ריצ'רד השלישי, מלך אנגליה
ערך זה עוסק בריצ'רד השלישי מלך אנגליה. אם התכוונתם למחזה מאת שייקספיר, ראו  | |||||||||
| לידה |
2 באוקטובר 1452 טירת פות'רינגיי, נורת'המפטונשייר, אנגליה | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
22 באוגוסט 1485 (בגיל 32) בוזוורת' פילד, לסטרשייר, אנגליה | ||||||||
| מדינה | ממלכת אנגליה | ||||||||
| מקום קבורה | מנזר גרייפריירס, לסטרשייר, אנגליה | ||||||||
| בת זוג | אן נוויל | ||||||||
| שושלת יורק | |||||||||
| |||||||||
|
| |||||||||
ריצ'רד השלישי (באנגלית: Richard III of England; 2 באוקטובר 1452 - 22 באוגוסט 1485) היה מלך אנגליה מ-1483 ועד מותו בקרב בוזוורת' אשר סיים את מלחמות השושנים.
דמותו של ריצ'רד שנויה במחלוקת בקרב ההיסטוריונים. היסטוריונים שפעלו מעט אחרי תקופתו תיארו אותו באופן שלילי, אך הם כתבו תחת שלטון יורשיו, שהיו מהשושלת שהתנגדה לזו של ריצ'רד. במחזה הנושא את שמו, תיאר ויליאם שייקספיר את דמותו של ריצ'רד כגיבן בעל יד מעוותת ומשותקת, וזאת בתקופה שבה מום חיצוני היווה סימן מובהק לפגמים פנימיים. לריצ'רד יוחסו פשעים רבים ומגוונים, כגון רציחת שני אחייניו, המלך אדוארד החמישי בן ה-12, ואחיו בן התשע, דוכס יורק. מיוחסות לו רציחתם במו ידיו של שני מלכים שקדמו לו, רציחות נוספות של אצילים רבים, ופשעים רבים אחרים. הערכה היסטורית אובייקטיבית יותר מנקה אותו מרוב ההאשמות.
רקע היסטורי - בית יורק, אנגליה במלחמות השושנים
ריצ'רד נולד בשנת 1452 כבנו הרביעי של ריצ'רד פלנטג'נט, דוכס יורק, אחד מראשי השושלות המתחרות על השלטון באנגליה במלחמות השושנים. בית יורק, אשר אביו של ריצ'רד עמד בראשו, היה בעל תביעה חזקה לכתר, שהתחרתה בתביעת המלך המכהן הנרי השישי שעמד בראש המחנה היריב, בית לנקסטר.
לדוכס מיורק היו ארבעה בנים: הבכור - אדוארד, לימים אדוארד הרביעי, מלך אנגליה. השני - אדמונד רוזן ראטלנד. השלישי - ג'ורג' דוכס קלרנס. והרביעי - ריצ'רד.
בשנת 1460 נחל בית יורק תבוסה קשה בקרב וייקפילד. בקרב נהרגו דוכס יורק, אביו של ריצ'רד, ורוזן ראטלנד, אחיו, שהיה אז בן 18. ראשיהם של יורק וראטלנד נכרתו והוקעו על גבי עמודים בחומת העיר יורק כאשר את ראשו של הדוכס מיורק עוטה כתר מנייר לאות לעג ליומרתו לשאת את הכתר האנגלי. אין להפחית בהשפעת אירוע זה על ריצ'רד הצעיר. גם לשאר המעורבים במלחמה הייתה וייקפילד נקודת מפנה. עד לקרב וייקפילד ניתן היה לראות בסכסוך משום ויכוח תאורטי על זכויות ירושה. מוייקפילד הונעו הצדדים על ידי מניע רב כוח - נקמה אישית, להשגתה היו כל האמצעים כשרים.
ריצ'רד הצעיר, הועבר להשגחתו של אחד מנכבדי האצילים, ריצ'רד נוויל, הרוזן מווריק. ווריק היה הציני והתככן בין הדמויות שפעלו במלחמה. בין 1460 עד למותו בשנת 1471 היה ווריק "ממליך המלכים" באנגליה. כאשר הוא מעביר תמיכתו בין בית יורק לבית לנקסטר לפי הנוח לו, ביסס את כוחו האישי, עד שבשלב מסוים שלט בפועל באנגליה והחזיק במעצר הן בטוען לכתר מטעם יורק, אדוארד הרביעי, אחיו של ריצ'רד, והן במלך מטעם לנקסטר, הנרי השישי. לבסוף מת כשהוא נלחם כנגד אדוארד הרביעי לצד בית לנקסטר, כשלצידו קלארנס, אחיהם הנוסף של ריצ'רד ואדוארד.
מלכותו של אדוארד הרביעי
אחיו של ריצ'רד, אדוארד הרביעי, הוכרז לראשונה כמלך אנגליה בשנת 1461, אך מלכותו לא נכונה בידו אל מול בגידות, קשרים ותככים למיניהם עד לשנת 1471. בכל אלו עמד ריצ'רד לצדו כשהוא נאמן ללא סייג. התנהגותו בלטה לעומת התנהגות אחיהם ג'ורג' דוכס קלרנס, אשר עבר למחנה היריב והוצא להורג.
לאחר ניצחונות שנת 1471 נראה כי שלטון בית יורק התבסס באופן סופי. ריצ'רד נישא לאן נוויל, בתו של ווריק המנוח, ואלמנתו של יורש העצר לבית לנקסטר, הנסיך אדוארד. הנישואין, שנערכו ב-12 ביולי 1472 הקנו לריצ'רד את הונו ואחוזותיו הנרחבות של ווריק שהיה האדם העשיר באנגליה כאשר החלה המלחמה, והיוו גם איחוד בין שלוש הסיעות ששפכו דם כה רב במהלך המלחמות האחרונות - בית יורק (מצד החתן), בית לנקסטר (מצד בעלה המנוח של הכלה) וסיעת ווריק (מצד הכלה). בשנת 1473 נולד לזוג בן, אדוארד. בנוסף קיבל ריצ'רד מאחיו נחלות נרחבות בצפון המדינה, ואת התואר "הדוכס מגלוסטר".
אדוארד הרביעי היה אדם קל דעת והולל. אמנם היה בין הנחושים שבמצביאי מלחמת השושנים, ועוז רוחו והצלחותיו הצבאיות זיכו אותו בדין בניצחון, אך בחייו הפרטיים היה הולל, ונהנה מתענוגות השלטון. בעודו צעיר התארס לליידי אלנור טלבוט, אך בעודו מאורס נישא לאישה ממעמד נמוך יחסית בשם אליזבת וודוויל, והיא שהייתה למלכתו.
ב-1483 מת אדוארד לפתע והותיר אחריו שני בנים וחמש בנות. בניו, אדוארד החמישי יורשו לכס המלכות האנגלי, וריצ'רד משרוסברי, דוכס יורק, היו בני 12 ו-9 שנים בעת מותו.
עלייתו לכס המלוכה
ערך מורחב – הנסיכים שבמצודה
בעת מותו של המלך שהו הנסיכים עם דודם, אנתוני וודוויל, רוזן ריברס. לאחר כמה שבועות, בסוף אפריל 1483 יצאה השיירה המלכותית, בה היו ריברס, ושני הנסיכים, אל לונדון על מנת להכתיר את אדוארד. ריצ'רד הצטרף לשיירה בדרך. בבוקר שלאחר מכן כלא ריצ'רד את ריברס, בטענה שהלה קשר קשר כנגד המלך הצעיר אדוארד. ריצ'רד הכריז נאמנות לאדוארד ומינה עצמו לאפוטרופסו, וליווה את המלך הצעיר למצודת לונדון ("הטאואר"). בניין זה היה אז אחד מארמונות משפחת המלוכה.
לאחר כחודש ימים, ב-22 ביוני 1483, התכנס הפרלמנט והכריז כי נישואיו של אדוארד הרביעי לאליזבת וודוויל לא היו תקפים, ובכך שלל את הלגיטימיות של אדוארד החמישי. ב-25 ביוני הופיע ריצ'רד בפני הפרלמנט, הכריז על ביטול נישואי אחיו, ועל עצמו כמלך אנגליה. ב-6 ביולי 1483 הוכתר ריצ'רד כמלך אנגליה.
מלכותו של ריצ'רד
ריצ'רד החל ברפורמות כלכליות ופוליטיות. הוא החזיר לפרלמנט רבות מן הסמכויות ששלל ממנו המלך אדוארד הראשון.
מרידה שהחלה ב-1483, בהנהגת הנרי סטאפורד, הדוכס השני מבקינגהאם, מוגרה, ובקינגהם הוצא להורג.
באפריל 1484 מת לפתע יורש העצר אדוארד. אן, אשתו של ריצ'רד, הייתה אישה חולנית, ונראה היה כי לא תהיה מסוגלת עוד ללדת יורש עצר. במהלך שנת 1484 יצאו אליזבת וודוויל ובנותיה ממפלטן בכנסיית וסטמינסטר, והתקבלו בחצר ברוב טקס. במרץ 1485 מתה אשתו של ריצ'רד, אן נוויל החולנית וידועת הצער, נפוצו שמועות, אשר הוכחשו על ידי ריצ'רד, כי ריצ'רד מתעתד להתחתן עם אליזבת, בתם הבכורה של אליזבת וודוויל ואדוארד הרביעי.
קרב בוסוורת'
- ערך מורחב – קרב בוסוורת'
אחד מאצילי בית לנקסטר הגולים בצרפת, הנרי טיודור, הרוזן מריצ'מונד, גייס צבא ושב לאנגליה להתעמת עם ריצ'רד באופן ישיר. ריצ'מונד (שהפך לאחר ניצחונו בקרב להנרי השביעי) היה צאצא לבנו של ג'ון מגונט, בנו של אדוארד השלישי, וככזה בעל תביעה קלושה לכתר. אביו הוצא להורג כאיש לנקסטר לאחר ניצחון בית יורק, והוא עצמו גלה בצרפת. באנגליה גייס ריצ'מונד תמיכה נוספת.
כשהתעמתו הצדדים בקרב בוזוורת' ב-22 באוגוסט 1485, נהנה בהתחלה ריצ'רד מיתרון מספרי, אך בגידתם של שניים ממקורביו, הלורד סטנלי והרוזן נורת'מבלנד, הביאה את הניצחון אל צדו של ריצ'מונד. ריצ'רד הסתער אל מול ריצ'מונד וכמעט הרגו בטרם נהרג בעצמו. אויביו לא נתנו לו את החסד האחרון לו זכאי חייל. גופתו הושחתה ונגררה על גבי סוס בשדה המערכה, כששערותיו הארוכות גולשות ומתאבקות בעפר הדרך.
ריצ'רד היה אחרון מלכי אנגליה שמתו בשדה הקרב, אם כי מלכי אנגליה המשיכו להוביל את צבאם אל הקרב עד לימי ג'ורג' השני במאה ה-18. כמו כן נחשב ריצ'רד לאחרון מלכי בית פלנטג'נט. על אף קרבת הדם של הנרי השביעי לבית פלנטג'נט, הוא אינו נחשב בעיניי גנאלוגים כשייך לבית מלוכה זה, ועלייתו על כס המלוכה קטעה שושלת רציפה שישבה על כס המלכות באנגליה החל מעלייתו של הנרי השני בשנת 1154.
גילוי גופתו
ריצ'רד נקבר במנזר בעיר לסטר. יש האומרים כי בעת החרמת המנזרים בזמנו של הנרי השמיני הוצאה גופתו מקברה והושלכה אל הנהר סואר. לוח זיכרון בקתדרלה הסמוכה מציין כי בעיר זו נקבר המלך ריצ'רד השלישי. בחפירה ארכאולוגית שבוצעה באוגוסט 2012 במקום, התגלה השלד שלו קבור תחת מגרש חנייה. זהותו אומתה על ידי בדיקות דנ"א שהושווה עם דנ"א של צאצא ישיר של אחותו[1]. ממצאים נוספים מהמחקר על השלד שבוצע לאחר החפירה היו: עדויות לעקמת ממנה סבל, פגיעות קרב בשלד שספג בקרב, ראש חץ אשר היה נעוץ בין צלעותיו[2] וכמות גדולה של ביצי תולעים עגולות מהמין Ascaris lumbricoides באזור האגן, עדות לכך שסבל במהלך חייו מזיהום טפילי במעיים[3]. החוקרים גם פרסמו דיוקן משוער לפניו של ריצ'רד[4]. במרץ 2015 נקבר מחדש בטקס ממלכתי בלסטר.
כתב האישום כנגד ריצ'רד
מורטון, תומאס מור ושייקספיר, ניסחו כנגד ריצ'רד את כתב האישום ההיסטורי, ובכתביהם מואשם ריצ'רד בפשעים הבאים:
- רצח המלך הנרי השישי.
- רצח בנו של המלך הנרי השישי, אדוארד מווסטמינסטר, בעת קרב טיוקסברי.
- רצח אחיו ג'ורג', הדוכס מקלארנס (לבקשת המלך אדוארד הרביעי).
- רצח המלך הצעיר, אדוארד החמישי בן השתים-עשרה.
- רצח אחי המלך, דוכס יורק בן התשע.
- רצח תומכיו וביניהם הייסטינגס ובקינגהם.
- היותו גיבן, מעוות, ובעל יד נכה ומדולדלת.
באשר למראהו החיצוני של ריצ'רד ניתן לומר כי הטענות לגבי גידולים ועיוותים למיניהם הופיעו רק לאחר מותו וכי תיאורים וציורים בני התקופה מראים גבר נאה למדי.
באשר לרציחות בהן הוא מואשם - האצילים במלחמות השושנים חיו במשטר של "אכול או האכל" אם לא היו מקדימים לרצוח את אויביהם, היו אויביהם מקדימים ורוצחים אותם. ריצ'רד לא היה יוצא דופן בכך. ברוב המקרים לא הראה אכזריות יוצאת דופן או רצח לשם הנאה וללא צורך פוליטי. השחקנים הראשיים בדרמה של מלחמת השושנים, כגון ווריק או קלארנס, הימרו כנגד סיכונים גבוהים על רווחים גבוהים עוד יותר. הם ידעו כי אם ינצחו יוכתרו כמלכים, אך אם יפסידו - יומתו בידי המנצח. מותם היה סיכון שנלקח מראש בחשבון. רצח אחייניו שונה מעט, שכן הם לא היוו איום מיידי.
הטיעונים נגד האישום בנוגע לרצח הנסיכים
תומכיו של ריצ'רד טוענים כלפי ההאשמה ברצח הנסיכים את הטענות העיקריות הבאות:
- כאשר נרצחו הנסיכים היה כבר ריצ'רד משוח למלך בהסכמת הפרלמנט. מה בצע מצא אם כן ברציחתם?
- ריצ'רד היה כל חייו נאמן לאחיו, שהיה אבי הנסיכים, נשבע לו אמונים, והעריך את זכרו. מדוע, אם כן, מצא לנכון להרוג את בניו?
- אם רצח - מדוע לא הציג את הגופות לראווה בטענה שאלו מתו מוות טבעי? שניים ממלכי אנגליה זכו לגורל דומה - אדוארד השני אשר נוקב במוטות מלובנים שהוחדרו דרך פי הטבעת, על מנת שגופתו לא תציג סימני חבלה, וריצ'רד השני אשר הורעב למוות. שיטה זו הייתה ידועה ובדוקה. מדוע אם כן לא השתמש בה ריצ'רד?
- ממרץ 1484 החזיק בארמונו במשך שנה וחצי את אמם של הנסיכים ואת אחיותיהם והתנהג אליהן בכבוד ובחיבה. כיצד זה הסכימו המלכה והנסיכות לחיות בארמון עם רוצח אחיהן? מדוע לא רצח את האם והאחיות כשם שרצח את האחים?
אל מול כל אלו מעמידים את השאלה האם ייתכן כי הנסיכים שהו להם בטאואר במשך שנתיים, כאשר מלכותו של ריצ'רד מתערערת, אופיו אף הוא הולך ומתערער, גדולי תומכיו נרצחים על ידו, ורק לאחר מותו, הגיע מתנקש אחר (רבים מצביעים על הנרי השביעי) ורצחם? המדובר במהלך אירועים שאינו מתקבל על הדעת.
מורשתו של ריצ'רד
ריצ'רד נחשב עד היום לדמות שנויה במחלוקת. אגודת הריקרדיאנים, שקמה בתחילת המאה ה-20 שמה לה למטרה לטהר את שמו, והיא פעילה במספר מקומות כגון אנגליה וארצות הברית. כיום נמצאת האגודה בחסות הדוכס מגלוסטר, נושא התואר ההיסטורי שבו נשא ריצ'רד. ספרים רבים נכתבו על הנושא, ביניהם בולט סיפרה של ג'וזפין טיי משנת 1951 "בתו של הזמן" שאף תורגם לעברית. בספר זה מנסה בלש משטרה שנפצע בעת עבודתו ומאושפז בבית החולים, לנתח את רצח הילדים בטאואר באמצעות שיטות חקירה משטרתיות מודרניות, וכמובן שהוא מוצא כי האשם אינו בריצ'רד.
בסקר שערך ה-BBC בשנת 2002 מופיע ריצ'רד במקום ה-82 ברשימת "מאה הבריטים הגדולים", מקדים במקום אחד את ג'יי קיי רולינג. בסקר הופיעו אף נבלים היסטוריים כאליסטר קראולי מאבות "כת השטן", לצדן של דמויות פופולריות בנות זמננו כדייוויד בקהאם. אנשי ה-BBC עצמם הוסיפו את ההערה כי המדובר במלך בעל חשיבות היסטורית זניחה, וכי הכנסתו למקום כה פופולרי לצד הגדולים שבמלכי אנגליה כמלכה ויקטוריה וכמלך הנרי החמישי היא תוצאה של הצבעה מסיבית של קבוצת לחץ.
לקריאה נוספת
- וינסטון צ'רצ'יל, היסטוריה של העמים דוברי האנגלית, כרך א', הוצאת "עם הספר", תשי"ט (תרגום: אהרון אמיר).
קישורים חיצוניים
- אגודת ריצ'רד השלישי - הריקרדיאנים
- הטקסט המלא של המחזה ריצ'רד השלישי (באנגלית)
- אוריה כנף, האם ריצ'רד השלישי, המלך הגיבן שרצח, יזכה להלוויה רשמית?, באתר וואלה!, 15 בספטמבר 2012
הערות שוליים
- ^ מייב קנדי, גרדיאן, נפתרה התעלומה: נמצאו שרידי המלך ריצ'רד השלישי, באתר הארץ, 4 בפברואר 2012; קץ לתעלומה: נמצא המלך ריצ'רד ה-III, באתר ynet
- ^ Bryony Jones Body found under parking lot is King Richard III, scientists prove כתבה באתר CNN
- ^ Buckley R, Appleby J, Yeh H.Y, Mitchell P.D. (2013). The intestinal parasites of King Richard III. The Lancet, Published online September 4, 2013. קישור ישיר למאמר
- ^ אלה הם פניו של המלך האנגלי ריצ'רד השלישי, באתר nrg, 5 בפברואר 2013
| דוכסי גלוסטר | ||
|---|---|---|
| בית פלנטג'נט | תומאס מוודסטוק (1385–1397) • המפרי (1414–1447) • ריצ'רד (1461–1483) | |
| בית סטיוארט | הנרי סטיוארט (1659–1660) | |
| בית הנובר | הנסיך ויליאם הנרי (1764–1805) • הנסיך ויליאם פרדריק (1805–1834) | |
| בית וינדזור | הנסיך הנרי (1928–1974) • הנסיך ריצ'רד (מ-1974) | |
