תה ירוק

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
גרסה מ־03:20, 1 בספטמבר 2019 מאת דויד (שיחה | תרומות) (החלפת טקסט – " מאוד " ב־" מאד ")
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הכנת תה מאצ'ה כחלק מטקס התה היפני.

תה ירוק הוא תה שעבר חימצון מינימלי בתהליך העיבוד, בשונה מתה שחור שעובר חימצון מלא. כדי למנוע מהתה להתחמצן מעבירים את העלים תהליכים שעוצרים ומונעים המשך התחמצנות. תה ירוק נפוץ במיוחד בסין וביפן ונהיה פופולרי גם במערב, בו שותים בעיקר תה שחור.

סוגי תה ירוק סיני

בסין נהוג לעצור את תהליך החימצון של תה באמצעות חימום עז במחבת ווק גדולה לפני יבוש העלים. תהליך זה מעניק לתה טעם יותר "אדמתי" מלתה יפני.

  • לונְגְגִ'ינְג (龙井, בפין-יין: lóngjǐng, מילולית "באר הדרקון") הוא תה מפורסם מאתר סמוך לאגם המערבי ליד האנגג'ואו במחוז ג'ג'יאנג. הלונגג'ינג מחולק לשבע דרגות: משובח (קיקיאנג), מיוחד (קוושה) ולאחר מכן מ-1 עד 5.
  • מאו פנג (פסגת מאו) הוא תה מפורסם מהר חואנגשאן.
  • אבקת שריפה הוא תה ירוק בסיסי ממחוז אנהוי. שם התה לקוח מעלי התה המגולגלים בצבע ירוק-אפור.
  • צ'ון מי (珍眉, גבות יקרות) הוא התה הכי נפוץ בסין ונקרא על שם צורת עלי התה.
  • תה יסמין.
  • היסון הוא תה שנקטף מוקדם ועליו מקורזלים וארוכים.

סוגי תה ירוק יפני

אם כי היום ביפן ניתן להשיג את כל סוגי התה, בעבר היפנים היו שותים ומגדלים רק תה ירוק ופיתחו צורת עיבוד מיוחדת הייחודית ליפן. גם היום לתה הירוק מעמד גבוה יותר מלשאר סוגי התה, במיוחד התה הירוק היפני ("ניהוׂנצ'ה"), ולכן נהוג לכנות אותו "תה מכובד" ("אוצ'ה"). סוגי התה מדורגים לפי איכותם ולפי החלק בצמח בו משתמשים להכנת התה.

ביפן, בניגוד לשאר המזרח בו משתמשים בשריפה על מחבת, עוצרים את החימצון באמצעות אידוי. תהליך זה מעניק לתה טעם "צמחי" או "עצי". משקאות אלו גם מתאפיינים בטעם אומאמי.

תה גנמאיצ'ה, תה עם פצפוצי אורז.
  • מאצ'ה (תה מלוטש): היא אבקה המופקת מתה ירוק באיכות הגבוהה ביותר (גיוקורו). התה מוצל שלושה שבועות לפני הקטיף ולכן טעמו מתוק וכן הוא מכיל חומצות אמינו. העלים נטחנים לאחר מכן לאבקה דקה. את האבקה נהוג להוסיף למים בטמפרטורה של 65-70 מעלות ולהקציף באמצעות מקצף במבוק מסורתי או מקצפת חלב חשמלית.
  • גיוקורו (תכשיט הטל): תה מוצל מהאיכות הגבוהה ביותר בדומה למאצ'ה, אך בניגוד אליו אינו נטחן ומומס במים, אלא נחלט בעלים שלמים כתה רגיל.
  • סֶנצָ'ה (תה מאודה): הוא סוג התה הנפוץ ביותר ביפן ומהווה 80% מהתה הנמכר ביפן. הוא מיוצר מהעלים הצעירים של הצמחים הלא מכוסים.[1]
  • שינצ'ה (תה חדש): הוא תה סנצ'ה מאודה שזה עתה נקטף. הוא מאד ריחני אך מתכלה מהר מאד (תוך 3 חודשים).
  • גֶנְמַאיצ'ה (תה אורז ירוק): הוא תה סנצ'ה מעורבב עם פיצפוצי אורז.
  • באנצ'ה (תה מספר): הוא תה שמוכן מהעלים האחרונים להקטף בעונה. הוא עדין, זול ומכיל פחות קפאין מהסוגים האחרים.
  • הוייצ'ה (תה קלוי): מוכן על ידי קליית עלי הבאנצ'ה.
  • קוּקיצ'ה (תה גבעול): מיוצר מענפי צמח תה במקום מעליו. הוא מכיל רק עשירית מהקפאין שבעלה והוא דומה לתה אולונג.

יש הבדלים במחיר ובאיכות גם בתוך סוגי התה השונים. כמו כן, יש סוגי תה מיוחדים אחרים. נאמר שהתה הטוב ביותר מגיע ממחוז אוג'י בקיוטו.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Mary Lou Heiss, Robert J. Heiss (23 Mar 2011). The Story of Tea: A Cultural History and Drinking Guide. Random House LLC. p. 182.


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0