שורש (של פונקציה)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
גרסה מ־20:56, 26 בפברואר 2017 מאת יוסף (שיחה | תרומות) (גרסה אחת יובאה)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שורש של פונקציה הוא איבר בתחום ההגדרה שעבורו ערך הפונקציה הוא 0. למשל, עבור הפונקציה f(x)=sin(x) הצבת  x=π תחזיר  f(x)=0, ולכן  x=π הוא שורש של הפונקציה. שורשים של פונקציה נקראים גם אפסים של הפונקציה או פתרונות של הפונקציה.

כפועל יוצא מההגדרה, שורש של פונקציה הוא ה-x שעבורו נחתך גרף הפונקציה עם ציר ה-x. כך למשל נקודות החיתוך של הפונקציה f(x)=x24 עם ציר ה-x הן כששיעורי ה-x הם 2 ו-2-.

בעיית מציאת השורשים של פונקציות באופן נומרי היא כר פורה למחקר מתמטי. אחת השיטות הבסיסיות בענף זה היא שיטת ניוטון-רפסון, שהיא שיטה איטרטיבית למציאת שורשים בעזרת נגזרות.

שורש של פולינום

עבור משוואה ממעלה ראשונה,  ax+b=c. הפתרון הוא הנקודה  x=(cb)/a. עבור משוואה ממעלה שנייה,  ax2+bx+c=0, הפתרון הוא  x1,2=b±b24ac2a. בדומה לזה יש נוסחאות גם למשוואות ממעלה שלישית ורביעית. אולם, אווריסט גלואה הראה כי אין פתרון באמצעות רדיקלים למשוואה ממעלה חמישית ומעלה.

המשפט הקטן של בזו קובע כי a הוא שורש של פולינום  P(x), אם ורק אם הפולינום ‎ (xa) מחלק את  P(x). החזקה המקסימלית שבה מחלק x-a את הפולינום נקראת הריבוי (האלגברי) של השורש.

המשפט היסודי של האלגברה קובע ששדה המספרים המרוכבים הוא סגור אלגברית, כלומר שלכל פולינום ממעלה n במקדמים מרוכבים, יש בדיוק n שורשים כולל ריבוי.


ערך זה הוא קצרמר בנושא מתמטיקה. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.