איסור קדשה
| מקרא | דברים, כ"ג, י"ח |
|---|---|
| ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, לאו שנ"ה ספר החינוך, מצווה תק"ע |
איסור קדשה הוא מצוות לא תעשה מדאורייתא האוסרת קיום יחסי אישות ללא קידושין.
מקור המצווה
המצווה מופיעה בדברים, כ"ג, י"ח: ”לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל.” לדעת כל המפרשים, המילה "קדשה" מתייחסת לזונה. על פי פרשנות זו מבאר הרמב"ם את מהות האיסור:
- ”קודם מתן תורה היה אדם פוגע אישה בשוק, אם רצה הוא והיא, נותן לה שכרה ובועל אותה על אם הדרך והולך לו; וזו היא הנקראת קדשה. משניתנה התורה נאסרה הקדשה, שנאמר "לא תהיה קדשה מבנות ישראל". לפיכך כל הבועל אישה לשם זנות, בלא קידושין, לוקה מן התורה מפני שבעל קדשה.”[1]
עם זאת, בגלל הופעת המילה "קדשה" בכמה פסוקים העוסקים בעבודה זרה, היו שפירשו שקדשה הייתה אישה שקיימה יחסי אישות לצרכים פולחניים. פרשנות זו מבהירה את הפסוק המופיע מיד לאחר המצווה: ”לֹא תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב בֵּית ה' אֱלֹקיךָ לְכָל נֶדֶר כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹקיךָ גַּם שְׁנֵיהֶם.” (דברים, כ"ג, י"ט)
ראו גם
הערות שוליים
- ↑
שגיאות פרמטריות בתבנית:רמב"ם
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:רמב"ם) חסר שם ההלכות.משנה תורה לרמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פרק אישו"ת, הלכות א'–ד'
