יחסי החוץ של אלג'יריה
| [[קובץ:|100px|סמל אלג'יריה|קישור=סמל אלג'יריה]] |
| ערך זה הוא חלק מסדרת ממשל ופוליטיקה של אלג'יריה |
יחסי החוץ של אלג'יריה הם מערכת יחסי החוץ הדיפלומטיים שכוננה אלג'יריה עם מדינות וארגונים זרים בעולם. ממשלת אלג'יריה כוננה יחסים דיפלומטיים עם רוב המדינות בעולם, כולל המעצמות ארצות הברית, סין, רוסיה והממלכה המאוחדת.
היסטוריה
ערך מורחב – היסטוריה של אלג'יריה
יחסים עם המעצמות
ארצות הברית
- ערך מורחב – יחסי אלג'יריה-ארצות הברית
היחסים בין המדינות ידעו עליות ומורדות וכיום מוגדרים כטובים. שתי המדינות משתפות פעולה כנגד הטרור, כאשר אלג׳יריה מובילה מאז פיגועי 11 בספטמבר את החזית נגד הטרור באפריקה.
רוסיה
- ערך מורחב – יחסי אלג'יריה-רוסיה
במלחמת העצמאות של אלג'יריה בשנים 1954-1962, קיבלה אלג'יריה סיוע צבאי מממשלת ברית המועצות. ב-23 במרץ 1962, ארבעה חודשים לפני ההכרזה הרשמית על עצמאותה של אלג'יריה ב-5 ביולי באותה שנה, ברית המועצות הפכה למדינה הראשונה בעולם שקיימה יחסים דיפלומטיים עם אלג'יריה.
קריסתה של ברית המועצות הובילה לצמצום של פרויקטים רבים עם אלג'יריה.[1] עם זאת, כיום מתקיימים בין המדינות יחסים דיפלומטיים, כאשר רוב היחסים מתקיימים בשל סחר שמתקיים בין המדינות ומקדם את האינטרסים של שתיהן.
יפן
- ערך מורחב – יחסי אלג'יריה–יפן
היחסים בין שתי המדינות החלו עוד בתקופה בה אלג'יריה הייתה תחת שלטון צרפת, והם מתחילים בשנת 1958, עת החזית הלאומית לשחרור אלג'יריה פתחה משרד מייצג בטוקיו. באותה שנה הוקמה גם שדולת הידידות האלג'יראית–יפנית ביוזמת חברי פרלמנט יפנים ונציגי החזית הלאומית. ארבע שנים מאוחר יותר, ב-1962, הכירה יפן בעצמאות אלג'יריה, ובשנת 1964 נפתחו השגרירויות באלג'יר ובטוקיו.
יחסים עם מדינות אירופה
אזרבייג'ן
- ערך מורחב – יחסי אזרבייג'ן–אלג'יריה
אלג'יריה הכירה בעצמאות אזרבייג'ן ב-20 בדצמבר 1991. היחסים הדיפלומטיים בין אזרבייג'ן לאלג'יריה כוננו ב-22 באפריל 1994. שגריר אזרבייג'ן באלג'יריה הוא שאהין עבדולייב, ושגריר אלג'יריה באזרבייג'ן הוא ישר אלייב. באוגוסט 2012, שגריר אלג'יריה ביקר באזרבייג'ן.[2] אלג'יריה מיוצגת באזרבייג'ן על ידי שגרירות שהיא מחזיקה בבאקו, בירת אזרבייג'ן. מנגד, אזרבייג'ן מיוצגת באלג'יריה על ידי שגרירות שהיא מחזיקה באלג'יר, בירת אלג'יריה.
סן מרינו
- ערך מורחב – יחסי אלג'יריה–סן מרינו
סן מרינו אינה מיוצגת באלג'יריה בשום דרג, הן בדרג השגרירות והן בדרג הקונסולרי. גם אלג'יריה אינה מיוצגת בסן מרינו בשום דרג, הן בדרג השגרירות והן בדרג הקונסולרי אך יחד עם זאת השגרירות המייצגת של אלג'יריה בסן מרינו היא זו המצויה ברומא בירת איטליה.[3]
צרפת
- ערך מורחב – יחסי אלג'יריה–צרפת
הקשר הרשמי הראשון בין המדינות החל בשנת 1526, כאשר אלג'יריה הייתה טריטוריה באימפריה העות'מאנית. ב-1798 יצא נפוליאון בונפרטה, שליט צרפת ומייסד הקיסרות הראשונה, למסע כיבושים במצרים. את מרבית אספקת המזון למסע קיבל הצבא הצרפתי מחברת מסחר יהודית אלג'יראית בשליטת המשפחות בוג'נאח ובכרי[4]. פעילות החברה מומנה באמצעות הלוואה משליט אלג'יריה, חוסיין דיי, והחובות של צרפת היו בעקיפין חובות לדיי האלג'יריאי[5]. החוב תפח עם השנים לכ-14 מיליון פרנק צרפתי, כולל ריבית, אולם בהסדר חוב משנת 1819 הופחת החוב ל־7 מיליוני פרנק בלבד[5]. למרות זאת, הצרפתים לא החלו בהעברת התשלומים, מה שהוביל את חוסיין דיי לזמן אליו ב-30 באפריל 1827 את הקונסולים של צרפת. במהלך הדיון הכה השליט האלג'יראי את הקונסול הצרפתי פייר דיאבל (אנ') באמצעות מניפה נגד זבובים[6]. בשנת 1830 יצא מצרפת צי פלישה אדיר, בן 35 אלף חיילים, על סיפוניהן של כ־600 אוניות[7]. ב-14 ביוני הללו נחתו בעיירת החוף האלג'יראית סידי פרדג' (אנ') 27 ק"מ ממערב לאלג'יר, וב-5 ביולי, לאחר מערכה בת שלושה שבועות, הביסו את הכוחות העות'מאניים. על פי הגרסה הרשמית של צרפת, ממשלתו של שארל העשירי החליטה על הפלישה כתגובה לפגיעה בכבוד הקונסול דיאבל[8]. עם זאת, המלך שארל העשירי הודח במהפכת יולי, כחודש בלבד לאחר הפלישה לאלג'יריה, והכוחות הצרפתיים נותרו בתחומה. האלג'יראים מיהרו להיכנע לאחר נחיתת הצבא הצרפתי וחוסיין דיי נכנע בתמורה לחירותו ושמירת רכושו האישי. הוא הוגלה לנאפולי, שהייתה תחת האימפריה האוסטרית, ובהמשך הוא עבר למצרים[9]. זה היה קיצו של שלטון עות'מאני בן 313 שנים באזור, ותחילת הקולוניאליזם הצרפתי באלג'יריה[10].
תנועות ברוח הלאומיות קמו באלג'יריה לאחר מלחמת העולם הראשונה בשאיפה להשגת עצמאות מדינית. אף על פי שקמו יוזמות מצד ממשלת צרפת להענקת זכויות לפחות לחלק מהאוכלוסייה האלג'ירית, אלה הוכשלו על ידי לאומנים צרפתיים. הללו דבקו בהשארת אלג'יריה כחלק אינטגרלי מצרפת[11]. למרוקו ותוניסיה, המושבות האחרות של צרפת בצפון אפריקה, לא היה מעמד מסוג זה, ובזכות כך הן זכו בעצמאותן ללא מאבק משמעותי כבר ב-1956[11]. בתחילת שנות ה-50 עשירית מתושבי אלג'יריה היו אירופאים, רובם צרפתים, אשר חיו בה במשך דורות על גבי דורות. בין היישוב האירופאי לבין האוכלוסייה המוסלמית היה פער ניכר מבחינה חברתית וכלכלית. פער זה הוביל בהמשך להקמת תנועות לאומיות אשר התנגדו באלימות לשלטון הזר. החל מראשית המאה ה-21 התמקדו היחסים בין המדינות בעיקר בסחר, במלחמה בטרור ובהגירה הבלתי חוקית מאלג'יריה לצרפת. מאז שזכתה בעצמאותה החל זרם הגירה מאלג'יריה לצרפת, אשר הלך ופחת במהלך המאה ה-20. מספר הוויזות שהונפקו לאלג'יראים ירד מ-270 אלף בשנת 2001 ל-120 אלף איש בשנת 2007[12]. בין השנים 2009 ו-2012 פחת מספר המהגרים מאלג'יריה לצרפת ב-2.6%. נתון זה נבדל משכנותיה מרוקו ותוניסיה מהן דווקא חלה עלייה של 2.4% ו-2.9% בכמות המהגרים[13]. למרות הירידה במספר המהגרים, אחוז המהגרים מאלג'יריה בשנת 2012 עדיין היה הגבוהה ביותר ועמד על כ-7% מסך כל המהגרים[13]. בשנת 2018 הודה לראשונה נשיא צרפת עמנואל מקרון שצבא צרפת השתמש בעינויים במהלך מלחמת העצמאות של אלג'יריה. לדבריו, עינויים הפכו בעת ההיא לכלי נשק לגיטימי נגד חזית השחרור הלאומית (FLN) ותומכיה[14].
יחסים עם מדינות אסיה
יחסים עם מדינות אפריקה
יחסים עם מדינות אמריקה
יחסים עם מדינות המזרח התיכון
יחסים עם מדינות אוקיאניה
הערות שוליים
- ↑ http://www.mid.ru/bdomp/ns-rafr.nsf/strana!OpenView&Start=1&Count=30&Expand=1#1!OpenDocument, www.mid.ru
- ↑ יחסי אזרבייג'ן - אלג'יריה, באתר משרד החוץ האזרבייג'ני
- ↑ Diplomatic Representations accredited to San Marino - Algeria, משרד החוץ הסן מרינזי
- ↑ פרופ' מיכאל אביטבול, מכרמיה לפטן (עמ' 13), מרכז זלמן שזר, 1993
- ^ 5.0 5.1 הקונגרס היהודי העולמי, גשר (כרכים 1–2) (עמ' 39), 1954
- ↑ מיכאל אנסקי, יהודי אלג׳יריה (עמ' 15), קריית ספר, 1963
- ↑ פרופ' חגי ארליך, מבוא להיסטוריה של המזרח התיכון בעת החדשה, כרך 2 (עמ' 206-207), האוניברסיטה הפתוחה, 1988
- ↑ פרופ' מיכאל אביטבול, צמיחת המדינות החדשות באפריקה (עמ' 23-26), האוניברסיטה הפתוחה, 2003
- ↑ פרופ' פיליפ ניילור, Historical Dictionary of Algeria (עמ' 301), 1981 (באנגלית)
- ↑ פרופ' חואן אדוארדו קמפו, Encyclopedia of Islam (עמ' 44), 2009 (באנגלית)
- ^ 11.0 11.1 שגיאת בהערת שוליים: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםמלחמת אלג'יריה - ↑ שגיאת בהערת שוליים: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםברוס קרומלי - ^ 13.0 13.1 INSEE, Les immigrés récemment arrivés en France (עמ' 2), נובמבר 2014 (בצרפתית)
- ↑ אי-פי, "לדעת את האמת": מקרון הכיר באחריות צרפת לעינויים באלג'יריה, באתר וואלה, 13 בספטמבר 2018
שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון ויקיפדיה
שימוש בפרמטרים מיושנים [ דרגה ] יחסי החוץ של אלג'יריה26908180