צ
צ' היא האות ה-18 באלפבית העברי. שמה של האות הוא צָדִי, ושמה הקדום צד"י[1] (בפי יהודי תימן צאד)[2]. הגיית שם האות כ"צַדִּיק" היא כנראה טעות שמקורה באות ק' העוקבת לאות צדי בסדר האלף-בית אבל יש לה תיעוד כבר מן המאה ה-11.
| צ (ץ) | ||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
  | ||||||||||||
| אלפבית עברי | ||||||||||||
| א | ב | ג | ד | ה | ו | |||||||
| ז | ח | ט | י | כ | ל | |||||||
| מ | נ | ס | ע | פ | צ | |||||||
| ק | ר | ש | ת | |||||||||
| אותיות סופיות | ||||||||||||
| ||||||||||||
| סימנים נוספים | ||||||||||||
| ||||||||||||
| ניקוד ופיסוק | ||||||||||||
| קמץ • פתח • צירי • סגול | ||||||||||||
| חיריק • חולם • קובוץ ושורוק | ||||||||||||
| שווא • חטף | ||||||||||||
| דגש: קל • חזק • מפיק • רפה | ||||||||||||
| קו מפריד • מקף | ||||||||||||
| טעמי המקרא | ||||||||||||
ההיגוי הנפוץ כיום, מייצג מבחינה פונולוגית שילוב של העיצורים תּ+ס, או עיצור מכתשי, מחוכך שורק, אטום (IPA: /ʦ/). ההיגוי הנפוץ בקרב יהודי הארצות דוברות הערבית היה כשל האות המקבילה הערבית - ص - המבוטאת כמעין ס' כבדה, או מכתשי מלועלע, חוכך שורק, אטום (IPA: /sˤ/). בקרב החוקרים קיימת מחלוקת בדבר דרך ביטויה של האות צ' העברית המקורית, בין אלו הקובעים כי במקור בוטאה כדרך יהודי ארצות האסלאם, וכי הביטוי הנוכחי כיום מקורו בהשפעה של שפות אירופיות, לבין הקובעים כי הביטוי המקורי היה כפי המקובל כיום[3].
צד"י עם גרש (צ') נהגית /ʧ/ (ch, כבמילה צ'כיה).
בהתאם לחלוקתן של אותיות האלפבית העברי לחמשת מוצאי הפה, צ' נמנית עם חמש האותיות השיניות: זסשר"צ. בפעלים שהאות הראשונה שלהם היא צ' חל, כמו באותיות: 'ז', 'ס' ו'ש', שיכול עיצורים בבניין התפעל. בנוסף מתרחשת הידמות הגורמת להחלפת האות ת' באות ט', לדוגמה: הצטער, הצטרף.
צ' היא אחת מחמש אותיות מנצפ"ך, שצורתן משתנה בסוף מילה - "ץ" (כבמילה "עץ").
בגימטריה ערכה של צ' הוא 90. ערכה של ץ הוא 900, אך השימוש בו אינו נפוץ, והערך 900 מיוצג על ידי הצירוף תת"ק.
בשפה העברית המודרנית שכיחות השימוש באות צ' היא כ־1.28% מכלל אותיות האלף-בית ושל הצורה הסופית ץ היא כ־0.14%. ץ סופית היא הנדירה ביותר בשימוש בעברית מודרנית.
שימושים נפוצים לקיצור צ'
ייצוג האות צ'
ב-Unicode האות צ מיוצגת על ידי 05E6, והאות ץ על ידי 05E5. הצורה הסופית קודמת לצורה התוכית, כמו בקידודים אחרים הכוללים עברית, משום שזה מאפשר מיון מילוני פשוט של מילים לפי ערכי התווים שלהם: המילה ***קץ*** תבוא לפני המילה ***קצה*** כי הערך של ץ נמוך מזה של צ.
בקוד מורס מיוצגת האות צ' באמצעות הרצף (משמאל לימין): .-- (קו קו נקודה).
הוא ייצוגה של צ' בכתב ברייל.
באלפבית צלילי מיוצגת האות צ' באמצעות המילה "צפור".
באיתות בדגלי סמפור צ' מיוצגת על ידי דגל אחד הפונה מערבה (שמאלה) ודגל שני הפונה דרום-מזרחה.
האות צ' בשפות עתיקות
|
|
|
| צ' (צַד=צמח/שתיל, או קרס דיג במשמעות של ציד) באלפבית הפרוטו-כנעני | צ' באלפבית הפיניקי | צ' באלפבית הארמי |
ראו גם
- ص – האות צאד בערבית
- ض – האות צ'אד בערבית
- ظ – האות טַ'א בערבית
לקריאה נוספת
- חיים נחמן שפירא, הַסִּיוּם הַווֹקַלִי שֶׁל שֵׁם הָאוֹת צָדֵי, מזרח ומערב, כרך ג (ז-יב), ירושלים תרפ"ט, עמ' 188–190
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: צ |
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, שבת, קג עמוד ב', קד עמוד א'
- ^ אוצר מילים, מנוקדות על פי המסורת ההגוי של ק"ק תימן, באתר "מתימן יבוא - פורטל יהדות תימן" (הערך "צַאדּ")
- ^ Steiner Richard C: Affricated Sade in the Semitic Languages (American Academy for Jewish Research Monograph Series, 3), New York, 1982.