המרכז הרפורמי עמנו א-ל

ערך זה עוסק במרכז רפורמי בעיר ניו יורק. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו בית הכנסת עמנו א-ל (פירושונים).

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מבנה ריקה. המרכז הקהילתי עמנו א-ל (באנגלית: Temple Emanu-El) הוא מרכז רפורמי בעיר ניו יורק במדינת ניו יורק שבארצות הברית.

המקום היה המרכז הקהילתי הרפורמי הראשון שפעל בעיר, והוא ידוע ביופיו וחשיבותו. מאז שנוסד, בשנת 1845, הוא נחשב למרכז הקהילתי הרפורמי המוביל. המבנה הממוקם בשדרה החמישית ייחודי בסגנונו האדריכלי - סגנון התחייה הרומנסקי. המרכז נחשב לגדול בעולם: גובה המבנה המרכזי הוא 31.4 מטרים ושטחו 30.5 על 53.3.^[1]

היסטוריה

ארון הקודש עם הבימה צמודה אליו.

קהילת עמנו א-ל נוסדה על ידי 33 משפחות של מהגרים יהודים שהגיעו מגרמניה באפריל 1845. הקהילה התכנסה באולם שכור במפגש הרחובות גראנד וקלינטון שבאזור הלואר איסט סייד של מנהטן. באותה עת, הקהילה התפללה בסגנון האורתודוקסי. עם הגידול במספר חברי הקהילה, ושיפור מצבם הכלכלי, עבר המרכז הקהילתי מספר מבנים.

באוקטובר 1847 עברה הקהילה להתפלל במבנה ששימש קודם לכן ככנסייה מתודיסטית ברחוב כריסטי והקהילה שכרה את האדריכל לאופולד אידליץ לתכנן את שיפוץ המבנה והפיכתו לטמפל. במקביל נערכו שינויים בסגנון התפילה ובנוסחה בהתאם לתפישת הרפורמים האמריקאים: בשנת 1848 שונתה שפת רוב הסידור מעברית לגרמנית, בשנת 1849 הותקן עוגב במקום, וב-1853 בוטל הנוהג של העלייה לתורה ורק רב הקהילה קרא בתורה.

בשנת 1854 עבר המרכז לרחוב 12, ולאחר המעבר בוטלה ההפרדה בישיבה בין גברים לנשים, והותר לבני המשפחה לשבת יחד במהלך התפילה, וכן, לאחר דיון סוער בין חברי הקהילה, הוחלט לבטל את יום טוב שני של גלויות.

בשנת 1857 נפטר מרצבכר (Merzbacher) מייסד הקהילה, וחברי הקהילה מינו את שמואל אדלר, כמחליפו.

ביוזמת אדלר, הוקם בשנת 1868 מבנה ייעודי למרכז. המבנה, שתוכנן בסגנון תחיה מורית בתכנונם של לאופולד אידליץ והנרי פרנבאך, הוקם במפגש רחוב 34 עם השדרה החמישית בעלות של 650,000 דולרים. בעת בנייתו, היה מבנה זה גדול יותר מכל הטמפלים ולהבדיל בתי הכנסת בארצות הברית.

בשנת 1873 התמנה ד"ר גוסטב גוטהייל ממנצ'סטר שבאנגליה למנהיג הקהילה, והיה המנהיג הראשון דובר האנגלית של הקהילה. בשנת 1888 התמנה ג'וזף סילוורמן למנהיג הקהילה, והיה המנהיג הראשון יליד ארצות הברית שכיהן בקהילה.

בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-19 נערכו שינויים נוספים בנוסח התפילה - הופסק הנוהג של לבישת כיפה על הראש במהלך התפילה, בוטלו טקסי בר המצווה המסורתיים, ובשנת 1895 אומץ "סדר תפילות ישראל", סידור התפילה האחיד של איחוד הקהילות העבריות האמריקניות הרפורמי.

בשנת 1924 מונה לאזארה סאמינסקי למנהל המוזיקלי של המרכז, והפך את הטמפל למרכז למוזיקה מודרנית. סאמינסקי הזמין במיוחד יצירות מוזיקלית אשר נכתבו במטרה לשמש כחלק מטקסי התפילה במקום.

ב-11 באפריל 1927 מוזגה הקהילה עם קהילת בית-אל, וב-1929 עברה הקהילה למבנה הנוכחי, הממוקם במפגש בין רחוב 65 והשדרה החמישית. המבנה שהוקם באתר, תוכנן על ידי רוברט כהן באתר בו היה ממוקם קודם לכן בית האחוזה של ג'ון ג'ייקוב אסטור. האולם נבנה על מנת להכיל 2,500 מושבים למתפללים (יותר מאשר קתדרלת פטריק ה"קדוש" הסמוכה).