ימלו-ננץ
| מדינה |
 רוסיה |
|---|---|
| מחוז פדרלי | המחוז הפדרלי של אורל |
| מחוז כלכלי | המחוז הכלכלי של מערב סיביר |
| מושל | דמיטרי ארטיוחוב |
| בירת המחוז האוטונומי | סלחרד |
| שפה רשמית | רוסית |
| תאריך ייסוד | 10 בדצמבר 1930 |
| שטח | 750,300 קמ"ר (דירוג: 5) |
| אוכלוסייה | |
| ‑ במחוז האוטונומי | 546,100 (דירוג: 72, 2010) |
| ‑ צפיפות | 0.7 נפש לקמ"ר (2010) |
| אזור זמן | UTC +6 |
| www.adm.yanao.ru | |
|
לחצו כדי להקטין חזרה   (למפת המחוז האוטונומי של ימלו-ננץ רגילה)   נאדים גובקינסקי טארקו-סאלה אורנגוי טאזובסקי המחוז האוטונומי של ימלו-ננץ | |
מחוז אוטונוי ימלו-ננץ (רוסית: Ямало-Ненецкий автономный округ , בתעתיק: ימלו-ננצקי אוטונומני אוקרוג) הוא סובייקט בפדרציה הרוסית. המחוז נמצא בשטח המחוז הפדרלי של אורל.
המחוז הוקם ב-10 בדצמבר 1930, ובשנת 1992 הפך לסובייקט פדרלי של רוסיה.
מבחינה אדמיניסטרטיבית המחוז מחולק ל-7 אזורים מוניציפליים.
המחוז נמצא בחלקו הצפוני של מישור הסיביר המערבי. מעל ל-50% משטח המחוז נמצא מעבר לקו הקוטב הצפוני. במחוז תנאים אקלימיים קשים במיוחד. בחורף, הטמפרטורה יורדת עד ל-59 מעלות מתחת לאפס. בקיץ, ייתכנו גלי חום עד ל-30 מעלות.
דמוגרפיה
בערים מתגוררת כ-85% מאוכלוסיית המחוז. בירת המחוז היא סלחרד, בה מתגוררים כ-50 אלף תושבים. האוכלוסייה מונה 522,904 (נתוני 2010). בשנת 1959 התגוררו במחוז רק כ-60 אלף תושבים. עם גילוי שדות נפט וגז טבעי החל פיתוח האזור תוך הגדלה משמעותית של האוכלוסייה והקמת ערים חדשות. הערים הגדולות - נובי אורנגוי ונויאברסק הן ערי "גז ונפט" שהוקמו בשנות ה-70 של המאה ה-20, ובהן מתגוררים מעל ל-100 אלף תושבים בסך הכל.
הרוסים מהווים (נתוני 2010) כ-62% מאוכלוסיית המחוז, האוקראינים כ-8%, הטטרים כ-5%, ועמי הצפון (ננצי (סמויאדים), חנטי, קומי) כ-9%. לעמת שנת 1959, אחוז עמי הצפון באוכלוסיית המחוז ירד מכ-30% לכ-9%, וזאת למרות שאוכלוסייתם כמעט הוכפלה. זאת עקב נהירה של אנשים ממרכז רוסיה בעקבות פיתוח שדות נפט וגז באזור והקמת ערים חדשות.
כלכלה
כלכלת האזור מתבססת על הפקת נפט וגז טבעי והעברתו למרכזי הצריכה באירופה.
קישורים חיצוניים
