שמחת בית השואבה

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שמחת בית השואבה. ציור של האמנית דפנה לבנון

שמחת בית השוֹאֵבָה היא שמה של חגיגות השמחה שעשו בבית המקדש בלילות חג הסוכות כהכנה למצוות "ניסוך המים" שנשאבו עם בוקר במעיין השילוח. כיום מכנים בשם "שמחת בית השואבה" לריקודי השמחה שעושים בחג הסוכות לזכר המעמד שנעשה בבית המקדש.

תיאור השמחה

במשך כל השנה, יחד עם הקרבת קרבן התמיד, היו מנסכים גם יין על המזבח במקום המיוחד לכך, כבשאר קרבנות עולה. בשבעת ימי חג הסוכות היו מנסכים בנוסף ליין גם מים. מקורו של ניסןך זה הוא הלכה למשה מסיני, אם כי יש רמז במקרא.[1] טעם המנהג נתפרש על ידי חז"ל, מכיוון שחג הסוכות, החל בתחילת עונת הגשמים, הוא החג בו נידונים על המים (גשם) של כל השנה החדשה.

בימי חול המועד היו נלווים למנהג הניסוך שורה של טקסים, שהיו שמחים במיוחד. הם נמשכו כל הלילה, והסתיימו בשאיבת המים במעיין השילוח לצורך ניסוכם בבית המקדש לאחר הקרבת קרבן התמיד.

במשנה מסכת סוכה מתוארת השמחה לכל שלביה כך:

מִי שֶׁלֹּא רָאָה שִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה - לֹא רָאָה שִׂמְחָה מִיָּמָיו.
בְּמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג יָרְדוּ לְעֶזְרַת נָשִׁים וּמְתַּקְּנִין שָׂם תִּקּוּן גָּדוֹל.
מְנוֹרוֹת שֶׁל זָהָב הָיוּ שָׁם וְאַרְבָּעָה סְפָלִים שֶׁל זָהָב בְּרָאשֵׁיהֶם וְאַרְבָּעָה סֻלָּמוֹת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד וְאַרְבָּעָה יְלָדִים מִפִּרְחֵי כְּהֻנָּה וּבִידֵיהֶם כַּדִים שֶׁל מֵאָה וְעֶשְׂרִים לֹג שֶׁהֵן מְטִילִין לְכָל סֵפֶל וְסֵפֶל מִבְּלַאי מִכְנְסֵי כֹּהֲנִים וּמֵהֶמְיָינֵיהֶן.
מֵהֶן הָיוּ מַפְקִיעִין וּבָהֶן הָיוּ מַדְלִיקִין.
וְלֹא הָיָה חָצֵר בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁאֵינָהּ מְאִירָה מְאוֹר בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה[2]

חֲסִידִים וְאַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה הָיוּ מְרַקְּדִין בִּפְנֵיהֶם בַּאֲבוּקוֹת שֶׁל אוּר שֶׁבִּידֵיהֶן
וְאוֹמְרִים לִפְנֵיהֶם דִּבְרֵי שִירוֹת וְתוּשְׁבָּחוֹת
וְהַלְוִיִם בְּכִנּוֹרוֹת וּבִנְבָלִים וּבִמְצִלְתַּיִם וּבַחֲצוֹצְרוֹת וּבִכְלֵי שִׁיר בְּלֹא מִסְפָּר עַל חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה (מַעֲלוֹת) הַיּוֹרְדוֹת מֵעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל לְעֶזְרַת נָשִׁים, כְּנֶגֶד חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת שֶׁבַּתְּהִלִּים שֶׁעֲלֵיהֶן לְוִיִּים עוֹמְדִין בִּכְלֵי שִׁיר וְאוֹמְרִים שִׁירָה.
(וְעָמְדוּ) שֵׁנִי כֹּהֲנִים בַּשַּׁעַר הָעֶלְיוֹן שֶׁיּוֹרֵד מֵעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל לְעֶזְרַת נָשִׁים וּשְׁנֵי חֲצוֹצְרוֹת בִּידֵיהֶן.
קָּרָא הַגֶּבֶר - תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקְעוּ. הִגִּיעוּ לַמַּעֲלָה עֲשִׂירִית - תָּקְעוּ וְהָרִיעוּ וְתָקְעוּ. הִגִּיעוּ לָעֲזָרָה - תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקְעוּ. (הִגִּיעוּ לַקַּרְקַע - תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקְעוּ). הָיוּ תּוֹקְעִין וְהוֹלְכִין עַד שֶׁמַּגִּיעִין לַשַּׁעַר הַיּוֹצֵא מִמִּזְרָח.
הִגִּיעוּ לַשַּׁעַר הַיּוֹצֵא מִמִּזְרָח - הָפְכוּ פְּנֵיהֶן מִמִּזְרָח לְמַעֲרָב וְאָמְרוּ: "אֲבוֹתֵינוּ שֶׁהָיוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה, אֲחוֹרֵיהֶם אֶל הַהֵיכָל וּפְנֵיהֶם קֵדְמָה וּמִשְׁתַּחֲוִים קֵדְמָה לַשֶּׁמֶשׁ, וְאָנוּ לֵיהּ (לו, כלומר לאל) עֵינֵינוּ."
ר' יְהוּדָה אוֹמֵר: הָיוּ שׁוֹנִין וְאוֹמְרִין: "אָנוּ לֵיהּ וּלֵיהּ עֵינֵינוּ."

משנה, מסכת סוכה, משניות א' - ד'

מרכיבי השמחה

שמחת בית השואבה בבית כנסת החורבה עם לפידי אש
שמחת בית השואבה בחסידות ברסלב בירושלים

בלילות, הייתה נחגגת "שמחת בית השואבה" ברוב עם. בחגיגה באו לידי ביטוי המרכיבים הבאים:

  • תאורה גדולה – לפידים מקובעים על עמודים גבוהים שאורם האיר כל חצר בירושלים הודלקו על ידי פרחי כהונה.
  • ווקליים – "ולויים בכינורות ובנבלים ובמצלתיים ובכל כלי שיר בלא מספר" .
  • פעלולים ומיצגים אנושיים - זקני העם היו מרקדים ואבוקות של אש בידם, אולי אפילו הציגו תרגילי אקרובטיקה לעיני הציבור.

כך חכמי ישראל הציגו תרגילים וירטואוזיים באבוקות אש, כשהם מזמרים דברי שירות ותשבחות. במעשי הפעלולים והאקרובטיקה התפרסם במיוחד רבן שמעון בן גמליאל הזקן שהיה נוהג לרקד עם שמונה אבוקות אור במופע אקרובטי מרהיב.

הגמרא מביאה את השירים שהיו נוהגים לשורר בשמחת בית השואבה "יש מהן אומרים "אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנותנו" - אלו חסידים ואנשי מעשה, ויש מהן אומרים "אשרי זקנותנו שכפרה את ילדותנו" - אלו בעלי תשובה, אלו ואלו אומרים "אשרי מי שלא חטא, ומי שחטא ישוב וימחול לו". תניא אמרו עליו על הלל הזקן כשהיה שמח בשמחת בית השואבה אמר כן "אם אני כאן הכל כאן, ואם איני כאן מי כאן" מסכת סוכה, דף נ"ג, עמוד א'"

מיקום החגיגות

לפי המשנה המיקום המרכזי של חגיגות שמחת בית השואבה נקבע בעזרת הנשים. האזור קרוי בשם זה שכן בו הייתה מותרת כניסה ושהייה של נשים, לעומת עזרת ישראל הפנימית, שבעיקרה מיועדת רק לגברים ה"טהורים" (להבדיל מגבר טבול יום שהכניסה לעזרה אסורה עליו). בשמחת בית השואבה נהגו להפריד בין הגברים לבין הנשים ב"עזרת הנשים" על ידי התקנת מרפסת - "כצוצטרא" לנשים שצפו בריקודים מלמעלה.

בתוספתא מסופר כי ההפרדה בוצעה בשני שלבים:

  • "בראשונה כשהיו רואין שמחת בית השואבה היו אנשים רואין מבפנים ונשים מבחוץ." דבר שגם לעירוב כלשהו בין הנשים והגברים, בזמן הכניסה והיציאה.
  • "כיוון שראו בית דין שהן באין לידי קלות ראש עשו שלוש גזוזטראות בעזרה כנגד שלוש רוחות, שמשם נשים רואות בשמחת בית השואבה, וכשהיו רואין שמחת בית השואבה לא היו מעורבין". הנשים היו עומדות על מרפסות מיוחדות שנבנו עבורן, כדי שלא יתערבו עם הגברים וצופות בשמחה.

חידוש חגיגות שמחת בית השואבה זכר למקדש

רבי חיים אבולעפיה תיקן באיזמיר מספר תקנות, ביניהם חידש לחגוג בלילות חג הסוכות בריקודים ובאמירת מזמורים, כזכר לחגיגות שמחת בית השואבה שנעשו במקדש. תקנותיו של רבי חיים פורסמו בעילום שם בספר הפופולרי "חמדת ימים" שנדפס באיזמיר בשנות תצ"א-תצ"ב, ומשם התפשטה תקנה זו גם בארצות נוספות[3].

בימינו

מודעות המכריזות על קיום מעמדי שמחת בית השואבה. בני ברק. 2010

בימינו, נהוג לציין את זכר "שמחת בית השואבה" בלילות חול המועד סוכות, בריקודים המלווים בכלי זמר ונגינה. כן יש הנוהגים להרבות בשירות ותשבחות בלילות חול המועד ולומר את חמשה עשר פרקי שיר המעלות שבספר תהלים (פרקים קכ - קלד).

בקהילות וישיבות חרדיות רבות נערכים במשך ימי חול המועד סוכות אירועי "שמחת בית השואבה", בליווי תזמורות וריקודים.[4] ידועים במיוחד הם אירועי שמחת בית השואבה במשך לילי הסוכות, הנערכים כבר עשרות שנים בשכונת מאה שערים ובעיקר בחסידויות קרלין, תולדות אהרן, ותולדות אברהם יצחק לשם נוהרים עשרות אלפים מכל החוגים והעדות ובמערת המכפלה.

בחסידות חב"ד נהוג לקיים אירועי "שמחת בית השואבה" בכל מקום, מתוך הדגשה לקיים אותם מחוץ לבית הכנסת - ברחובה של עיר. זאת בעקבות קריאת הרבי מלובביץ להוציא את השמחה מתוך בית הכנסת כדי שתפרוץ גם אל הרחוב. חסידי חב"ד נוהגים לקיים אז גם מופעי זיקוקי דינור כזכר לפעלולי האבוקות בשמחת המקדש. בשכונת קראון הייטס, השכונה המרכזית של חסידות חב"ד בברוקלין, נערכים מידי ערב ריקודים עד שעות הבוקר.

בשמחת בית השואבה ה'תשע"ה, קיים מכון המקדש תרגול ניסוך המים על המזבח.

לקריאה נוספת

  • תבורי, יוסף, מועדי ישראל בתקופת המשנה והתלמוד, ירושלים: מאגנס, תשנ"ה, עמ' 194 ואילך –סיכום מקיף.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. "מתניתין דרבי עקיבה, דרבי עקיבה אמר ניסוך המים דבר תורה: בשני ונסכיהם בששי ונסכיה בשביעי כמשפטם מ"ם יו"ד מ"ם: מים" (ירושלמי, ראש השנה, פרק א' הלכה ג'). רבי עקיבא מתייחס לקורבנות שהקריבו בבית המקדש בחול המועד סוכות, תוך שהוא מסתמך על שינויי אותיות שקיימים במילים מסוימות, שבסופו של דבר יוצרים את המילה "מים" -בכל הימים כתוב "ונסכה", אך ביום השני כתוב במקום "ונסכיהם" (עם תוספת האות מ"ם), וביום השישי כתוב "ונסכיה" (עם תוספת האות יו"ד). בכל הימים היה כתוב "כמשפט", וביום השביעי היה כתוב "כמשפטם" (עם תוספת האות מ"ם). וזהו הרמז.
  2. ההדגשה לא במקור
  3. צבי פרידהבר, לחידושן של חגיגות שמחת בית השואבה וריקודיהן, סיני קו (תש"ן), עמ' מו-נב. וראה מאמרו של ישעיהו תשבי, 'הנהגות נתן העזתי, אגרות רבי משה זכות ותקנות רבי חיים אבולעפיא בספר "חמדת ימים"', שבתאות, עמ' 339-364

  4. שגיאות פרמטריות בתבנית:Nrg

    פרמטרים ריקים [ 7 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
    שלמה קוק, שמייח בסוכות, באתר nrg


מודעה רבה: המכלול נועד לעיון בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית כלל.