מ"ט שערי טומאה
שקוע במ"ט שערי טומאה הוא ביטוי ביהדות המשמש לתאר את מצבם של ישראל בסוף הגלות והשעבוד במצרים. לאחר מכן שימש הביטוי לתאר אדם הנמצא בשפל המדרגה מבחינה מוסרית ורוחנית.
הביטוי בא לציין דרגה רוחנית נמוכה מאד - כפסע מהדרגה הנמוכה ביותר שהיא נ' שערי טומאה - המהווה שפל ממנו האדם כבר לא יכול לעלות יותר. המדרש אומר, שכשבני ישראל היו במצרים הם ירדו למ"ט שערי טומאה, (מ"ט בגימטריה = 49) אך הם יכלו להיגאל כי הם לא הגיעו ל-נ' מאחר שהם שמרו על שפתם, מלבושם ושמם, וכן הקפידו להיזהר מלשון הרע[1].
במהלך 49 הימים שבין יציאת מצרים ומתן תורה, יצאו בני ישראל ממ"ט שערי טומאה ונכנסו למ"ט שערי קדושה. ועל פי דרך האגדה אמרו כי כנגד זה ציוותה התורה לספור את ספירת העומר בכל שנה בין יום טוב הראשון של פסח לבין חג השבועות.
הערות שוליים
- ↑ פרקי דרבי אליעזר מח וכן ויקרא רבה לב ה - אף על פי שלא מוזכר בשני המקורות כלום על מלבושם
.png){kind=small}
שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון ויקיפדיה
שימוש בפרמטרים מיושנים [ דרגה ] מ"ט שערי טומאה20501461