וירחיקו את כלל החברה מהפתרון. כך לדבריו, בנוגע לצורך להעלות את השכר של העובדים ולקצר את שעות העבודה,[47]

ניתן לעשות זאת רק אם נאפשר ונעודד שיתוף פעולה בתעשייה, משום שברור כי בלי פעולה מאוחדת מספר אנשים בכל קבוצה תחרותית יעדיפו לשלם שכר רעב ויתעקשו על שעות עבודה ארוכות. אחרים יאלצו לפעול כמוהם או לסגור את העסק. כבר ראינו את התוצאה של מעשים מהסוג הזה בהידרדרות לגיהנום הכלכלי של ארבע השנים האחרונות. ישנה דרך ברורה להפוך את התהליך הזה: אם כל המעסיקים... יסכימו לשלם לעובדים את אותו השכר – שכר סביר – וידרשו את אותו מספר של שעות עבודה – שעות עבודה סבירות – אז שכר גבוה יותר ושעות עבודה מעטות יותר לא יפגעו באף מעסיק. יותר מכך, פעולה כזו תיטיב גם עם המעסיקים... שכן יהיו יותר קונים למוצריהם. רעיון פשוט זה הוא הלב של חוק השיקום התעשייתי.

המקור באנגלית
This can be done only if we permit and encourage cooperative action in industry because it is obvious that without united action a few selfish men in each competitive group will pay starvation wages and insist on long hours of work. Others in that group must either follow suit or close up shop. We have seen the result of action of that kind in the continuing descent into the economic Hell of the past four years. There is a clear way to reverse that process: If all employers in each competitive group agree to pay their workers the same wages – reasonable wages – and require the same hours – reasonable hours – then higher wages and shorter hours will hurt no employer. Moreover, such action is better for the employer than unemployment and low wages, because it makes more buyers for his product. That is the simple idea which is the very heart of the Industrial Recovery Act.
— שיחה ליד האח מספר 3, 24 ביולי 1933

ככל שקידם ממשל רוזוולט את הניו דיל, כך גברו גם הביקורות על מדיניותו, ובשיחות הבאות ניסה רוזוולט להשיב למבקרים. לפי דייוויד קנדי, שיחות אלו היו חלק מקמפיין, לקראת בחירות האמצע של שנת 1934, לנסח את הפילוסופיה החברתית שהיוותה את הלב האידאולוגי של הניו דיל.[48] בשיחה החמישית, מ-28 ביוני 1934, מחה רוזוולט נגד מבקרים שטענו שתוכניתו פוגעת בחירויות הפרט. המתנגדיעם, לטענתו, מכנים את מדיניותו כפשיזם, סוציאליזם, קומוניזם ועוד שמות שונים, אך התוכנית היא למעשה "משהו מאוד פשוט ופרקטי". רוזוולט ביקש מהמאזינים לשאול עצמם "האם איבדתם משהו מהזכויות או החירויות או מהחופש הפעולה והבחירה החוקתי?".[49] בשיחה הבאה ציטט רוזוולט מדבריהם של אברהם לינקולן ואליהו רוט וצייר עצמו כממשיך דרכם. הריכוז העצום של ההון בידי תעשיינים מותיר את הפרטים חסרי עונים כשהם פועלים כיחידים, אך הממשלה מהווה עבורם את "השליטה המאורגנת" ההכרחית לצורך שמירה על חירותם. תכליתה של הממשלה היא לקדם את הדברים שהיחידים, כל אחד לעצמו, רוצים אך אינם מסוגלים לקדם. רוזוולט סיכם בניסוח הגדרתו למושג "חירות":[50][51]

איני תומך בחזרה להגדרה ההיא של 'חירות', שתחתיה במשך שנים רבות אנשים רבים הוכפפו בהדרגה לשלטון של המיעוט הפריבילגי. אני מעדיף, ואני בטוח שאתם מעדיפים, את ההגדרה הרחבה יותר של 'חירות', לפיה אנו מתקדמים לחופש רב יותר, לביטחון הרב ביותר שידע האדם הממוצע במהלך ההיסטוריה של ארצות הברית.

המקור באנגלית
I am not for a return to that definition of Liberty under which for many years a free people were being gradually regimented into the service of the privileged few. I prefer and I am sure you prefer that broader definition of Liberty under which we are moving forward to greater freedom, to greater security for the average man than he has ever known before in the history of America.
— שיחה ליד האח מספר 6, 30 בספטמבר 1934

השידור על בית המשפט העליון

בבחירות בשנת 1936 זכה רוזוולט לרוב מוחץ והמפלגה הדמוקרטית הבטיחה את הרוב הגדול ביותר שהיה למפלגה מאז תקופת השיקום. רוזוולט ראה בכך הבעת תמיכה שאינה משתמעת לשני פנים בתוכנית הניו דיל, אף שרבים עדיין ביקרו את התוכנית. רוזוולט חשב שהאופוזיציה הקשה ביותר למדיניותו נמצא בבית המשפט העליון. תחושה זו התחזקה אחרי 27 במאי 1935, "יום שני השחור", שבו פסל בית המשפט פעולות שונות של הנשיא ואת עיקרי החוק שעמד בבסיס מנהל השיקום הלאומי. בינואר 1936 קבע בית המשפט שהחוק שמכוחו הוקם מנהל התיאום החקלאי (AAA – סוכנות שמטרתה הייתה להקטין את ההיצע של התוצרת החקלאית ולעלות את מחיריה בשוק) אינו חוקתי וכן שחוק במדינת ניו יורק שקבע שכר מינימום אינו חוקתי. בתגובה ניסה רוזוולט לקדם הצעת חוק לשינוי בהרכב בית המשפט העליון (Judicial Procedures Reform Bill of 1937). ב-9 במרץ 1937, יום לפני שהחלה ועדת המשפט של הסנאט לדון בהצעת החוק, ניסה רוזוולט לגייס את תמיכת האזרחים באמצעות השיחה ה-9 ליד האח.[52]

לפי דונובן ביסבי, הנאום של רוזוולט בשידור זה ניסה להשיג שלוש מטרות רטוריות. ראשית, רוזוולט ניסה ליצור תחושה של מצב חירום לאומי. רוזוולט טען שהשיקום שהושג עד כה הוא חלקי בלבד, ושקיים "משבר שקט" שצפוי להתפרץ אם לא ינקטו פעולות מתאימות. שנית, הוא ביקש לנסח נרטיב היסטורי לפיו בית המשפט העליון הוא המעצור המרכזי בפני התקדמות לפתרון המשבר. שלישית, הוא השתמש במטאפורות מתחום הרפואה כדי לבקר את המתנגדים לתוכניתו, לדחות הצעות אלטרנטיביות לפתרון ולצייר את השינוי של הרכב בית המשפט כמענה הסביר היחיד למשבר.[53] רוזוולט סיים את הנאום בטענה שבמהלך חצי המאה האחרונה ה"איזון" בבית המשפט הופר ושתוכניתו נועדה להחזיר את האיזון וש"אתם שמכירים אותו תקבלו את הבטחתי שבעולם שבו הדמוקרטיה נמצאת תחת מתקפה, כוונתי היא לגרום לדמוקרטיה האמריקאית להצליח".[54]

הניסיון של רוזוולט לגייס תמיכה בתוכניתו לגבי בית המשפט לא צלח. ולדו בריידן וארנסט ברנדנבורג כתבו ב-1955 שהרוב המוצק של רוזוולט "נמס" בדיון על בית המשפט העליון וש"השיחה ליד האח ונאומים אחרים של רוזוולט על נושא בית המשפט לא השכיכו את הספקות של הציבור וככל שעבר הזמן התמיכה בו בנושא זה דעכה".[55] עם זאת, הפסיקות של בית המשפט העליון הפכו בהמשך לידידותיות יותר כלפי הממשל, ורוזוולט טען מאוחר יותר ל"ניצחון ברור" במאבקו.[56]

מלחמת העולם השנייה

עד 1939 כל השיחות ליד האח עסקו בענייני פנים, ובעיקר בכלכלה ובניו דיל. בשנים 1937–1938 נכנסה ארצות הברית למיתון שבמהלכו עלה משמעותית שיעור האבטלה וירדה התפוקה של התעשייה בארצות הברית. רוזוולט דיבר בשיחה ליד האח בנובמבר 1937 על מצב האבטלה וביקש מהאזרחים לשתף פעולה עם מפקד האבטלה – מפקד אוכלוסין וולונטרי שבו התנסתה לראשונה לשכת מפקד האוכלוסין של ארצות הברית באיסוף מידע באמצעות מדגם. באפריל 1938 הוא דיבר על המיתון. כפי שהוא נהג גם בשיחות רדיו קודמות, רוזוולט הזכיר בשיחה זו את המילה "ביטחון", אך התייחסותו הייתה לביטחון הכלכלי של אזרחי ארצות הברית ("אתם ואני מסכימים שביטחון הוא הצורך החשוב ביותר שלנו – הסיכוי לעבוד, ההזדמנות לרווח סביר בעסקים"). לפי אנדרו פרסטון, שפה זו איפשרה לרוזוולט ליצור קשר בין נושאים שקשורים לביטחון בינלאומי לבין נושאים שקשורים לתחום החברתי והכלכלי.[57] ביוני אותה שנה רוזוולט דיבר על הבחירות המקדימות לקונגרס. הוא סקר את ההישגים של הקונגרס היוצא בשמונה נקודות, ומתוכן רק האחרונה התייחסה למצב הבינלאומי ("בגלל ההתחמשות המוגברת של אומות אחרות ומצב בינלאומי שהוא בהחלט מטריד עבור כולנו, הקונגרס אישר תוספת משמעותית להגנה החמושה חופינו ואנשינו"). באופן כללי, נושאים בינלאומיים תפסו מקום שולי בשיחות ליד האח עד 1939. גם לאחר פרוץ המלחמה באירופה, רוזוולט הדגיש נושאים כלכליים וחברתיים ואף קיווה כי המלחמה לא תשנה את הרפורמה הכלכלית שהוא הנהיג. לדוגמה, בשיחה ליד האח מ-25 במאי 1940, רוזוולט הבטיח למאזינים שמצב החירום המדיני לא יגרום להכבדה בשעות ובתנאי העבודה של אמריקאים, לא יפגע בפנסיות ובביטוח ולא יוביל לנסיגה מהמטרות החברתיות של ממשלו.[58]

ב-3 בספטמבר 1939, יומיים לאחר פלישת גרמניה הנאצית לפולין, שידר רוזוולט לראשונה שיחה ליד האח שהמצב הבינלאומי במרכזה. לפי דניאל אלדרידג', שיחה זו שיקפה את דעת הקהל האמריקני ערב מלחמת העולם השנייה, שהייתה נתונה בסתירה פנימית – מרבית האמריקאים רצו שצרפת והממלכה המאוחדת יביסו את גרמניה הנאצית, אך חששו מהשתתפות ארצות הברית במלחמה לאור זיכרונם הכואב ממלחמת העולם הראשונה.[59] רוזוולט החמיא לקהל האמריקני, שלדבריו הוא הנאור ביותר והיחיד שאינו נתון תחת צנזורה ולכן יכול להעריך את המצב לאשורו. עם זאת, הוא הזהיר את האמריקאים מפני שמועות וסילוף עובדות על ידי אנשים שמדברים בקול סמכותי. ארצות הברית, הוא אמר, תישאר נייטרלית כרגע, מתוך רצון להרחיק את המלחמה מחופיה, אך לא ניתן לצפות את העתיד, והנייטרליות של ארצות הברית אינה מחייבת את אזרחיה לנייטרליות מוסרית:

אומה זו תישאר אומה נייטרלית, אך איני יכול לבקש מכל אמריקאי להיות נייטרלי במחשבתו. אפילו לנייטרלי יש זכות להעריך את העובדות. אפילו אדם נייטרלי לא יכול להתבקש לעטום את שכלו או מצפונו. אמרתי לא פעם שראיתי מלחמה ואני שונא את המלחמה... אני מקווה שארצות הברית תישאר מחוץ למלחמה הזו. אני מאמין שכך יהיה. ואני מבטיח שממשלתכם תעשה כל מאמץ למען המטרה הזו.

המקור באנגלית
This nation will remain a neutral nation, but I cannot ask that every American remain neutral in thought as well. Even a neutral has a right to take account of facts. Even a neutral cannot be asked to close his mind or close his conscience.

I have said not once but many times that I have seen war and that I hate war. I say that again and again.

I hope the United States will keep out of this war. I believe that it will. And I give you assurance(s) and reassurance that every effort of your Government will be directed toward that end.
— שיחה ליד האח מספר 14, 3 בספטמבר 1939

לפי ההיסטוריון רוברט דאלק (אנ'), מילים אלה שיקפו את אמונתו של רוזוולט שעל אף הצורך בנייטרליות מדינית, על האמריקאים לקבל עמדה מוסרית התומכת בבריטניה ובצרפת.[60] באופן כללי, השידור היווה בסיס לשינוי העמדות של חלק נכבד מהאזרחים אמריקאים, מהעדפה של נייטרליות בלתי-מתפשרת להעדפה של מדיניות גמישה יותר, שעזרה לממשל לפעול באופן אקטיבי לטובת בנות בריתה באירופה.[61] בשיחה נוספת מ-26 במאי 1940, אמר רוזוולט למאזיניו:

נרמז על ידי אנשים מסוימים שרק אם נוותר על חרותנו, על האידאלים שלנו, על דרך חיינו, נוכל לבנות לעצמנו חומת מגן ראויה, נוכל להתאים את עצמנו לכוחם של מתקיפינו... אין אני שותף לדעות אלו[62].

רוזוולט רצה לשמור על נייטרליות בד בבד עם משלוח סיוע לצרפת ובריטניה, נושא שהוא הסביר בשיחה ליד האח ב-29 בדצמבר 1940. קהל היעד שלו בשיחה זו היו כ-40% מהציבור האמריקני שסברו שעדיף להימנע מסיוע כדי לשמור על נייטרליות, וכנגד עמדה זו הוא טען שסיוע ללא מעורבות צבאית ישירה ירחיק את המלחמה ויאפשר לשמור על נייטרליות. לפי דאלק, שידור זה היה מהמוצלחים ביותר של רוזוולט. סקרי דעת קהל שבדקו את השפעתו הראו ש-76% מהאמריקאים היו מודעים לשידור (השיעור הגבוה ביותר מכל השידורים של רוזוולט) ו-80% מאלו שהקשיבו הביעו תמיכה לעומת 12% שלא אהבו את השידור.[63]

רוזוולט בשידור מיום 11 בספטמבר 1941. הסרט השחור על זרועו הוא לרגל האבל על מות אמו.

השידור בספטמבר 1941 היה דוגמה נוספת לניסיון של רוזוולט להשתמש בשיחות ליד האח כדי לעצב את דעת הקהל האמריקאית. הרקע לשידור היה התקרית שבה הספינה USS Greer (אנ') ירתה לעבר צוללת גרמנית, עוד לפני שהוכרזה מלחמה על גרמניה. על אף שאין ראיות לכך שהצוללת ניסתה להתקיף כוחות אמריקאים, רוזוולט טען בשיחה ש"לא ניתן היה לטעות בזיהוי [ה-Greer] כספינה אמריקאית" וש"הצוללת ירתה בכוונה טורפדו לעבר ה-Greer". הוא ניצל את התקרית כדי להנחות את הצי האמריקאי לירות לעבר כלי שיט גרמנים או איטלקים שנמצאו באזור שנחשב על ידי ארצות הברית כ"אזור הגנה ימי". הצגת התקרית כעילה למדיניות ישירה יותר נגד מדינות הציר עזרה להתקבלותה של מדיניות זו באהדה. כך למשל, השיחה שודרה בפני קהל של 8,000 איש שהגיעו לשמוע את צ'ארלס לינדברג, דובר בולט בעד בדלנות, באותו היום, וחלק מהקהל קרא לעברו קריאות בוז.[64]

יומיים לאחר המתקפה על פרל הארבור שידר רוזוולט שיחה נוספת, בה הוא אמר למאזינים "אנו עכשיו במלחמה. כולנו בתוכה – עד הסוף".[65] שידור זה היה גם חלק ממגמה חדשה באופן המסגור של המלחמה, כעימות יחיד וכולל ולא כשורה של עימותים נפרדים.[66] יפן, הוא אמר למאזינים, בחרה בדרך "מקבילה לזו של היטלר ומוסוליני באירופה ובאפריקה. היום היא הפכה ליותר ממקבילה. זהו שיתוף פעולה ממשי, כה מחושב שכל היבשות בעולם וכל האוקיינוסים נחשבים עתה בעיני האסטרטגים של מדינות הציר כשדה קרב ענק אחד".[67]

מעט יותר מחודש לאחר הכרזת המלחמה על יפן שידר רוזוולט את אחת השיחות שנחשבות לאחת מהאפקטיביות ביותר שלו, ואשר הצליחה לעורר תקווה בציבור למשך זמן מה.[68] רוזוולט ניצל את המועד – יום הולדתו של וושינגטון – כדי ליצור הקבלה בין המצב האקטואלי למצב בזמן מלחמת העצמאות של ארצות הברית. גם אז היו בכל 13 המושבות "גיס חמישי – ואנשים אנוכיים, אנשים קנאים, אנשים מפוחדים, שטענו כי מטרתו של וושינגטון חסרת תקוה ושעליו להגיע לשלום במשא ומתן". רוזוולט הבטיח שבניגוד לאלו שדורשים כעת להגיע למשא ומתן עם מדינות הציר, ארצות הברית תמשיך במלחמה ותביא לניצחון בעלות הברית. חידוש רטורי מרכזי בשיחה זו היה הבקשה מהמאזינים שיפרשו בפניהם את מפת העולם ויאתרו בה את המקומות שעליהם הוא ידבר בזמן השיחה. הודעה על כך שהמאזינים יזדקקו למפה פורסמה עוד לפני הנאום, והעיתונים פרסמו את מפת העולם על עמוד כפול. לאורך השיחה הוא הזכיר למאזינים מספר פעמים להסתכל על המפה וכך יצר תחושה של היכרות עם המצב, חוויה של "הקשבה אקטיבית שרק נאום ברדיו מאפשר",[69] וקידם את התפיסה כי המלחמה היא עימות גלובלי ומחייב.[70][71]

רוזוולט המשיך לעדכן את אזרחי ארצות הברית במתרחש במלחמה באמצעות השיחות ליד האח, אמצעי שאיפשר לו מגע ישיר עם העם ולעקוף את עורכי העיתונים ואנשי התקשורת.[72] השידורים לאורך המלחמה השתמשו באמצעים רטוריים שונים, שמצד אחד היוו ניסיון להפוך את המלחמה לנושא אישי, רגשי ואינדיבואלי יותר (לדוגמה, סיפורי קרב על לוחמים אינדיבידואלים שרוזוולט חלק עם מאזיניו באפריל 1942), ומצד שני ליצור רושם של חיבור בין עבר, הווה, ותקווה לעתיד טוב יותר. השיחה האחרונה, על המלחמה ובכלל, שודרה ב-12 ביוני 1944.[73]

התגובות לשידורים

השידור מיום 23 בפברואר 1942. רוזוולט ביקש ממאזיניו לפתוח מפות בעת השידור כדי שיבינו את מהלכי המלחמה

חוקר תולדות הרדיו, ג'ון דנינג, כתב ש"הייתה זו הפעם הראשונה בהיסטוריה שפלח רחב באוכלוסייה יכול היה להאזין ישירות לדבריו של ראש הרשות המבצעת ולעיתים קרובות מיוחסת האהדה הציבורית הרחבה של רוזוולט לשיחות ליד האח"[30]. אחוזי ההאזנה הממוצעים לשיחות על האח עמדו על 18% לפני המלחמה ועל 58% במהלכה. השיחות משכו יותר מאזינים מאשר רוב תוכניות הרדיו הפופולריות של התקופה, שלהם האזינו בין 30% ל-35% מהמאזינים. לשיחה שקיים רוזוולט ב-29 בדצמבר 1940 האזינו 59% מקהל המאזינים. הנאום שאותו נשא ב-27 במאי 1940 זכה ל-70% האזנה, והשידור שהתקיים ב-9 בדצמבר 1941, יומיים לאחר המתקפה על פרל הארבור ויומיים לפני הכרזת המלחמה של גרמניה הנאצית נגד ארצות הברית, דורג על ידי חברת הופר עם שיא של מעל 62 מיליון מאזינים על פי ההערכות, שהיוו 79% מכלל מאזיני הרדיו.

מעל 61 מיליון מאזינים האזינו לנאום ששידר רוזוולט ב-23 בפברואר 1942 בפעם הראשונה מאז הצטרפות ארצות הברית למלחמה, ובו התווה הנשיא את מטרות המלחמה העיקריות. במהלך נאום זה ביקש רוזוולט ממאזיניו לשים לפניהם את מפת העולם בעודם מאזינים לו. לכותבי נאומיו אמר הנשיא: "אני עומד לדבר אודות מקומות מוזרים שרבים מהם לא שמעו עליהם מעולם – מקומות שהם כעת אתרי הקרבות שמתנהלים למען עתיד האנושות... אני מעוניין להסביר לאנשים דבר כלשהו על גאוגרפיה – מה הבעיות הניצבות לפנינו ומה צריכה להיות האסטרטגיה הכוללת של המלחמה... אם הם יצליחו להבין את הבעיה ואת הכיוון שאליו אנו חותרים, אני סמוך ובטוח שהם יהיו מסוגלים לקבל כל סוג של חדשות רעות שינחתו עלינו". המכירות של מפות ואטלסים חדשים הגיעו אז לשיעור חסר תקדים, ובמקביל, הוציאו אנשים רבים מפות ישנות מהמחסנים שלהם ותלו אותן על קירות בתיהם. הניו יורק טיימס כינה את הנאום הזה כ"אחד הגדולים בקריירה של רוזוולט".

חתן פרס נובל לספרות סול בלו נזכר באחת מהשיחות ליד האח ששמע בעודו מתהלך ברחובות שיקגו בליל קיץ. "החום עוד לא גרם להשלת עלי הבוקיצות ונהגים עצרו תחתם, נעמדו פגוש מול פגוש והדליקו את מכשירי הרדיו במכוניותיהם כדי להקשיב לרוזוולט. הם פתחו את החלונות והדלתות של כלי הרכב, ובכל מקום נשמע קולו של הנשיא בעל המבטא האופייני למדינות החוף המזרחי, שבנסיבות אחרות היה מקניט את אנשי המערב התיכון. יכולת לעקוב אחריו מבלי להחמיץ אף מילה בעודך מתהלך ברחובות. יכולת לחוש שאתה מצטרף לאותם נהגים אלמוניים, גברים ונשים, המעשנים את הסיגריות שלהם בדממה, פחות מתייחסים לתוכן מילותיו של הנשיא כמאשרים את הצדק שבדבריו, ויותר שואבים ביטחון מהם"[74].

רמה זו של אינטימיות עם הפוליטיקה גרמה לאנשים לחוש כאילו הם חלק מתהליך קבלת ההחלטות של הממשל, ורבים הרגישו עד מהרה שהייתה להם היכרות אישית עם הנשיא, ומעל הכל, ביטחונם בו גבר. העיתונות הקונבנציונלית החלה לפתח הערכה כלפי רוזוולט בשל העובדה שגם היא קיבלה גישה חסרת תקדים לנעשה בחדרי הממשל.

חשיבות היסטורית והשפעה

בהיסטוריה של הרדיו נחשב רוזוולט לאחד המנהיגים שהתחברו בצורה המשפיעה ביותר לשידורי הרדיו[30].

כל נשיאי ארצות הברית מאז רוזוולט נשאו נאומים תקופתיים אל העם האמריקאי, בתחילה ברדיו ומאוחר יותר גם באמצעות הטלוויזיה והאינטרנט. הנוהג של נאומים תקופתיים סדירים החל ב-1982 כאשר הנשיא רונלד רייגן החל לשדר נאומים ברדיו מדי שבת[75].

פסל של ג'ורג' סיגל באנדרטת פרנקלין דלאנו רוזוולט שבוושינגטון. הפסל מנציח אדם המקשיב לשיחות ליד האח

רשימה כרונולוגית של השיחות

כרזה של מועצת הייצור המלחמתית ובה ציטוט מהשיחה ליד האח של רוזוולט מיום 23 בפברואר 1942: "מעולם לא עמד לרשותנו זמן כה קצר כדי לבצע כה הרבה"
# מועד השיחה נושא השיחה משך בדקות[76] מקורות
1 יום ראשון, 12 במרץ 1933 משבר הבנקים 13:42 הקלטה ותמליל
2 יום ראשון, 7 במאי 1933 התוויית תוכנית הניו דיל 22:42 הקלטה ותמליל
3 יום שני, 24 ביולי 1933 מנהל השיקום הלאומי לא הוקלט תמליל
4 יום ראשון, 22 באוקטובר 1933 ההתקדמות הכלכלית לא הוקלט תמליל
5 יום חמישי, 28 ביוני 1934 הישגי הקונגרס ה-73 והביקורות על הניו דיל לא הוקלט תמליל
6 יום ראשון, 30 בספטמבר 1934 הממשלה והקפיטליזם 27:20 הקלטה ותמליל
7 יום ראשון, 28 באפריל 1935 מינהל קידום העבודות וחוק הביטוח הסוציאלי 28:08 הקלטה ותמליל
8 יום ראשון, 6 בספטמבר 1936 הבצורת, החקלאים והפועלים 26:49 הקלטה ותמליל
9 יום שלישי, 9 במרץ 1937 ארגון מחדש של מערכת המשפט 35:28 הקלטה ותמליל
10 יום שלישי, 12 באוקטובר 1937 הצעות החקיקה שיוגשו לקונגרס 27:42 הקלטה ותמליל
11 יום ראשון, 14 בנובמבר 1937 מפקד האבטלה 14:16 תמליל
12 יום חמישי, 14 באפריל 1938 מיתון 1937–1938 40:42 הקלטה ותמליל
13 יום שישי, 24 ביוני 1938 הבחירות המקדימות לקונגרס 29:02 הקלטה ותמליל
14 יום ראשון, 3 בספטמבר 1939 פרוץ מלחמת העולם השנייה 11:25 הקלטה ותמליל
15 יום ראשון, 26 במאי 1940 ההגנה הלאומית 31:32 הקלטה ותמליל
16 יום ראשון, 29 בדצמבר 1940 "מאגר הנשק של הדמוקרטיה" 36:53 הקלטה ותמליל
17 יום שלישי, 27 במאי 1941 הכרזה על מצב חירום לאומי בלתי מוגבל 44:27 תמליל
18 יום חמישי, 11 בספטמבר 1941 שמירה על חופש השיט ותקרית ה-USS Greer 28:33 הקלטה ותמליל
19 יום שלישי, 9 בדצמבר 1941 הכרזת המלחמה על יפן 26:19 הקלטה ותמליל
20 יום שני, 23 בפברואר 1942 התקדמות המלחמה 36:34 הקלטה ותמליל
21 יום שלישי, 28 באפריל 1942 המדיניות הכלכלית וההקרבה הלאומית 32:42 הקלטה ותמליל
22 יום שני, 7 בספטמבר 1942 האינפלציה והתקדמות המלחמה 26:56 הקלטה ותמליל
23 יום שני, 12 באוקטובר 1942 דיווח על המצב בעורף 29:25 הקלטה ותמליל
24 יום ראשון, 2 במאי 1943 משבר הפחם 21:06 הקלטה ותמליל
25 יום רביעי, 28 ביולי 1943 נפילת המשטר הפשיסטי באיטליה 29:11 הקלטה ותמליל
26 יום רביעי, 8 בספטמבר 1943 הסכם שביתת הנשק עם איטליה
ומפעל איגרות המלחמה השלישי 		12:38 הקלטה ותמליל
27 יום שישי, 24 בדצמבר 1943 ועידת טהראן וועידת קהיר 28:29 הקלטה ותמליל
28 יום שלישי, 11 בינואר 1944 על מצב האומה 30:20 הקלטה ותמליל
29 יום שני, 5 ביוני 1944 נפילת רומא 14:36 הקלטה ותמליל
30 יום שני, 12 ביוני 1944 פתיחת מפעל אגרות המלחמה החמישי 13:02 הקלטה ותמליל

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שיחות ליד האח בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ KDKA begins to broadcast: 1920, PBS
  2. ^ Douglas B. Craig, Fireside Politics: Radio and Political Culture in the United States, 1920–1940 (Johns Hopkins University Press: 2000), pp. 8–9
  3. ^ Douglas B. Craig, Fireside Politics: Radio and Political Culture in the United States, 1920–1940 (Johns Hopkins University Press: 2000), pp. 28–33
  4. ^ Douglas B. Craig, Fireside Politics: Radio and Political Culture in the United States, 1920–1940 (Johns Hopkins University Press: 2000), p. 141
  5. ^ June 14 1922: Warren G. Harding becomes the first president to be heard on the radio, History Channel website
  6. ^ 6.0 6.1 Douglas B. Craig, Fireside Politics: Radio and Political Culture in the United States, 1920–1940 (Johns Hopkins University Press: 2000), p. 142
  7. ^ Andrew Class, "President Harding’s voice heard on radio, June 14, 1922", Politico, June 14 2018
  8. ^ 8.0 8.1 Robert L. Hilliard and Michael C Keith, The Broadcast Century: A Biography of American Broadcasting, Fourth Edition (Elsevier: 2005), p. 37
  9. ^ Rachel Smolkin and Brenna Williams, "How Woodrow Wilson pulled off 'an exceedingly difficult stunt'", CNN, October 2015
  10. ^ Douglas B. Craig, Fireside Politics: Radio and Political Culture in the United States, 1920–1940 (Johns Hopkins University Press: 2000), pp. 144–146
  11. ^ Douglas B. Craig, Fireside Politics: Radio and Political Culture in the United States, 1920–1940 (Johns Hopkins University Press: 2000), pp. 147–149
  12. ^ Douglas B. Craig, Fireside Politics: Radio and Political Culture in the United States, 1920–1940 (Johns Hopkins University Press: 2000), pp. 150–151
  13. ^ Storm, Geoffrey (Spring 2007). "Roosevelt and WGY: The Origins of the Fireside Chats". New York History: Quarterly Journal of the New York State Historical Association. New York State Historical Association. 88 (2): 183–85 (177–197). ISSN 0146437X. Retrieved 2 January 2013.
  14. ^ Douglas B. Craig, Fireside Politics: Radio and Political Culture in the United States, 1920–1940 (Johns Hopkins University Press: 2000), p. 154
  15. ^ Geoffrey Storm, "FDR and WGY: The Origins of the Fireside Chats, History Cooperative
  16. ^ Excerpts from A Radio Report to the People on the 1929 Session of the Legislature, April 3 1929
  17. ^ 17.0 17.1 Frank Freidel, Franklin D. Roosevelt: A Rendezvous with Destiny (Little, Brown and Company: 1990), p. 70
  18. ^ See also Davis W. Houck, "'A Satisfactory Embodiment': FDR's 'Run' for the Nomination", in Rhetoric as Currency: Hoover, Roosevelt, and the Great Depression (Texas A&M University Press: 2001), pp. 118–119
  19. ^ Amos Kiewe, FDR's First Fireside Chat: Public Confidence and the Banking Crisis (Texas A&M University Press: 2007), pp. 21–25
  20. ^ Radio Address From Albany, New York: "The 'Forgotten Man' Speech", April 7 1932
  21. ^ Douglas B. Craig, Fireside Politics: Radio and Political Culture in the United States, 1920–1940 (Johns Hopkins University Press: 2000), p. 157
  22. ^ Amos Kiewe, FDR's First Fireside Chat: Public Confidence and the Banking Crisis (Texas A&M University Press: 2007), p. 19
  23. ^ Davis W. Houck, Rhetoric as Currency: Hoover, Roosevelt, and the Great Depression (Texas A&M University Press: 2001), Ch. 5
  24. ^ Radio Interview on Government Reporting to the People, May 9 1939
  25. ^ 25.0 25.1 Douglas B. Craig, Fireside Politics: Radio and Political Culture in the United States, 1920–1940 (Johns Hopkins University Press: 2000), p. 156
  26. ^ Betty Houchin Winfield (1994). FDR and the News Media. Columbia University Press. p. 146.
  27. ^ Douglas B. Craig, Fireside Politics: Radio and Political Culture in the United States, 1920–1940 (Johns Hopkins University Press: 2000), pp. 155–156
  28. ^ 28.0 28.1 28.2 Mankowski, Diana, and Raissa Jose (12 March 2003). "The 70th Anniversary of Roosevelt's Fireside Chats". Chicago: The Museum of Broadcast Communications. Archived from the original on May 17, 2012. Retrieved 2015-09-14.
  29. ^ Quoted in Fred I Greenstein, The Presidential Difference: Leadership Style from FDR to Barack Obama, Third Edition, (Princeton University Press: 2009), p. 17
  30. ^ 30.0 30.1 30.2 30.3 30.4 Dunning, John (1998). On the Air: The Encyclopedia of Old-Time Radio. New York: Oxford University Press. p. 495.
  31. ^ Goodwin, Doris Kearns (1995). No Ordinary Time. Simon & Schuster, pp 57-58
  32. ^ Unger, Arthur (January 29, 1982). "Bob Trout's Roosevelt Days". The Christian Science Monitor. Retrieved 2015-09-14.
  33. ^ Amos Kiewe, FDR's First Fireside Chat: Public Confidence and the Banking Crisis (Texas A&M University Press: 2007), p. 76
  34. ^ Amos Kiewe, FDR's First Fireside Chat: Public Confidence and the Banking Crisis (Texas A&M University Press: 2007), pp. 37–41
  35. ^ Dan Bryan, "The 1933 Banking Crisis -- from Detroit's Collapse to Roosevelt's Bank Holiday, American History USA, September 30 2012
  36. ^ 36.0 36.1 Silber, William L. (July 2009). "Why Did FDR's Bank Holiday Succeed?". Economic Policy Review. Federal Reserve Bank of New York. 15 (1). Retrieved 2015-10-04. (open version)
  37. ^ Amos Kiewe, FDR's First Fireside Chat: Public Confidence and the Banking Crisis (Texas A&M University Press: 2007), p. 54
  38. ^ Franklin D. Roosevelt, "Statement by the President on Reopening Banks", March 11 1933, The American Presidency Project
  39. ^ Amos Kiewe, FDR's First Fireside Chat: Public Confidence and the Banking Crisis (Texas A&M University Press: 2007), p. 80–82
  40. ^ Amos Kiewe, FDR's First Fireside Chat: Public Confidence and the Banking Crisis (Texas A&M University Press: 2007), p. 84–85
  41. ^ 41.0 41.1 Franklin D. Roosevelt, Fireside Chat on Banking, March 12 1933
  42. ^ Ranjit Dighe, "Saving private capitalism: The US bank holiday of 1933", Essays in Economic & Business History 29 (2011), p. 52
  43. ^ Amos Kiewe, FDR's First Fireside Chat: Public Confidence and the Banking Crisis (Texas A&M University Press: 2007), p. 99–102
  44. ^ David M. Kennedy, Freedom from Fear: The American People in Depression and War, 1929-1945 (Oxford University Press: 1999), p. 137
  45. ^ David Michael Ryfe, "Franklin Roosevelt and the fireside chats," Journal of Communication 49(4) (1999), p. 92–95
  46. ^ Franklin D. Roosevelt, Second Fireside Chat, May 7 1933
  47. ^ Franklin D. Roosevelt, Fireside Chat 3: On the National Recovery Administration, July 24 1933
  48. ^ David M. Kennedy, Freedom from Fear: The American People in Depression and War, 1929-1945 (Oxford University Press: 1999), p. 244
  49. ^ David M. Kennedy, Freedom from Fear: The American People in Depression and War, 1929-1945 (Oxford University Press: 1999), p. 246
  50. ^ Franklin D. Roosevelt, Fireside Chat 6: On Government and Capitalism, September 30, 1934
  51. ^ David M. Kennedy, Freedom from Fear: The American People in Depression and War, 1929-1945 (Oxford University Press: 1999), pp. 246–247
  52. ^ Donovan Bisbee, "Driving the Three-Horse Team of Government: Kairos in FDR's Judiciary Fireside Chat, Rhetoric and Public Affairs 21(3) (2018), pp. 481–491
  53. ^ Donovan Bisbee, "Driving the Three-Horse Team of Government: Kairos in FDR's Judiciary Fireside Chat, Rhetoric and Public Affairs 21(3) (2018), pp. 492–493
  54. ^ Franklin D. Roosevelt, Fireside Chat 9: On "Court-Packing", March 9, 1937
  55. ^ Waldo W. Braden and Earnest Brandenburg, "Roosevelt's Fireside Chats", Speech Monographs 22(5) (1955)
  56. ^ Jeff Shesol, Supreme Power: Franklin Roosevelt vs. the Supreme Court (W. W. Norton & Company: 2011), p. 522
  57. ^ Andrew Preston, "Monsters Everywhere: A Genealogy of National Security, Diplomatic History 38(3) (2014), p. 491
  58. ^ Robert Dallek, Franklin D. Roosevelt and American Foreign Policy, 1932-1945, Second edition (Oxford 1995 [1979]), p. 224
  59. ^ Daniel W. Aldridge III, "A War for the Colored Races", Diplomatic History 28(3) (2004), p. 321
  60. ^ Robert Dallek, Franklin D. Roosevelt and American Foreign Policy, 1932-1945, Second edition (Oxford 1995 [1979]), p. 199
  61. ^ FDR Announces US Neutrality, Voices and Visions
  62. ^ מתוך השיחה מ-26 במאי 1940
  63. ^ Robert Dallek, Franklin D. Roosevelt and American Foreign Policy, 1932-1945, Second edition (Oxford 1995 [1979]), p. 257
  64. ^ James M. Lindsay, "TWE Remembers: FDR’s “Shoot-on-Sight” Fireside Chat, September 11, 2012
  65. ^ "We are now in this war. We are all in it — all the way." Fireside Chat 19: On the War with Japan, December 9, 1941
  66. ^ Ronald E. Krebs, "Tell Me a Story: FDR, Narrative, and the Making of the Second World War", Security Studies 24 (2015), p. 160
  67. ^ "The course that Japan has followed for the past ten years in Asia has paralleled the course of Hitler and Mussolini in Europe and in Africa. Today, it has become far more than a parallel. It is actual collaboration so well calculated that all the continents of the world, and all the oceans, are now considered by the Axis strategists as one gigantic battlefield." Fireside Chat 19: On the War with Japan, December 9, 1941
  68. ^ Robert Dallek, Franklin D. Roosevelt and American Foreign Policy, 1932-1945, Second edition (Oxford 1995 [1979]), p. 332
  69. ^ Michael Amico, "Feeling Political Through the Radio: President Roosevelt’s Fireside Chats, 1933–1944", Chapter 6 in Feeling Political, (Springer: 2022), p. 177
  70. ^ Harvey J. Kaye, FDR on Democracy: The Greatest Speeches and Writings of President Franklin Delano Roosevelt, (Simon and Schuster: 2020), ch. 36
  71. ^ Wolfe, Charles. "Mapping Why We Fight: Frank Capra and the US Army Orientation Film in World War II", The Wiley‐Blackwell History of American Film (2011)
  72. ^ Robert Dallek, Franklin D. Roosevelt and American Foreign Policy, 1932-1945, Second edition (Oxford 1995 [1979]), p. 547
  73. ^ Michael Amico, "Feeling Political Through the Radio: President Roosevelt’s Fireside Chats, 1933–1944", Chapter 6 in Feeling Political, (Springer: 2022), pp. 177–182
  74. ^ Goodwin, Doris Kearns (1995). No Ordinary Time. Simon & Schuster, pp 450-451
  75. ^ "Reagan signs off with 331st weekly radio address". Deseret News. Associated Press. 1989-01-15. p. A3. Retrieved 2013-01-02.
  76. ^ "Fireside Chats of Franklin D. Roosevelt". Franklin D. Roosevelt Presidential Library and Museum. Retrieved 2015-09-14.


ערך מומלץ
Article MediumPurple.svg
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=שיחות_ליד_האח&oldid=2319206"