שמואל אדלר
ערך זה עוסק ברבאי רפורמי. אם התכוונתם למלחין, ראו  | |
| לידה |
 וורמס, הקיסרות הראשונה |
|---|---|
| פטירה |
 ניו יורק, ארצות הברית |
| רבותיו | פייביש פרנקפורטר |
שמואל אדלר (שמואל אדליר כ"ץ; 3 בדצמבר 1809 – 9 ביוני 1891) היה ממנהיגי הקהילה הרפורמית בגרמניה ובארצות הברית. אביו של פליקס אדלר, מייסדה של התנועה האתית.
ביוגרפיה
נולד לרב יעקב יצחק (אייזק) אדליר כ"ץ,[1] דיין בוורמיזא שכיהן כרב האזורי מטעם הקונסיסטואר מ-1809 ועד 1814, כשהעיר נכבשה שוב מידי צרפת והועברה לדוכסות הסה. אמו הייתה שרל'ה ניקלשבורג. שמואל הצעיר התחנך בחינוך מסורתי; אביו נפטר בהיותו בן אחת-עשרה והותיר את האלמנה וחמשת בניה בתנאי מחסור קשים. למרות עניים המשיך אדלר במסלול לימודיו, בישיבות ורמיזא ופרנקפורט תחת הרבנים יעקב קאפיל במברגר ושלמה זלמן טרייר. היה זה אחיו הצעיר בשנתיים, אברהם יעקב, שעודד אותו לרכוש לראשונה השכלה חיצונית. הוא למד בגימנסיה וב-1831 התקבל לאוניברסיטת בון ואחריה המשיך באוניברסיטת גיסן, בה הוענק לו תואר דוקטור לפילוסופיה בשנת 1836. הוא קיבל היתר הוראה בערך באותו הזמן מהרב פייביש פרנקפורטר אב"ד פרידברג, שלבתו הנרייטה נישא ב-1843.
לאחר השלמת לימודיו נשכר כדרשן ודיין בוורמייזא. בשלב זה כבר יצא לו שם של רפורמטור, והרב הראשי רבי צבי בנימין אויערבך מדרמשטאדט ניסה לעכב את מינויו במשך שנים. ב-1842 קיבל לבסוף תפקיד קבע כרב הקהילות היהודיות באלציי (אנ'). הוא ואחיו אברהם השתתפו בשלוש הוועידות הרפורמיות של 1844–1846. בראשונה שבהן, בבראונשווייג, היה זה שמואל שעמד על כך שתוסף הפסקה לפיה יהיו מוכנים להכיר בנישואין בין יהודים ונוצרים בתנאי שחוקי המדינה יאפשרו לגדל את הצאצאים לדת היהודית; מאחר שאף נסיכות בגרמניה לא אפשרה זאת, מנע נוסח ההחלטה (שהתבסס על תשובת סנהדרין פריז בנידון) נישואי תערובת מבלי להכריז על הנוצרים כנחותים בעיני היהודים. בוועידת פרנקפורט ב-1845 קרא אדלר לשוויון לנשים בחיי הדת.
בראשית 1857 קיבל את הצעת המרכז הרפורמי עמנו א-ל, לבוא לניו יורק ולשמש כרבאי הראשי של הקהילה הרפורמית המובילה בארצות הברית, כמחליפו של ליאו מרצבכר שנפטר באותה תקופה. הוא הגיע לניו יורק בחודש מרץ של אותה שנה וכיהן כמנהיג המרכז הרפורמי עד 1874, אז פרש מפעילות שוטפת. בעבודתו המעשית הוחלף בידי גוסטב גוטהייל. בהיותו שם ערך מחדש את הסידור, שהוסיף לשמש בקהילה עד סוף המאה. בין היתר נטל חלק בוועידת פילדלפיה שכונסה בידי מכרו עוד מגרמניה, דוד איינהורן. ב-1889 רצה יצחק מאיר וייז למנותו ליו"ר ועידת הרבנים המרכזית (CCAR), כיחיד שהשתתף בכל כינוסי הרפורמים מאז 1844, אך הוא סירב והסכים לקבל רק תואר נשיא כבוד. וייז לקח את התפקיד על עצמו.
אדלר נפטר ב-9 ביוני 1891, בניו יורק. וספרייתו נתרמה בידי המשפחה להיברו יוניון קולג' בסינסינטי. חלק מכתביו ראו אור בחייו במאסף בעל הכותר העברי "קובץ על יד", שיצא לאור ב-1886 כמזכרת לחבריו.
בנו, פליקס אדלר, היה אבי התנועה האתית.
קישורים חיצוניים
- "אדלר, שמואל", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק א, עמוד 137, באתר HebrewBooks
- אדלר, סמואל, במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- Adler, Samuel בתוך: Julius Carlebach, Michael Brocke, Biographisches Handbuch der Rabbiner: Die Rabbiner der Emanzipationszeit in Den Deutschen, Böhmischen und Großpolnischen Ländern 1781-1871, Walter de Gruyter, 2004.
הערות שוליים
