חיים נבון

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
גרסה מ־04:11, 9 באוגוסט 2020 מאת בוט גאון הירדן (שיחה | תרומות) (רב >> אישיות רבנית (דרך WP:JWB))
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הרב חיים נבון
הרב חיים נבון בכנס ירושלים תשע"ד
הרב חיים נבון בכנס ירושלים תשע"ד
לידה 25 ביוני 1973 (גיל: 50)
תפקידים נוספים סופר ופובליציסט
רבותיו הרב אהרן ליכטנשטיין, הרב יהודה עמיטל

הרב חיים נבון (נולד ב-25 ביוני 1973 ברמת גן) הוא רב, סופר ופובליציסט ישראלי. במשך עשר שנים (2006–2016) כיהן כרב קהילת השמשוני במודיעין.

ביוגרפיה

נולד ברמת גן וגדל באלקנה שבשומרון. בתיכון למד באמי"ת בר-אילן ובשנת תשנ"א החל ללמוד בישיבת ההסדר הר עציון שבאלון שבות, עד לשנת תשס"ד. במקביל ללימודיו בישיבה למד לתואר ראשון בחינוך במכללת הרצוג, ולאחר מכן לתואר שני במחשבת ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים.

הרב נבון מעורב בפעילות תקשורתית מגוונת. בשנים 2001–2006 כתב טור פרשת השבוע בעיתון "מקור ראשון", ובו תובנות תורניות המשולבות באנקדוטות שמחוץ לעולם הדתי. משנת 2001 הוא כתב טור פובליציסטי בשם "טיפול נקודתי" בכתב העת "נקודה" והיה חבר מערכת העיתון. עם סגירתו של כתב העת בשנת 2010 החל הטור להתפרסם במתכונת חודשית בעיתון "מקור ראשון". בשנת 2014 החל הרב נבון לכתוב טור שבועי במוסף התרבות "מוצש" של העיתון "מקור ראשון". הוא מופיע גם בבמות תקשורתיות נוספות.

הרב נבון משמש כר"מ במדרשת לינדנבאום, שם הוא מלמד תלמוד, הלכה ומחשבת ישראל. מלמד מחשבת ישראל גם בישיבת הר עציון, במכללת יעקב הרצוג ובמדרשת מגדל עוז. ראש בית המדרש החברתי במדרשת נשמת.

הרב נבון הוא תלמידו של הרב אהרן ליכטנשטיין, ראש ישיבת הר עציון. ערך (עם עורכים נוספים) את ספריו של הרב ליכטנשטיין על מסכתות טהרות, פסחים, ובבא בתרא, וכן היה עורך משנה של ספרו קדושת אביב. ב-2012 השתתף בכנס היסוד של ארגון הרבנים "בית הלל" והיה פעיל בארגון בחודשים הראשונים לקיומו, עד שפרש מפעילות בו. באותה שנה פרסם את הספר חוה לא אכלה תפוח העוסק ב-101 טעויות נפוצות בנושאי יהדות.[1]

משנת 2014 חבר ב"מועצת רבני צהר" - הגוף הרבני הגבוה של ארגון צהר.

נשוי לעורכת הדין יעל נבון (לבית פירר) ואב לשלושה בנים ולבת.

ספריו והגותו

דעותיו של הרב נבון מתבססות על הגותו של הרב יוסף דוב סולובייצ'יק, חותנו של הרב ליכטנשטיין. ספרו נאחז בסבך הוא מבוא להגותו של הרב סולובייצ'יק. בהשפעת הרב סולובייצ'יק, בולט במשנתו של הרב נבון דגש על ההלכה כמוטיב המרכזי ביהדות.

בניגוד לתפיסה הרווחת בציונות הדתית, הבאה לידי ביטוי בתפילה לשלום המדינה, מסתייג הרב נבון מהגדרתה של המדינה כ"ראשית צמיחת גאולתנו". עם זאת הוא מסתייג גם מן ההתנכרות למדינה בזרם שהוא מכנה "פוסט ציונות דתית". לדעתו, גם אם מדינת ישראל אינה "אתחלתא דגאולה" היא עדיין "אתחלתא דתקווה" - תקוות העתיד של העם היהודי ושל היהדות.[2]

הרב נבון מצדד בעמדה פוליטית ימנית-שמרנית, ואף מציין את הזיקה בינה לבין אמונה דתית.[3] לצד זאת, הביע התנגדות עזה לפעולות "תג מחיר" ולספר תורת המלך.[4]

בספרו גשר בנות יעקב עוסק הרב נבון במעמד האישה בהלכה. הוא מתאר את גישתו כעמדת ביניים בין הגישה החרדית לבין הגישה הליברלית: "נקודת המוצא של החיים הדתיים היא ההמשכיות ולא השינוי... אך החיים מזמנים לנו התפתחויות חדשות, שדורשות לפעמים מענה חדש". בעזרת הפילוסופיה השמרנית של אדמונד ברק הוא מציע מודל לבחינת הצורך בשינויים באורח החיים הדתי. "החברה הדתית משתנה; אך היא משתנה כמו עץ, ולא כמו פלסטלינה".

בספרו שיעורי בית מנתח נבון מזווית שמרנית את משבר המשפחה בעולם המערבי, המאיים לדבריו על עתידה של הציוויליזציה המערבית. הוא מציע כחלופה את הגישה היהודית לחיי המשפחה, מתוך הגותו של הרב סולובייצ'יק. בניגוד לדגש העכשווי על הרגש בקשר הזוגי, היהדות דורשת בנוסף אליו גם את הממד המוסדי שבנישואין; ובניגוד להתייחסות הרווחת לנישואין כחוזה, או אפילו כהסדר רופף, היהדות רואה בהם ברית.[5] בהשפעת הפילוסופיה השמרנית, מרבה נבון לכתוב גם על משמעותה של המסורת בחיים הדתיים - בניגוד למגמות ליברליות, אך גם בניגוד לריאקציה החרדית.[6]

בספרו מכים שורשים הרחיב הרב נבון את האמירות הללו לכדי טיעון כולל כנגד הפירוק הפוסטמודרני. לדבריו, מראשית העידן המודרני ישנו דגש גובר והולך על הבחירה האישית, בניגוד לזהות הנתונה. המגמה הזו הגיעה לדבריו לביטוי מסולף ומסוכן בעידן הפוסטמודרני. כיוון שהפוסטמודרניזם שולל כל זהות וכל מהות, העצמת הבחירה אינה מתיימרת עוד לכונן אינדיבידואל בעל עוצמה השולט בחייו, אלא מתמקדת בפירוק כל מעגלי הזהות הנתונים של האדם: העם, הקהילה, המשפחה, הזהות המגדרית והאישית - פירוק שאינו מתיימר כלל לבנות דבר חדש בתמורה. ואולם, לדברי נבון, כל מעגלי הזהות הללו אינם חיצוניים לאדם, אלא הם המכוננים את משמעות חייו; וכאשר מרוששים את האדם משורשים אלו מותירים אותו מרוקן ומנוכר.

ספריו

  • הגדר הטובה: על משמעותה של ההלכה בחיינו, הוצאת "מוזאיקה", ירושלים, תשס"ג; הוצאה מחודשת: ידיעות אחרונות - ספרי חמד, תל אביב, 2011
  • פרשות, הוצאת "מעליות", מעלה אדומים, תשס"ה - אוסף של טורי פרשת השבוע שפורסמו בעיתון "מקור ראשון"
  • נאחז בסבך - שערים להגותו של הרב סולובייצ'יק, הוצאת "מעליות", מעלה אדומים, תשס"ו; הוצאה מחודשת: ידיעות אחרונות - ספרי חמד, תל אביב, 2011
  • 831, הוצאת ידיעות ספרים וספרי חמד, 2010. ספר בלשי-עלילתי.
  • גשר בנות יעקב: מעמד האישה בהלכה - בין עבר לעתיד, הוצאת ידיעות ספרים, ספרי חמד, תל אביב, 2011
  • Genesis and Jewish Thought, KTAV Publishing House, New Jersey 2008
  • חוה לא אכלה תפוח, הוצאת ידיעות ספרים וספרי חמד, 2012
  • ללכת על דגים, הוצאת ידיעות ספרים וספרי חמד, 2013, רומן
  • תיקו: 101 ויכוחים גדולים של היהדות, הוצאת ידיעות ספרים, 2014[7]
  • ברכי נפשי: הלכות ברכות הנהנין, הוצאת ידיעות ספרים וספרי חמד, 2015
  • שיעורי בית - הרב סולובייצ'יק על זוגיות ומשפחה, ידיעות ספרים, 2016
  • מכים שורשים - ביקורת יהודית על הפירוק הפוסטמודרני, ידיעות ספרים, 2018

קישורים חיצוניים


מאמרים ושיעורים

הערות שוליים

  1. ^ ‫צופיה הירשפלד, מוצש, תתפלאו, גן עדן זה לא בשמים, באתר ynet, 16 באוגוסט 2012‬
  2. ^ חיים נבון, אתחלתא דתקווה - הציבור הדתי-לאומי ומדינת ישראל, הוצאת הקיבוץ הדתי ונאמני תורה ועבודה, תל אביב תש"ע.
  3. ^ הרב חיים נבון: מה הקשר בין הימין לאמונה באלקים?
  4. ^ חיים נבון, 'לשמשון היה תג מחיר, זה לא עזר'; הנ"ל, 'עוד בעניין תורת המלך'; יאיר אטינגר ויותם ברגר, 'תורת המלך 2'.
  5. ^ סרטון קצר על משבר המשפחה במאה העשרים ואחת, בעקבות הספר "שיעורי בית"; 'נלחמים על הבית: המאבק על המשפחה בישראל', השילוח גיליון 3.
  6. ^ חיים נבון, 'לשוב אל האמון במסורת', מוסף "שבת", כ"ד אלול תשע"א; הנ"ל, 'יצר הרע לא יצא לגמלאות', מוסף "שבת", ג' חשוון תשע"ג.
  7. ^ אתר למנויים בלבד דוד זולדן, התיקו התלמודי: כשהיהודים ידעו איך להתווכח, באתר הארץ, 19 בנובמבר 2014
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0