פיטום אווזים וברווזים
פיטום אווזים וברווזים הוא תהליך של האבסת כמויות גדולות של מזון לעופות על-מנת להגדיל באופן מלאכותי את כבדם, במטרה להפיק ממנו כבד אווז, שהוא כבד שומני למאכל. תהליך הפיטום הכפוי נאסר במדינות רבות, ובהן ישראל, בשל האכזריות המיוחסת לו.
היסטוריה
הלעטת אווזים החלה כבר במצרים העתיקה, שם התקיימה כבר במאה ה-25 לפנה"ס. אווזים, בנוסף לעוד ציפורים (כגון עגורים), הואכלו בכוח בדגנים לשם הגדלת משקלם. ממצרים התקבל מנהג הפיטום באימפריה הרומית, וספר הבישול הרומי, אפיקיוס מתאר הלעטה של אווזים בתאנים במטרה להגדיל את כבדם. הרומאים הפכו את המנהג לנפוץ בכל רחבי אירופה, והוא נעשה מקובל ביותר בצרפת, שם כבד של אווז מפוטם נחשב כחלק חשוב מהמטבח הלאומי.
תהליך הפיטום ונזקיו הבריאותיים
הפיטום מתבצע על-פי רוב באמצעות החדרת צינור לגרונו של העוף ודחיסת מזון (לרוב דגנים מסוגים שונים, כגון תירס או דוחן) ישירות לקיבתו באמצעות לחץ אוויר גבוה. כמות המזון הולכת וגדלה באופן הדרגתי עם תהליך הפיטום, עד שבסופו (תוך כשלושה עד ארבעה שבועות), היא מגיעה עד ל-2.5 קילוגרם ביום. הכמויות העודפות של המזון מביאות לניוון שומני של הכבד, הגורם להתנפחותו לממדים הגדולים פי שבעה עד עשרה מגודלו הטבעי.
הפיטום גורם לנזקים משמעותיים לבריאותם ולרווחתם של העופות המפוטמים: בנוסף לפגיעה בתפקודו של הכבד, המשקל של הכבד המוגדל מביא ללחץ על האיברים הפנימיים, ומביא לקשיים בנשימה ובהליכה. כמו כן, החדרת הצינור לגרון עשויה לגרום לפציעות בוושט. כעשירית מהעופות המפוטמים מתים, כתוצאה מהסיבוכים הבריאותיים הכרוכים בפיטום, עוד טרם הגעתם לשחיטה.
המאבק בפיטום אווזים
בשל הפגיעה שגורם הפיטום לעופות, הוא נתון לביקורת רבה מצד ארגונים להגנה על בעלי-חיים, הפועלים לביטול תעשיית הפיטום. בעקבות לחץ ציבורי שהופעל כתוצאה מהמחאה כנגד פיטום עופות, במדינות רבות, בהן בריטניה, שווייץ, אוסטריה, דנמרק, נורווגיה, גרמניה, לוקסמבורג, פולין, פינלנד, צ'כיה, איטליה, שוודיה, ישראל, אוסטרליה, דרום אפריקה, הולנד, אירלנד, ארגנטינה וקליפורניה, התקבלו חוקים האוסרים על התהליך.
בקליפורניה ובשיקגו אף התקבלו חוקים האוסרים על שיווק כבד אווז.
בישראל
בישראל התפתח ענף פיטום האווזים בשנות ה-50 המוקדמות[1] בידי עולים מהונגריה ועם השנים הוא היה לענף מפותח. בשנת 1965 פיטמו בישראל כ-60,000 אווזים בשנה ומשרד החקלאות עודד את הענף וביקש למכנו. צרפת הייתה היעד העיקרי של ייצוא הכבד. כבר אז עלו טענות שפיטום האווזים הוא אכזרי, ובמשרד החקלאות טענו שאין בו אכזריות רבה יותר מענפי חקלאות אחרים[2]. בשנת 1966 יובאו לישראל מכונות לפיטום אווזים[3] והייצוא הישראלי הגיע לכ-60 טון בשנה[4][5]. בשנת 1968 כבר הגיע מספר האווזים המפוטמים ל-200,000[6]. ייצוא הכבד לצרפת המשיך לגדול ובשנת 1971 הגיע לכ-100 טון[7] וישראל הייתה למקום השני בעולם בייצוא כבד אווז לאחר הונגריה[8][9]. פיטום אווזים התבצע אפילו בבית סוהר מעשיהו, ביוזמתו של נציב בתי הסוהר, רפאל סוויסה[10]. הענף סבל ממשברים בסוף שנות ה-70 ובאמצע שנות ה-80 בגלל הצפת השוק על ידי הונגריה ובולגריה וירידת המחירים בצרפת[11]. עם זאת, בשנות ה-90 ישראל הייתה אחראית לכ-9% מהייצור העולמי של כבד אווז ובכך הייתה במקום השלישי לאחר צרפת והונגריה[12].
ערך מורחב – 
בסוף 1999 פתחה עמותת אנונימוס לזכויות בעלי חיים במסע ציבורי נגד פיטום אווזים. ב-2001 הוגשה עתירה לבג"ץ מטעם "נוח", ארגון הגג של הארגונים להגנה על בעלי חיים בישראל, בטענה שהפיטום מהווה עבירה על חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים). בעקבות העתירה, גיבש משרד החקלאות, בשיתוף עם מפטמי אווזים, תקנות שהיו אמורות להסדיר את הפיטום. עם זאת, ב-11 באוגוסט 2003 קיבלו שופטי בג"ץ את עמדת הארגונים להגנת בעלי חיים וקבעו כי התקנות לפיטום אווזים אינן חוקיות, והן יבוטלו. למפטמי האווזים ניתנה ארכה של שנה וחצי עד לכניסתו לתוקף של האיסור, על-מנת לאפשר להם להתארגן מחדש[13].
באפריל 2005, כאשר האיסור היה אמור להיכנס לתוקף, הגישה עמותת אנונימוס תביעה משפטית נוספת. שר החקלאות, ישראל כץ, העלה יוזמה שתאפשר להמשיך את פיטום האווזים במשך חמש שנים נוספות, אך היא נדחתה, ופסיקת בית המשפט אלצה את משרד החקלאות להתחייב ללוח זמנים שיביא לסיום פיטום האווזים עד לאפריל 2006.
ב-15 באפריל 2006 התחיל להיאכף בפועל האיסור על פיטום, ומפטמות האווזים החלו להסגר. ב-31 ביולי 2006 נכנס לתוקף גם איסור על פיטום ברווזים, ונסגרה מפטמת הברווזים בבית לחם הגלילית, היחידה מסוגה בארץ.
ב-3 בפברואר 2015 בית המשפט העליון זיכה את רן וחנון שהמשיך לפטם אווזים, בשל אי שפיות הדעת, אך לא קיבל את טענתו, שהשיטה שהוא פיתח לא מהווה צער בעלי חיים, שנאסר בחוק מ-2006.[14]
בהלכה
הרמ"א כותב על המנהג בקרקוב לאכול אווזים מולעטים, למרות שההלעטה בגרעינים קשות עלולה לגרום לחורים בוושט שעלולים להביא את האווז לטרפה[15]. הרב יואל סירקיש הביא את דבריו של הרמ"א וכתב שיש להחמיר ולא לאכול אווזים מולעטים[16].
בהונגריה היה מנהג לאכול כבד של אווזים מולעטות. בארץ ישראל לא נהגו להלעיט אווזים והרבנים שדנו בעניין, כמו הרב צבי פסח פרנק והחזון איש, כתבו שיש להשתדל למנוע את הלעטת האווזים. הרב צבי פסח פרנק העלה אפשרות להקל להלעיט את האווזים בגרעינים מבושלים ומחויים כמו דייסה באופן שלא תהיה בעיה של חוד שינקב את הוושט[17].
התפתחות ענף פיטום האווזים בישראל הביאה את הרבנות בשנת 1969 להתלבט בשאלה האם האווזים המפוטמים כשרים או שהם נחשבים טרפה בגלל מקרים של קריעת הושט במהלך הפיטום[18]. מועצת הרבנות הראשית מינתה ועדה בראשות הרב שאול ישראלי לבחינת הסוגיה[19]. לאחר שד"ר מאיר לוינגר מהמכון לחקר החקלאות על פי התורה ביצע שינויים במכונת הפיטום החשמלית, הכשיר הרב הראשי אונטרמן את האווזים המפוטמים[20].
הבני יששכר כתב שמעבר לבעיה בוושט, הכבד המנופח עצמו גורם לאווז להיות טרפה, שכן לדבריו האווז אינו מסוגל לחיות זמן רב עם כבד מנופח כזה. הרב גרשון שטרן כתב נגד דברים אלו ודחה את הטענה[21][22].
הרב עובדיה יוסף פסק שאין להתיר פיטום אווזים עקב צער בעלי חיים ובעיות כשרות, ושראוי שלא לאכול כבד אווז[23]. הרב שלמה משה עמאר כתב שלא ניתן לתת הכשר מהדרין לאווזים מפוטמים, אבל כתב שניתן להתיר בהכשר רגיל אם נעשית בדיקה של הוושט הפנימית ואין בה חורים[24].
קישורים חיצוניים
- הרב אליעזר מלמד, איסור פיטום אווזים וצער בעלי חיים בהלכה, באתר פניני הלכה
- ד"ר מיכאל ויגודה, פיטום אווזים - עמדת המשפט העברי, באתר דעת.
- סרטון על פיטום אווזים באתר יוטיוב
- תמונות של פיטום אווזים, מתוך אתר עמותת אנונימוס
- עובדות על פיטום אווזים, מתוך אתר עמותת אנונימוס
- בג"ץ פסק: פיטום האווזים אסור, מתוך אתר עמותת אנונימוס
הערות שוליים
- ^ מנסיון לייצוא תוצרת אווזים, דבר, 30 במרץ 1953
- ^ עודד קפליוק, מפטמת האווזים, דבר, 9 בנובמבר 1965
- ^ יוכפל ייצוא כבד אווזים, מעריב, 2 ביוני 1966
- ^ יצחק יעקבי, פיטום אווזים - עבדות כפולה, דבר, 26 ביולי 1968
יצחק יעקבי, פיטום אווזים - עבדות כפולה לאווזו לקבלן, דבר, 29 ביולי 1968 - ^ דוד גרסטן, פיטום אווזים ופיטום סילופים, דבר, 27 באוגוסט 1968
- ^ אהרן פריאל, כבד אווזים - לצרפת, מעריב, 26 בינואר 1969
- ^ א. סדומי, ממרח כבד אווז - כשר, דבר, 15 באוגוסט 1972
- ^ ישראל שנייה בעולם בייצוא כבד אווזים, דבר, 17 באוגוסט 1972
- ^ ישראל מעצמה בגידול האווזים, דבר, 15 ביוני 1973
- ^ רמלה. אווזים, מעריב, 28 בנובמבר 1985
- ^ 25 אחוז ירידה בייצוא כבד אווז, דבר, 20 במרץ 1978
הפסדים במליוני דולרים בענף פיטום אווזים, מעריב, 20 ביוני 1985 - ^ Chapter 11. FATTY LIVER OR FOIE GRAS PRODUCTION, ארגון המזון והחקלאות של האו"ם
- ^ בג"ץ 9232/01 "נח" ההתאחדות הישראלית של הארגונים להגנת בעלי חיים נ' היועץ המשפטי לממשלה, פד נז(6) 212 (מפי השופטת ט' שטרסברג-כהן)
- ^ [1]
- ^ שו"ע יורה דעה, סימן לג, סעיף ט', באתר היברובוקס
- ^ הרב יואל סירקיש, פירוש הב"ח על טור יורה דעה, ווארשא, תרכ"ו, סוף סימן לג, באתר היברובוקס
- ^ הרב צבי פסח פרנק, שו"ת הר צבי, יורה דעה, סימן כ"ו, ירושלים, תשל"ו, באתר היברובוקס
- ^ יציע להקים משחטה לא כשרה, מעריב, 12 באוקטובר 1969
- ^ הרבנות מינתה ועדה לעניין פיטום אווזים, מעריב, 22 באוקטובר 1969
- ^ הרב הראשי חזה בהדגמה, מעריב, 11 בדצמבר 1969
- ^ הרב גרשון שטרן, ילקוט הגרשוני, יורה דעה, סימן לג, ירושלים, תשל"ג, באתר היברובוקס
- ^ הרב אליעזר יהודה ולדנברג, ציץ אליעזר יא, סימן מט, פאקש, תרס"ז, באתר היברובוקס
- ^ יהודה שלזינגר, הרב עובדיה:אסור לאכול כבד אווז, באתר "ישראל היום", 25 במרץ 2011
שאלה: האם מותר לאכול כבד אווז?, באתר "הלכה יומית", 6.8.2007 - ^ הרב שלמה משה עמאר, שמע שלמה - חלק ד, יורה דעה, סימן א, בני ברק, תשס"א, באתר היברובוקס
