כבוד תלמידי חכמים
כבוד תלמידי חכמים הוא מושג רחב בהלכה המתאר הענקת זכויות לאנשים הבקיאים בתורה, ונתינת תוקף למעמדם וסמכותם על פני אחרים.
מקורות
מצות כיבוד תלמידי חכמים נגזר ממצות כיבוד המקום. מקור הדין הוא בגמרא:
שמעון העמסוני ואמרי לה נחמיה העמסוני היה דורש כל אתין שבתורה כיון שהגיע ל"את ה' אלקיך תירא" (דברים ו, יג) פירש ... עד שבא רבי עקיבא ולימד: "את ה' אלקיך תירא" - לרבות תלמידי חכמים.
מן האחרונים יש מי שכתב לדרוש בדומה לכך את הפסוק "הללי נפשי את ה'" (תהלים קמו א), כי מצוה להלל תלמידי חכמים ולספר בשבחם. המילה 'אֶת' - לרבות תלמידי חכמים [1].
הגדרה
החובה לכבד תלמיד חכם היא בגלל בקיאותו ועיסוקו בתורה, ולכן, חיוב הכיבוד הוא בעצם חיוב כיבוד התורה. הגדרה זו באה לידי ביטוי לאחר מיתת תלמיד חכם, שחייבים גם אז בכבודו[2] לעומת זאת, כבוד מסוג אחר כגון כיבוד אב, הוא רק חיוב עצמי על גוף האב שציותה התורה את בניו לכבדו, ולכן כשמת האב מסתלקת לה חובת הכיבוד. כך גם מתבאר מדברי מהר"ל, שמשווה את התלמיד חכם ל"עצם התורה"[3].
טעם המצוה
ספר החינוך פירש בטעם המצוה "לפי שעיקר היות האדם נברא בעולם הוא מפני החכמה, כדי שיכיר בוראו, על כן ראוי לבני אדם לכבד מי שהשיג אותה, ומתוך כך יתעוררו האחרים עליה"[4]. המהר"ל נימק את הסיבה ליחס המרומם שנוהגים כלפי תלמידי חכמים - "כיון שמעמידים את עיקר מהותם על השכל האלוקי שנמצא בקירבם שהוא חלק אלוה ממעל. אין הם מתפרדין מן הקב"ה כשאר הברואים הגשמיים, אלא דבקים כמה שיותר בה' ונבדלים מעמיתיהם הברואים"[5].
רבי יעקב סקילי[6] כתב "צותה התורה במורא ובכבוד ובאהבה ובעבודה של תלמידי חכמים בכל מקום בשיתוף עם כבוד השם יתברך, וכמו שנאמר בפסוק (דברים ו יג) את ה' אלקיך תירא, את לרבות תלמידי חכמים, וכן (משלי ג ט) כבד את ה' מהונך, לרבות תלמידי חכמים לכבוד, וכן (דברים ו ה) ואהבת את ה' אלקיך, (שמות כג כה) ועבדתם את ה' אלקיכם, לרבות תלמידי חכמים. ובכל מקום שנאמר "את" בכבוד השם ית' הוא בא לרבות תלמידי חכמים. וכל זה למה - שכל המכבד תלמידי חכמים והירא מהם והאוהב והעובד אותם ומשרתם, אינו מכבד ואינו אוהב לגוף החכם, אלא לשם ית' כי תורת אלקיו בקרבו, והמבזהו כביכול שהוא מזלזל בכבוד שמים"[7].
אחד הנימוקים למצוות כבוד תלמידי חכמים - שאם לא יכבדו את החכמים - דבריהם לא ישמעו.
פרטי דינים
דינים רבים באו כתוצאה מהוראה זו של התורה לכבד תלמידי חכמים.
קימה בפני חכמים. הוא חלק מפרטי המצווה לכבד ולהדר פני החכמים והזקנים, שנאמר: "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן" בהתאם לפסוק זה קובעת ההלכה שמצווה לעמוד בפני הזקן או החכם כשיגיע לכדי ארבע אמות ממקום מושבו. ואם היה רבו המובהק, עומד מרגע שיראהו.[8]
סדר עלייה לתורה. תלמיד חכם עולה ראשונה לקרוא בתורה. ובספר אליהו רבה כתב [9] "ומטעם זה חרבה הארץ שלא היו עושין כבוד לתלמידי חכמים בסדר העליות".
עבודת קרקע. אין מטריחים תלמידי חכמים לחפור בורות או לתקן מעיינות מיים לשתייה "שאין זה "כבוד התורה", אבל גובים מהם לצורך זה. [10]
מכירת סחורה. תלמיד חכם קודם במכירת סחורתו על פני אחרים, וכל עוד לא מכר את סחורתו אין מניחין לשום אדם למכור מאותה סוג סחורה. [11]
סדר קדימה בדין. תלמיד חכם קודם בדינו לבעלי דינים אחרים אף שקדמו לפניו. [12]
לדבר בפניהם. ומכלל כבוד החכמים שלא לדבר בפניהם אלא לאחר קבלת רשותם. [13]
אשת תלמיד חכם
חיובי הדינים של כבוד אשת חבר מכלל כבוד החבר הוא, ולא מחמת האשה עצמה [14] ולכן אשת חבר כבודה ככבודו כל זמן חיותו ומכל מקום יש לכבדה גם לאחר מותו כשלא ניסת לאחר [15]. בגמרא [16] מסופר על רב נחמן שקם בפני אשת רב הונא שבאה לפניו לבית הדין ומכאן כתבו חלק מהפוסקים שיש חיוב לקום בפני אשת חבר. אולם החיד"א [17] בשם האריז"ל כתב שאין חיוב לקום בפני אשת חבר [ובספר קימה והידור ביאר בכמה דרכים ביישוב דברי האריז"ל שלא יסתרו לגמרא בשבועות]
אשת חכם בשונה מבעלה שיש בכוחו למחול על כבודו היא אינה יכולה למחול על כבודה הבא מכוח כבוד התורה של בעלה[18].
אשה חכמה בחכמת התורה - בחובת דיני כבוד ומעשה קימה מפניה. חלק מהפוסקים הורו [19] כי אין חיוב קימה בפניה, אך יש שכתבו שיש לקום מדין "ספיקא דאורייתא לחומרא" ומכח זה גם הורו לתלמידות בית הספר לנהוג בדיני כבוד למורתם. [20]
תלמיד חכם בעל מידות שליליות
כתב המאירי [21] תלמיד חכם כל שאינו מצויין במדותיו וטכסיסיו אין שאר חכמים חייבים לנהוג בו כבוד של תלמידי חכמים. [22] וכך פסק בשולחן ערוך [23] :תלמיד חכם המזלזל במצות ואין בו יראת שמים, הרי הוא כקל שבצבור.
סדר כבוד תלמיד חכם
תלמיד חכם העוסק בלימוד גמרא דרגתו גבוהה מהעוסק בהלכות לענין שימוש [24]. תלמיד חכם קודם למופלג בזקנה בישיבה של דין או של תורה. [25]
חומרת בזיון תלמיד חכם
כבוד החכמים הוא בבסיס האמונה וכאשר דנו חז"ל מי הוא הראוי להיקרא בתואר הגנאי אפיקורוס, סוברים רב ורבי חנינא שהכוונה היא למבזה תלמיד חכם, ואילו רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי סוברים שהתואר השלילי ראוי להינתן אף לאדם המבזה אדם אחר בפני תלמיד חכם, שכן זלזול ובזיון אדם אחר בפני תלמיד חכם מראה על חוסר יראת כבוד שחש המבזה כלפי התלמיד חכם.[26]
חז"ל בכמה מקומות התריעו על חומרת המבזה תלמיד חכם:
- לא חרבה ירושלם עיר קדשנו ותפארתנו, עד שבִּזּו בה תלמידי־חכמים[27]
- דרשו חז"ל על הפסוק אם בחקותי תמאסו, הכוונה אם במלמדי חקותי תמאסו. [28]
- אמרו חז"ל כל המבזה את החכמים, אין לו חלק לעולם הבא, והוא בכלל מי שנאמר עליו כי דבר ה' בזה.[29] וכך נפסק בשולחן ערוך - עון גדול הוא לבזות תלמידי חכמים או לשנאותן, וכל המבזה את החכמים אין לו חלק לעולם הבא, והוא בכלל: כי דבר ה' בזה[30].
בית דין מנדה אדם שביזה תלמיד חכם אף שלא בפניו ואף לאחר מותו, ואין מתירים את נידויו עד שירצה את החכם. ולאחר מותו בית דין מתירין משיחזור המבזה בתשובה. [31] ויש שכתבו שראוי לבית דין לקנוס את המבזה תלמיד חכם.[32]
גם באופן שהחכם התחיל קצת במריבה אין רשות לכל אדם להחציף נגדו לענות לו בעזות.[33]
מותר לקרוא לתלמיד חכם בשם המשפחה, וכן לרבנים מפורסמים, כגון הרב אזולאי, (על החידא), הרב אלגאזי (על המהריט אלגאזי), וכיוצא בזה. [34] כבוד תלמידי חכמים אינו סותר אם מבקש ממנו לגמול איתו חסד, להושיט לו איזה חפץ, או למסור לחבירו איזה חפץ, וכיוצא בזה. ובלבד שלא יגרום לו בכך לביטול תורה.
אשת חכם יש שהורו שיכולה לקרוא בשם בעלה הפרטי [35] והביאו ראיה מפורשת מדברי מדרש רות רבה (פרק ג’ אות ד’), שאשת רבי שמעון בן חלפתא אמרה לבעלה “שמעון” בפניו והזכירה שמו בלי כל תואר. ויש שכתב [36] שאין דרך האישה לקרוא לבעלה אלא בדרך כבוד לשון אדנות ולא בשמו, ובעלה קורא לה בשמה. [37]
אין חולקין כבוד לתלמיד חכם במקום רבו, אלא אם כן רבו חולק לו כבוד או שהוא מתכבד במה שחולקים כבוד להתלמיד [38]
ותלמיד־חכם לעניינים אלו, נחשב מי שהוא יגע בתורה וראוי להורות, ובני אדם מכבדים אותו מחמת תורתו, מהדרים אותו ועומדים מפניו.
כבוד עצמי של תלמיד חכם
תלמיד חכם בכוחו לנדות עם הארץ שהפקיר כנגדו גם בלא התראה או עדות. והתרת הנידוי תלויה ועומדת עד שירצה את התלמיד חכם. ומדת חסידות שימחול על כבודו ויסלח לו [39] ואם זלזל וגידפו בפני הציבור אסור לו למחול על כבודו, אלא נוקם ונוטר בקנאות עד שיבקש ממנו מחילה ויסלח לו.[40] תלמיד חכם שיודע לנגן בכלי נגינה יש פוסקים שהורו שמותר לו לנגן ולתופף לפני חתן וכלה, הן בהליכתן לחופה, והן במשתה של מצוה, ואין בזה משום איסור לבזות את עצמו מפני כבוד תורתו. שבכל עניני מצוה, אין בזה משום ביזוי כבוד התורה, ותמכו ראייתם מהנהגת חכמי ישראל שהיו מרקדים לפני הכלה או שהיו עושים סוכתם ברבים לפני חג הסוכות. ויש פוסקים שהורו שאם הדבר יגרום לזלזול בתלמידי חכמים, אין לו להקל בזה [41].
ראו גם
הערות שוליים
- ^ שלחן ערוך המקוצר יורה דעה חלק ב סימן קסג סעיף יח
- ^ ספר אתוון דאורייתא - כלל ח
- ^ בתלמוד בבלי, מסכת מכות, דף כ"ב עמוד ב' אמר רבא: "כמה טפשאי שאר אנשי, דמקמי ספר תורה קיימי, ולא קיימי קמי גברא רבא, שהרי התורה אמרה "ארבעים יכנו", ואתו רבנן ובצרי חדא". (תרגום: כמה טפשים האנשים הקמים בפני ספר תורה לכבדו, ואינם קמים לכבוד תלמיד חכם, שהרי בתורה נכתב ארבעים מלקות ובאו רבנן והפחיתו על ידי דרשה את מספר המלקויות לשלושים ותשע). על פי זה כתב מהר"ל "בא להודיע על מעלת החכם ... כי התלמיד חכם כמו עצם התורה, ויש לו דמיון גמור אל התורה"(נתיבות עולם נתיב תורה פרק יא).
- ^ מצוה רנז מצות כבוד חכמים
- ^ ספר נתיבות עולם תחילת פרק ט
- ^ תלמיד הרשב"א
- ^ בספר תורת המנחה - דרשה כח
- ^ שולחן ערוך חלק יורה דעה סימן רמד
- ^ סימן מז בשם הכנה"ג
- ^ מאירי מסכת בבא מציעא קח. ונפסק בשולחן ערוך יורה דעה סימן רמג סעיף ג
- ^ שו"ע יו"ד סימן רמג סעיף ד
- ^ שו"ע יו"ד סימן רמג סעיף ה
- ^ רבינו בחיי ספר כד הקמח - ערך רשות
- ^ ירושלמי הוריות ג ד; וראה רמב"ן וריטב"א שבועות ל:
- ^ ט"ז סימן רמג סעיף קטן י"ד
- ^ מסכת שבועות דף ל עמוד ב
- ^ בפירושו ברית עולם על ספר חסידים
- ^ כך כתב בספר מנחת חינוך מצוה רנז
- ^ דעת הבן איש חי
- ^ שו"ת יחוה דעת
- ^ מסכת גיטין דף לא עמוד ב
- ^ על פי הגמרא שם במעשה רב הונא ורב חסדא
- ^ יורה דעה סימן רמג סעיף ג
- ^ שולחן ערוך יו"ד סימן רמג רמ"א בהגה בשם רבינו ירוחם נתיב ב'
- ^ ערוך השולחן
- ^ סנהדרין דף ק עמוד א
- ^ מסכת שבת דף קיט עמוד ב ונפסק ברמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק ו הלכה יא
- ^ רמב"ם שם
- ^ מסכת סנהדרין דף צ עמוד א ונפסק ברמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק ו הלכה יא
- ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן רמ"ג, סעיף ו'.
- ^ שולחן ערוך יו"ד סימן רמג סעיף ז
- ^ שם בשם הריב"ש
- ^ שם הגהות מרדכי דקדושין
- ^ שו"ת יביע אומר חלק א יו"ד סימן יח סק"ג
- ^ שו"ת בצל החכמה ח"א סימן ע' אות' ב-ג
- ^ רד"ק בראשית פרק יז פסוק טו על הפסוק לא תקרא את שמה שרי
- ^ גם בעל שאינו תלמיד חכם
- ^ ש"ך סימן רמב סעיף קטן ל"ט
- ^ שו"ע יו"ד סימן רמג סעיף ח
- ^ שם סעיף ט
- ^ יביע אומר חלק ז' חלק יורה דעה סימן יז
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.