כידון רובה
כידון (Bayonet) הוא שם לפגיון המותקן בצמוד לקצהו של רובה.
היסטוריה
הכידון הומצא כנראה במחצית השנייה של המאה ה-16 בספרד. הכידון נועד לאפשר לרובאים להגן על עצמם בקרב פנים אל פנים בזמן שהרובה שלהם איננו טעון (באותה תקופה, הרובים היו יכולים לירות רק כדור אחד כל פעם וזמן הטעינה היה ארוך יחסית). הכידון החל כחוד פלדה ארוך המותקן על קנה הרובה, בהתחלה הוא הותקן על לוע הקנה (ובכך לא אפשר ירי). ב-1669 הומצא בצרפת כידון המולבש על הקנה באמצעות טבעת כך שהתאפשר ירי במצב מכודן, ולאחר מכן אימצה בריטניה את ההמצאה, שאומצה בהמשך על ידי כל צבאות אירופה. בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 החל מעבר מכידון דמוי חוד לכידון דמוי סכין שכלל להב רחב יותר וגם ניצב (ידית אחיזה) ליד. כידון זה היה דו-תכליתי: נשק דקירה שהותקן על הרובה, וסכין ששימשה את החייל באופן עצמאי ללחימה, הישרדות ועבודה. כידון הרובה של רובה ה-M-16 נחשב לסכין פלסים מצוינת. כידון הרובה של ה-AK-47 משמש גם כסכין פלסים וגם כחותך חוטי ברזל, כאשר הוא משולב עם נדנו. ב-2012 החלה IWI לייצר ולשווק כידון רובה הניתן להתקנה גם על גבי קנים קצרים. [1]
הכידון היה נפוץ גם במלחמת העולם הראשונה, אז גם היו בשימוש כידונים נתיקים שיכלו לתפקד גם כסכין כאשר הם לא הותקנו על הרובה. לאחר מלחמת העולם השנייה הצטמצם השימוש בכידונים, אך קרבות כידונים בהיקף מצומצם נערכו כמעט בכל המלחמות מאז. למשל, בשנת 2004 התרחש בעיראק קרב בין כוח בריטי[דרושה הבהרה] שנקלע למארב במצב של נחיתות מספרית, ולאחר שנוכחו כי תחמושתם הולכת ואוזלת הכריעו החיילים הבריטים את הקרב בהסתערות כידונים.
כיום עדיין נמצא הכידון בשימוש מבצעי בכל צבאות המערב למעט צה"ל (בו נעשה כיום שימוש טקסי בלבד) וצבא דרום אפריקה. צה"ל מחזיק ביחידת מחסני חירום את כל הכידונים שסופקו יחד עם רובי ה-M-16.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: כידוני רובים |
- שמואל שמואל, הכידון - כלי עתיק נגד איומים חדשים, מערכות 433, אוקטובר 2010 עמ' 52-57
