ניואה

שגיאות פרמטריות בתבנית:מדינה
פרמטרים [ תמונת סמל, שמות מנהיגים, תמונת דגל, מפה מתבנית, מנהיגים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

ניואה
Niue
Niuē

הכניסה לשדה התעופה של ניואה
המנון לאומי	הא-ל בגן עדן
ממשל
משטר	מונרכיה חוקתית - מדינת חסות של ניו זילנד
ראש המדינה	המלכה אליזבת השנייה
שפה רשמית	ניוואנית, אנגלית
עיר בירה	אלופי 19°03′19″S 169°55′04″W
גאוגרפיה
יבשת	אוקיאניה
העיר הגדולה ביותר	האקופו
שטח יבשתי	260 קמ"ר (216 בעולם)
אזור זמן	UTC -11
היסטוריה
הקמה
חוק החוקה של ניואה 1974	19 באוקטובר 1974
דמוגרפיה
אוכלוסייה (הערכה 1 בספטמבר 2024)	1,818 נפש (236 בעולם)
צפיפות	6.99 נפש לקמ"ר (223 בעולם)
אוכלוסייה לפי גילאים 0 10 20 30 40 50 60 70 80 גילאי 0 - 14 22.90% גילאי 15 - 24 14.71% גילאי 25 - 54 34.01% גילאי 55 - 64 12.07% גילאי 65 ומעלה 16.30%
כלכלה
מטבע	דולר ניו זילנדי‏ (NZD)
שונות
סיומת אינטרנט	nu
קידומת בין־לאומית	683

מפת ניואה

ניוּאֶה (Niue) (מבוטא באנגלית נְיוּ-אֵי) היא מדינת אי בדרום האוקיינוס השקט בעלת הממשל העצמי הקטנה ביותר בעולם. האי ידוע בשמו "הסלע של פולינזיה", ואילו ילידי המקום מכנים אותו בפשטות "הסלע".

בשנת 1901 העבירה האימפריה הבריטית את החזקה לידי ניו זילנד, מצב המתקיים עד לימים אלו. הממשל העצמי מסתכם בניהול שוטף לענייני פנים, ענייני חוץ וביטחון נקבעים ומנוהלים על ידי ניו זילנד והריבון העליון של ניו זילנד (אליזבת השנייה), שהיא להלכה הריבון העליון של ניואה.

ניואה נמצאת כ-2,400 ק"מ צפון-מזרחית לניו זילנד, בסמיכות לטונגה, לסמואה ולאיי קוק. פירוש שמו של האי הוא "ראו את עצי הקוקוס" שניתן לו על ידי תושביו: נוודים מסמואה וטונגה.

היסטוריה

האי נוצר כתוצאה מהתפרצות לבה במהלך פעילות געשית בקרקעית האוקיינוס בעת העתיקה, הלוע כבה והאי קיבל את צורתו מכוחות הטבע ששחקו ועיצבו את צורתו. מאז אותה התפרצות התפתחו צמדת ים (חסרי חוליות ואצות היושבים על מצעים בסביבה מימית) ואלמוגים רבים, תהליך שנמשך גם כיום.

במהלך השנים יצרה ירידת פני הים גוש יבשה שהתפתחה עליו צמחייה. בשנים 1100-400 לספירה, יושב האי על ידי בני הטונגה והסמואה, כשהשפעת תרבות המתיישבים הטונגים ניכרת עד ימים אלו בדרום האי בעיקר בטאפיטי, והשפעת סמואה ניכרת יותר בצפון האי.

מסורת שבעל פה הידועה בשם פאו (Fao) מתייחסת במקור לחמישה אלילים (Tupuna):

הואנאקי-Huanaki, לגאיקי-Lageiki, לגיאטאה-Lagiatea, טלימאינוקו-Talimainuku, פאקאהוהו-Fakahohoֿ; כולם הגיעו מארץ לא נודעת ושמה פונואגאלו-Fonuagalo, בפרק הזמן של כ-1600-900 שנות ההתיישבות - המסורה שבעל פה מזכירה רק שבעה מלכים ומציינת שההתיישבות נעשתה בכמה גלים וכניסות של מתיישבים מאיים אחרים. 

ביוני 1774, במסעו השני, הגיע לאי מגלה הארצות קפטן ג'יימס קוק. לאחר שכשל בשלושה ניסיונות לרדת לחוף, בטואפה (Tuapa), אופאהי (Opaahi) ואוואטלה (Avatele), עקב התנגדות פעילה של תושבי האי. הוא שב אל סיפון אנייתו "רזולושן", מיפה את האי והעניק לו את השם "אי הפראים" (Savage Island). מפותיו המדויקות של קפטן קוק היו בשימוש עד אמצע המאה ה-20, וכך האי נקרא וזוהה במשך 200 שנה.

בקטע קצר, מציין קפטן קוק ביומנו ומסביר מדוע העניק את השם לאי ..."כשהאנגלים ניסו לרדת לחוף, פרצו הילידים מתוך היערות העבותים "בפראות של חזירי בר" ויידו בפולשים אבנים וחניתות". קוק ואנשיו ירו בנשק חם על תוקפיהם שהיו "אנשים בעלי מבנה גוף גדול וחזק. ללא בגדים כלל פרט לאיברים המוצנעים". בהערת אגב הוסיף קפטן קוק כי "פיותיהם של הלוחמים צבועים באדום כאילו שתתו דם"...."ראינו ששום טובה לא תצמח לנו מהאנשים האלה". הוא נסוג חזרה אל הסירות, העניק לאי את שמו הלא מחמיא והפליג לדרכו. זה היה ביקורו הראשון והאחרון באי. הצבע האדום בפיהם של המקומיים היה למעשה נוזל שמופק מבננה אדומה (Musa troglodytarum) שנמרח באופן מסורתי על פני הלוחמים כדי להפחיד את האויב.

ב-1825, נרצחו ציידי לווייתנים שניסו לנחות בחופי האי. אניות נוספות הותקפו וגורשו בדרך דומה להתקפה על קפטן קוק.

ב-19 ביוני 1830, נחת ג'ון ויליאמס, מיסיונר נחוש שעשה רבות להמרת דתם לנצרות של תושבי האיים באוקיינוס השקט, יחד עם שני ילידים מיסיונרים מהאי אייטוטקי (Aitutaki) אשר סירבו להישאר באי להמשך שליחותם. ג'ון ויליאמס חטף שני נערים תושבי ניואה ובמעשה זה חיזק את רגשות התיעוב כלפי אירופאים וזרים. חודשים אחדים לאחר החטיפה הוחזרו החטופים לניואה ונתקלו באלימות קשה מצד התושבים. כעבור זמן מה, אחד הנערים, יו-א-אה, נרצח עם אביו והנער השני, ניאומאגא טואימטה, שרד. בשובם הביאו עימם לאי את שתילי פרי הפפאיה, מזמורי דת נוצריים (גוספל), את מחלת העגבת ונגיפי שפעת אשר גרמו לתחלואה ומוות בקרב התושבים אשר לא היו עמידים בפני מחלות אלו.

ב-1836, ניאומאגא טואימטה ופניאמינה נוקאי עזבו את האי והפליגו לסמואה. פניאמינה התקבל לתפקיד משרת בקודש אצל המסיונר ד"ר טרנר (Dr. Turner) שלימד אותו קרוא וכתוב, הטביל אותו לנצרות והכין אותו לשליחות מיסיונרית בניואה.

ב-1839, ניסיון נחיתה לחוף של המסיונר אהרון בוזאקוט מהאגודה המסיונרית הלונדונית (London Missionary Society) נכשל והוא גורש.

באוקטובר 1846, ניאומאגא טואימטה ופניאמינה נוקאי שבו מסמואה ונחתו באי בכפר מוטאלאהו (Mutalau) בצפון האי. לאחר חמישה ניסיונות שכשלו, עלה טואימטה ראשון לחוף והתקבל באלימות על ידי התושבים. בתיאור הנחיתה על אנדרטה הנמצאת במקום כתוב: "טומיאטה שעלה ראשון לחוף זכה לקבלת פנים כואבת, גופו נחבל קשות מהמכות שקיבל. בסופו של דבר הוא הצליח לשכנע את התושבים שיתירו לפניאמינה לעלות לחוף ... כדי ללמדם את החדשות הטובות על מלכות האלוקים ... נחיתתו של פניאמינה התאפשרה הודות לאומץ לבך. תודה, תודה לך טואימטה שמך ישאר חרות על ליבנו לעד". יחד עימם הביאו ארגז עמוס במתנות וסחורות אירופאיות. לזכר האירוע נקבע יום חג לאומי בשם יום פניאמינה (Peniamina Day), הנחגג עד עצם היום הזה ומושרש במסורת האי. לאחר מכן זכה האי לביקור מערבי נוסף על ידי האגודה המיסיונרית הלונדונית ומאז הושלטה הנצרות והפכה להיות הדת הרשמית.

בשנת 1900 האי נכבש על ידי הממלכה המאוחדת.

בשנת 1901 סיפחה בריטניה את האי והעבירה את השליטה בו לניו זילנד, ובשנת 1974 הוענקה לאי עצמאות חלקית על ידי הפרלמנט של ניו זילנד, שאישר זאת בחוקה הניו זילנדית.

בשנת 1915, בעת מלחמת העולם הראשונה, בוצע גיוס כפוי של ממשלת ניו זילנד של כ-150 ניואנים אשר גויסו ללא הודעה מקדימה. למעלה ממחציתם נספו כתוצאה ממחלות ורגישות למזג האוויר הקר באירופה, ולוחם אחד נפל בקרב.

בשנת 1954 הכתה סופת ציקלון באי וגרמה נזק רב.

בשנת 2004 פקדה את האי סופת ציקלון עזה שגרמה למותם של שני אנשים, הרסה תשתיות רבות ברחבי האי, ולמעשה מחקה את כל החלק הדרומי של עיר הבירה אלופי.

פוליטיקה

החוקה הניו זילנדית העניקה זכויות ריבוניות לתושבי ניואה ואף הגדירה אותן. החוקה קובעת שענייני היומיום של המדינה ינוהלו על ידי קבינט (הרשות המבצעת) בעל שלושה שרים ובראשו ראש ממשלה. חברי הקבינט וראש הממשלה חייבים להיות חברים באספה של ניואה - הרשות המחוקקת. האספה מורכבת מ-20 חברים הנבחרים באופן דמוקרטי. 14 מושבים נבחרים על ידי האלקטורים של כל כפר. ששת המושבים הנותרים נבחרים באופן דומה אך עם ייצוג משותף של הכפרים השונים בכל אלקטור.

המועמדים חייבים להיות אזרחי ניו זילנד, ותושבי האי שלושה חדשים לפחות. כראש הממשלה מכהן (נכון ל-2018), טוקי טאלאגי המכהן כ-יושב ראש האספה הנוכחית.

יחסי חוץ

כל יחסי החוץ של ניואה מתבצעים על ידי ניו זילנד. ניו זילנד אחראית גם להגנת האי, ולפיכך ניואה נטולת כוח צבאי.

גאוגרפיה

בתחום המים הטריטוריאליים של ניואה ישנן שלוש שוניות אלמוגים גדולות. ניואה הוא אחד מאיי האלמוגים הגדולים ביותר. נוף האי מורכב מצוקים תלולים לאורך החוף המתנשאים לגובה של 60 מטר, ומישור שמשתרע על כל שטח האי. בשל אופי המסלע של האי (מורכב מגיר שמוצאו משונית אלמוגים) ניתן למצוא מערות רבות לאורך חופיו. מערות אלו נוצרו כתוצאה של המסה קארסטית של הגיר על ידי מי הים. האקלים הוא אקלים טרופי מובהק.

דמוגרפיה

רוב האוכלוסייה שוכנת בחלקו המערבי, ליד הבירה אלופי. האוכלוסייה באי היא אוכלוסייה נוצרית אדוקה, תוצאה של הקולוניאליזם הבריטי.

בשנת 1966 היה האי בשיא פריחתו הדמוגרפית ומנה כ-5,300 תושבים. מאז, יורד מספר התושבים בעקביות והריבוי הטבעי אינו מדביק את פער ההגירה השלילי. רוב ההגירה היא לניו זילנד, שבה היא נאמדת כיום בכ-20,000 ניואנים וצאצאיהם.

בסקר דמוגרפיה ומשקי בית שנערך בשנת 2011 נמצא כי 1,460 תושבים מתגוררים דרך קבע על האי (722 גברים, 738 נשים), כ-650 (~40%) תושבים באלופי הבירה (על שני חלקיה דרום וצפון) ויתרת 60% התושבים מתגוררים ב-12 כפרים בהיקף האי.

קבלת העצמאות, פתיחת שדה התעופה ואפשרות הגירה בלתי מותנית לניו זילנד (ואוסטרליה במידת מה) האיצו את הירידה במספר התושבים ומגמה זו ניכרת החל משנת 1974, שיעור ההגירה הוא כ-3% שלילי לשנה, עקבי ומתמשך.

כלכלה

כלכלת האי קטנה ביותר ומתבססת על עבודות ממשלתיות ועל מטעים משפחתיים. המטבע של ניואה הוא הדולר הניו זילנדי. מקור ההכנסה העיקרי של האי הוא מימון חוץ שמגיע מניו זילנד ומאוסטרליה. ניואה גם מנפיקה בולים המוסיפים להכנסת המדינה וסוחרת בסיומת האינטרנט שהוקצתה לה - nu.

לקריאה נוספת

• טוני הורביץ, קווי רוחב כחולים, תרגום: נועה בן פורת, הוצאת אריה ניר, פרק 8 "האי סאוואג'", עמ' 231-202.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

26536626ניואה