פיוטי הושענות

שגיאות פרמטריות בתבנית:חג
פרמטרים [ נחגג, מצוות, טעמים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

חג הסוכות

שמות נוספים	חג האסיף
מתקשר עם	הושענה רבה (היום האחרון של סֻכּוֹת), שמיני עצרת ושמחת תורה (הצמודים לסוכות), זכירת יציאת מצרים.

פיוטי הושענות הם פיוטים הנאמרים במהלך ההושענות בתפילת שחרית או בתפילת מוסף (פירוט בערך הושענות) של שבעת ימי סוכות.

בכל יום של ההושענות אומרים פיוט אחר (או מספר פיוטים), המבוסס על המילים 'הושע נא' החוזרות על עצמן עם כינויים מליציים שונים למושאי התפילה, לעיתים לפי אקרוסטיכון (אלפביתי או שם המחבר). לדוגמה, פיוט אחד (לפי מנהג אשכנז), שבו המושא הוא עם ישראל, אומר 'הושע נא אוֹם אני חומה, הושע נא; הושע נא ברה כחמה, הושע נא; הושע נא גולה וסורה, הושע נא', וכן הלאה.

ישנם חילוקי מנהגים באשר לסדר הפיוטים (איזה פיוט יש לומר בכל יום); ישנם מנהגים סבוכים יחסית בנושא, התולים את הסדר לפי היום בשבוע שבו חל סוכות, וישנם מנהגים אשר קובעים סדר אחד ללא שינוי בין השנים.

ביום הושענא רבא נוהגים (לפי כל המנהגים) לומר את כל הפיוטים (פיוט בכל הקפה), ועוד רבים מיוחדים ליום הושענא רבא עצמו.

סדרי ההושענות

ישנם שלושה מנהגים עיקריים של אמירת פיוטי הושענות:

• המנהגים המבוססים על המסורת של ארץ ישראל: אשכנז המערבי והמזרחי, איטליה ורומניא. ההבדל בין המנהגים הללו הוא בעיקר השיבוץ של הפיוטים לימים השונים של החג. הסברה הרווחת היא שפיוטים אלו הם קדומים מאד ומייחסים אותם לקליר.
• המנהג המובא בסידור רס"ג, שהשתמר בתכלאל. כנראה פיוטים שחוברו בידי רס"ג עצמו, אם כי ייתכן שהם ממסורת בבלית קדומה יותר.
• מנהג ספרד המכיל חלק מן ההושענות שבסידור רס"ג, ומוסיף פיוטים רבים שנתחברו על ידי משוררי ספרד חלק נכבד מהם של הפייטן רבי יוסף אבן אביתור.

סדר אמירת פיוטי ההושענות לפי מנהג אשכנז

לפני הפיוט היומי אומרים תפילה קבועה: 'הושע נא למענך אלקינו הושע נא' ושוב עם המילים 'למענך בוראנו', 'למענך גואלנו', 'למענך דורשנו'. נהוג שהחזן אומר פסוק והקהל חוזר אחריו.

לפי מנהג אשכנז המזרחי :(ארצות מזרח אירופה וארץ ישראל) (כל פיוט נקרא על שם שורת הפתיחה)

כאשר יום טוב ראשון של סוכות (ט"ו בתשרי) חל ביום:	ביום טוב ראשון (ט"ו בתשרי) אומרים:	ביום א' דחול המועד (ט"ז בתשרי) אומרים:	ביום ב' דחול המועד (י"ז בתשרי) אומרים:	ביום ג' דחול המועד (י"ח בתשרי) אומרים:	ביום ד' דחול המועד (י"ט בתשרי) אומרים:	ביום ה' דחול המועד (כ' בתשרי) אומרים:
שני	למען אמיתך	אבן שתייה	אערוך שועי	אום אני חומה	אל למושעות	אום נצורה
שלישי	למען אמיתך	אבן שתייה	אערוך שועי	אל למושעות	אום נצורה	אדון המושיע
חמישי	למען אמיתך	אבן שתייה	אום נצורה	אערוך שועי	אל למושעות	אדון המושיע
שבת	אום נצורה	למען אמיתך	אערוך שועי	אבן שתייה	אל למושעות	אדון המושיע

לפי מנהג אשכנז המערבי (ארצות מערב אירופה) הסדר פשוט יותר: אערוך שועי, אל למושעות, אום אני חומה, אבן שתייה, אדמה מארר. בשבת אומרים אום נצורה והוא דוחה ביום אחד את הפיוטים הבאים אחריו.

לאחר הפיוט השייך לאותו היום אומרים בכל יום את הפיוט כהושעת אלים.

הושענא רבא

ביום הושענא רבא נאמרים שבעת הפיוטים הבאים: למען אמיתך, אבן שתייה, אום אני חומה, אדון המושיע, אדם ובהמה, אדמה מארר, למען איתן הנזרק בלהב אש. לאחר מכן נאמרים פיוטים המיוחדים ליום הושענא רבא, ובסיומם חובטים את הערבה.

כל הפיוטים במנהג זה הולכים אך ורק לפי אקרוסטיכון אלפביתי.

סדר אמירת פיוטי ההושענות לפי מנהג איטליה

במנהג איטליה הקדום כנראה שלא נהגו לומר פיוטי הושענות כלל. כך עולה מדברי רבינו צדקיה בן אברהם הרופא (מחשובי רבני איטליה הראשונים) בספרו שבולי הלקט "וכן מנהג קדמון בידינו שאין הושענא, בין בשבת, בין בחול".

בתקופה מאוחרת יותר קיבלו עליהם יהודי איטליה לומר פיוטי הושענות (הפיוטים מופיעים כבר במחזור האיטלקי הראשון שנדפס בשנת ה'רמ"ו), אך כנראה בשל העובדה שמדובר במנהג מאוחר יחסית, סדר ההושענות האיטלקי הוא דל למדי בכמות הפיוטים הנכללים בו בהשוואה לשאר העדות. ברומא קבלו את המנהג רק באופן חלקי ואומרים הושענות רק בהושענא רבא. הפיוטים הם של הפייטנים מן המסורת הארץ ישראלית הקדומה. ישנה חפיפה לא מבוטלת עם סדר ההושענות האשכנזי.

ההושענות נאמרות לאחר חזרת הש"ץ של תפלת מוסף (ראו להלן). בימים ראשון, שלישי וחמישי של החג אומרים את הפיוט "אנא אזון חין תאבי ישעך" (האשכנזים אומרים פיוט זה בהושענא רבא). בימים שני, רביעי ושישי אומרים את הפיוט "כהושעת אלים" (האשכנזים אומרים פיוט זה בכל יום לאחר הפיוט המיוחד באותו יום).

סדר הפיוטים בהושענא רבא, לפי סדר ההקפות: למענך אלקי האלקים, למען אמיתך, אבן שתייה, אדון המושיע, אומרים לאדרך, אדם ובהמה, אל למושעות. לאחר מכן אומרים את הפיוט "אנא אזון" ואת "כהושעת אלים" ופיוטים נוספים המיוחדים להושענא רבא.

סדר אמירת פיוטי הושענות לפי סידור רס"ג ומנהג תימן

הסדר הנהוג בתכלאל של יהודי תימן נלקח מן הסדר של רס"ג בסידורו. גם המתפללים בנוסח השאמי אומרים את ההושענות לפי הסדר התימני ולא לפי הסדר הספרדי, אף על פי שרובו של נוסח זה תואם את הנוסח הספרדי.

בכל יום אומרים שלושה פיוטים המתחלפים מידי יום. לפי המנהג אותו מביא רס"ג נהגו להקיף שלוש פעמים בכל יום (ראו מספר ההקפות) ובכל הקפה אמרו פיוט אחר. בתימן נהגו להקיף רק פעם אחת ולא שלוש, אך אף על פי כן נהגו לפי הסדר של רס"ג לומר שלושה פיוטי הושענא. לפי סדר זה אין אומרים הושענות בשבת לפיכך הסדר מעיקרו אינו מכיל פיוטי הושענות לשבת (ראו אמירת הושענות בשבת), זאת בניגוד לסדר ההושענות הספרדי שמעיקרו מכיל פיוטי הושענות לשבת, אף על פי שכיום ברוב קהילות הספרדים לא נהוג לאומרם.

הקפה ראשונה

הפיוטים המיועדים להקפה ראשונה פותחים במילה "הושענא" לפני כל פסוק (לפי סידור רס"ג רק לאחר סיום הפסקה) ולאחריהם פיוט לפי סדר אלפביתי שכל שורה בו פותחת במילה "למענך" או "למען" (למשל הפיוט הראשון פותח במילים "הושענא למענך אדיר באדירים, הושענא למענך בורא רוח ויוצר הרים). הפיוטים לפי סדר הימים: למענך אדיר באדירים, למען אב עקד בן, למען אב ידעך מבין מנאצים, למענך תקיף אלוקי קדם מעונה (פיוט זה הוא בסדר תשר"ק דהיינו אלפביתי הפוך), מארוד וארפד. הפיוט מארוד ומארפד הוא חריג שכן אין הוא פותח במילה למענך או למען, הוא אלפבית מרובע (בעיקרו). בתכלאל הסדר שונה: למענך אדיר באדירים, למען אב עקד בן, מארוד וארפד, למען אב ידעך מבין מנאצים, למענך תקיף אלוקי קדם מעונה.

הקפה שנייה

ההבדל בין הפיוטים של ההקפה הראשונה לפיוטים של ההקפדה השנייה הוא שבהקפה השנייה המענה הוא "ענה בהושענא" ולא "הושענא למען/למענך". הפיוטים הם: אתוים בשמך רצים, תאיבי (או: תואבי) ישעך שוכן שחקים (לפי סדר תשר"ק - א"ב בסדר הפוך), אוחזי ארבעה מינים (לפי סדר אתב"ש), אומני חוקה נסוכה, איומה אמרתך לוקחת.

הקפה שלישית

הפיוטים בהקפה זו שונים מהותית מן הפיוטים בשתי ההקפות הראשונות הן מבחינת המבנה והן מבחינת כמות הפיוטים. מבנה הפיוט מתייחס ליום המסוים של החג (היום הראשון, היום השני וכן הלאה). להלן נביא לדוגמה את הפיוט של היום הראשון (ישנם שינויי נוסח רבים שלא הובאו כאן):

אנא קל אחד ושמו אחד
ומי ישיבנו והוא באחד
קרא שמים וארץ ויעמדו כאחד

הושיענו בחגיגת יום אחד

אנא זכור אב ירש את הארץ והיה אחד
הכין למורדים לב אחד ודרך אחד
לקרוא כלם בשם ה' ולעבדו שכם אחד

הושיענו בחגיגת יום אחד

אנא זכור בן יחיד היה לפני אביו אחד
שניהם בניסיון הלכו כאחד
נתת כופר תחתיו איל אחד

הושיענו בחגיגת יום אחד

אנא זכור תם הוסיף חלק שכם אחד
קיווה להפליט המחנה האחד
אסף בניו לקבל מלכות שמים פה אחד

הושיענו בחגיגת יום אחד

אנא המשמיענו שתים בקולות וברקים כאחד
המנחילנו תורה אחת ומשפט אחד
ומי כעמך ישראל גוי אחד

הושיענו בחגיגת יום אחד

מבנה הפיוטים בהקפה השלישית נשמר באופן זה: הבית הראשון מכיל שבח לה' כבורא עולם, הבית השני מתייחס לאברהם ופותח תמיד במילים "אנא זכור אב", הבית השלישי ליצחק ופותח תמיד במילים "אנא זכור בן", הבית הרביעי ליעקב ופותח תמיד במילים "אנא זכור תם", והבית האחרון חוזר לשבח את ה' כאלקי ישראל. כל שורה חותמת במספרו של היום (אחד, שנים וכו' - תמיד בלשון זכר ללא התחשבות בחוקי הדקדוק, כך למשל ביום רביעי "הנותן נושאי כיסאו חיות ארבעה, המציב פינות ארבעה ותקופות ארבעה"). הפזמון החוזר "הושיענו בחגיגת יום אחד/ימים שנים/שלושה וכו'. תבנה ציון ברינה, והעלנו לתוכה בשמחה. יראו גוים ויבושו, ויכלמו זרים זדים. נהדרך בארבע מצוות, ונמליכך ביום זה סוכה. וכך נאמר בהגלותך מלכנו: אנא קל נא הושענא והושיעה נא". בסדר הושענות הספרדי מופיעים גם כן פיוטים אלו, אלא שאומרים בפזמון החוזר רק את הקטע "הושיענו בחגיגת יום אחד/ימים שנים/שלושה וכו'", ואין אומרים "תבנה ציון וכו'". שבהושענא רבה אומרים במקום "ונמליך ביום זה סוכה", "ונמליכך ביום זה ערבה".

כמות הפיוטים כאן שונה מכמות הפיוטים בשאר ההקפות. בשתי ההקפות הראשונות קיימים רק חמישה פיוטים, שכן ביום שבת אין אומרים הושענות, וביום הושענא רבא אומרים את כולם יחד. בהקפה השלישית אומרים את הפיוט שמתאים למספר של אותו יום ולכן ישנם שבעה פיוטים לכל שבעת ימי החג, אך את הפיוט ששיך ליום שבו חלה שבת לא אומרים באותה שנה. למשל אם יום טוב הראשון של סוכות חל בשבת לא יאמרו באותה שנה את הפיוט "אנא קל אחד ושמו אחד", וביום השני יאמרו כבר את הפיוט השייך ליום השני ("אנא קל אחד ומבייש אומרי שנים").

לאחר כך אומרים בכל יום קטע בארמית הפותח במילים "תתפרקון ותשתיזבון".

הושענא רבא

בהושענא רבא ישנן שבע הקפות. בהקפה הראשונה אומרים את שני פיוטי ההושענות של יום ראשון ("למענך אדיר באדירים" ו"אתוים בשמך רצים"), אך לא את הפיוט השלישי של היום הראשון ("אנא אל אחד ושמו אחד") מלבד בהקפה השביעית בה אומרים את הקטע ליום השביעי. בהקפה השנייה אומרים את פיוטי ההושענות של יום שני וכן הלאה. ישנה תוספת הקיימת במנהג תימן שאינה בסידור רס"ג לומר בכל הקפה קטע מהפיוט "יה איום" וקטעי סליחות. תוספת זו היא ככל הנראה מן הסדר הספרדי של ההושענות, וההסבר עליה יורחב להלן (בהסבר על סדר ההושענות הספרדי).

מאחר שכאמור ישנם רק חמשה פיוטים מכל סוג חסרים פיוטים להקפה שישית ושביעית של הושענא רבה. משום כך יש קהילות (בעיקר בקרב השאמי) שהוסיפו פיוטים דומים לצורך זה.

סדר אמירת פיוטי הושענות לפי מנהג הספרדים

פותחים באמירת הפסוקים "ארחץ בניקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה'. לשמיע בקול תודה ולספר כל נפלאותיך" (תהילים, כ"ו, ו-ז). לאחר מכן אומרים "הושענא, הושענא. למענך אלוקינו. למענך בוראנו. למענך גואלנו. למענך דורשינו" (נהוג שהחזן אומר כל קטע והקהל חוזר אחריו).

אחר כך אומרים את הפיוט למענך אדיר אדירים הלקוח מן הסדר של רס"ג (הפיוט הראשון של היום הראשון), אלא שאומרים אותו רק עד האות ל' (למענך לא יתמו שנותיו לדור דורים), אף על פי שבסידור רס"ג ובתכלאל הוא ממשיך עד סוף האלף-בית. השונה מסידור רס"ג הוא שבסדר הספרדי פיוט זה נאמר בכל יום, ואילו בסידור רס"ג הוא שייך רק ליום הראשון (ולהושענא רבא בו חוזרים על כל הפיוטים).

לאחר מכן אומרים בכל יום חמישה פיוטים שונים המתחלפים מידי יום ביומו, ובין הפיוטים אומרים עניות של הושענות (כלומר החזן אומר והקהל עונה אחריו, בניגוד לפיוט עצמו שרק החזן אומרו בקול והקהל בלחש) כפי שיפורט להלן. הפיוט הראשון הוא הפיוט היומי הנאמר בהקפה השלישית לפי סידור רס"ג (ראו לעיל בהסבר על סדר ההושענות בתכלאל ובסידור רס"ג), וכפי שנאמר לעיל המענה על פיוט זה הוא "הושיענו בחגיגת ימים שנים/שלושה וכו'". לאחר מכן אומר החזן "הושענא, הושענא" והקהל חוזר אחריו. הפיוט השני הוא תמיד פיוט עם חריזה פשוטה (חריזה בין הדלת לסוגר בלבד), ללא פזמון חוזר. הפיוט השלישי הוא לפי מבנה קבוע: כל בית פותח במילה "אנא" ומסיים במילים "היום ביום ראשון/שני וכו' הושיעה נא" והקהל עונה לאחר כל בית "אנא הושיעה נא". הפיוט הרביעי גם הוא לפי מבנה קבוע: כל בית פותח במילים "כהושעת" ומסיים "נהללך ביום ראשון/שני וכו' כן הושענא" והמענה הוא "אני והו הושיעה נא". לפיוט החמישי והאחרון אין מענה אך יש לו פזמון חוזר המשתנה בכל יום. לאחר מכן אומרים לקט פסוקים הקבוע בכל יום.

הושענות לשבת

סדר ההושענות הספרדי מכיל הושענות לשבת, אף על פי שכיום בקהילות ספרדיות רבות לא נהוג לאומרן. כאשר שבת חלה באחד מימי החג אומרים את ההושענות לשבת במקום ההושענות לאותו יום ואז באותה שנה אין אומרים כלל את ההושענות השייכות ליום שחל בשבת. למשל אם החג הראשון של סוכות חל ביום חמישי אז שבת חלה ביום השלישי של החג. לכן לא יאמרו באותה שנה את ההושענות של היום השלישי. הנוהגים לומר הושענות לשבת יאמרו הושענות לשבת באותו יום ואלו שאין אומרים הושענות לשבת לא יאמרו כלום. ביום ראשון בשבוע יאמרו (לפי שני המנהגים) את ההושענות של היום הרביעי.

מבחינת הסידור התוכני של הפיוטים - הוא זהה למבנה של שאר הימים פרט להבדל אחד: הפיוט הראשון של ההושענות הוא "אום נצורה" ולא הפיוט המזכיר את מספר היום ("הושיענו בחגיגת יום אחד/ ימים שנים/שלושה וכו').

הושענא רבא

בהושענא רבא ישנן שבע הקפות. לפני ההקפה הראשונה (ואך ורק לפניה) אומרים את הקטעים שנאמרים בכל יום (ארחץ בניקיון כפי וכו'). בכל הקפה אומרים את הבתים מן הפיוט הלקוח מסידור רס"ג המתאימים למספר ההקפה (למשל בהקפה הרביעית אומרים את הפיוט "אנא הבורא עולמו ביסודות ארבעה" שהובא לעיל), אלא שבמקום "הושיענו בחגיגת יום אחד" אומרים "הושיענו בהקפת פעם אחת", במקום "הושיענו בחגיגת ימים שנים" אומרים "הושיענו בהקפת פעמים שנים" (בפיוט זה כל המספרים הם בלשון זכר בלבד, בניגוד לדקדוק), וכן הלאה. בהקפה שביעית אומרים "הושיענו בחגיגת ימים שבעה ובהקפת פעמים שבעה".

לאחר מכן אומרים בית מן הפיוט "קה איום" שהוא פיוט על סדר שבעת כורתי ברית (אברהם, יצחק, משה, אהרון, פינחס (יוסף) ודוד). מקור המושג "שבעה כורתי ברית" הוא במסכת דרך ארץ זוטא פרק א'. כל הקפה היא כנגד אחד משבעה כורתי הברית (הקפה ראשונה כנגד אברהם, הקפה שנייה כנגד יצחק וכן הלאה), ובה נאמר הקטע מן הפיוט המתייחס לאותו "כורת ברית". הפזמון החוזר הוא "זכרנו ה' ברצון עמך". מוסיפים גם קטעי סליחות (בקטעים מהסליחות המתייחסות לכורתי הברית בוחרים רק את הקטעים המתייחסים לאותו "כורת ברית"). במספר קהילות נהוג שכל הקפה נאמרת על ידי אדם ששמו כשם כורת הברית שקשור לאותה הקפה. למשל את ההקפה הראשונה אומר אדם ששמו אברהם, את השנייה אדם ששמו יצחק וכן הלאה. בסיום כל הקפה אומרים פסוק אחד מאנא בכח.

לגבי ההקפה השישית ישנם שלושה מנהגים. לפי המנהג הקדום הסדר של ההקפות היה שונה במקצת: אברהם, יצחק, יעקב, יוסף, משה, אהרון ודוד. לפי סדר זה פינחס לא נכלל. הרמ"ע מפאנו הביא את הקטע ממסכת דרך ארץ זוטא המתייחס לשבעת כורתי הברית שאינו מזכיר את יוסף כלל אלא רק את אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרון, פינחס ודוד. לפיכך, טוען הרמ"ע מפאנו, יש להזכיר את פינחס ולא את יוסף, ולשם כך הוא חיבר בית נוסף לפיוט "קה איום" המתייחס לפינחס. מכאן התפצלו המנהגים לשנים: יש נוהגים להזכיר בהקפה השישית רק את פינחס כדעת הרמ"ע מפאנו (שכן יוסף אינו משבעת כורתי ברית) ויש נוהגים, כפשרה בין המנהגים, להזכיר גם את יוסף וגם את פינחס (המנהג השני נפוץ יותר).

ההקפה השביעית והאחרונה היא ארוכה במיוחד. היא פותחת בתכנים המיוחדים להקפות של הושענא רבא, ולאחר מכן הולכת לפי הסדר של ההקפות בכל יום: פיוט עם מענה "אנא הושיעה נא", פיוט עם מענה "אני והו הושיעה נא". לאחר מכן ישנם שבעה פיוטים נוספים המיוחדים להושענא רבא שלכל אחד מהם מענה ייחודי. תכנם של הפיוטים הוא בקשה לגשמי ברכה. לאחר מכן אומרים לקט פסוקים מנבואות הנחמה. בקהילות רבות נהוג לומר קדיש תענו ותעתרו הלקוח מתפילות הימים הנוראים.

ראו גם

• הושענות
• פיוט

קישורים חיצוניים

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0