תענית בה"ב
תענית בה"ב, תענית שני וחמישי ושני, הוא מנהג של יהדות אשכנז לצום שלושה צומות רצופים, בימים שני וחמישי ושני הראשונים בחודש חשוון ובחודש אייר, שני וחמישי בשבוע האחד, ויום שני בשבוע שאחריו.
כיום רק בודדים צמים תעניות אלו בפועל,[1] אבל בחלק מבתי הכנסת האשכנזיים נוהגים לומר את הסליחות המיועדות לתעניות אלו.
מקור וטעם המנהג
במסכת סופרים (פרק כא) מובא מנהג "התלמידים" להתענות שני וחמישי בחודש ניסן "מפני חילול השם ומפני כבוד ההיכל שנשרף", אך הודגש שם שהתענית מותרת רק בצנעה, אבל להזכיר בציבור – אסור עד שיעבור ניסן.
בארבעה טורים, אורח חיים, סימן תצ"ב מופיע המנהג זוהה כמנהג אשכנז וצרפת. בדורות מאוחרים יותר אומץ המנהג גם בקרב קהילות ספרדיות שונות.[2]
באשר לטעם המנהג, יש אומרים שכיון שהמועדים פסח וסוכות עלולים לגרום לאנשים לבוא לידי עבירה, תיקנו להתענות אחריהם כדי לכפר על עבירות אלו.[3] אך מכיוון שלא נהוג לצום בחודש ניסן ותשרי, דוחים את הצום לתחילת החודש שאחריהם.
יש המסמיכים למנהג התענית את הפסוק בספר איוב (א,ה): "ויהי כי הקיפו ימי המשתה… והעלה עולות מספר כולם [=בניו]… כי אמר איוב אולי חטאו בני".[4]
אחרים הסבירו את טעם התעניות ככפרה לפני עונת הגשמים (בחשוון) והקציר (באייר).[5]
כיון שחג השבועות אינו אלא יום אחד (או יומיים בחוץ לארץ), לא חששו לעבירה, ולא תיקנו תעניות בה"ב לאחריו. (מגן אברהם וט"ז)
מדוע דווקא שני וחמישי
"ומה שמתענים בימים ב' וה', ולא בימים אחרים בשבוע, זה מפני שהם ימי רצון. כי "כשעלה משה למרום בפעם השנייה לקבל לוחות שניים, עלה ביום ה' וירד ביום ב'" (טור או"ח קלד)
ובתלמוד בבלי, מסכת תענית, דף ט"ו עמוד ב' מבואר מדוע לא תקנו את התעניות בחמישי שני וחמישי "אין גוזרין תענית על הצבור בתחילה בחמישי שלא להפקיע השערים אלא שלש תעניות הראשונות שני וחמישי ושני" ומפרש רש"י שם שכשרואין בעלי חנויות שקונין למוצאי יום חמישי שתי סעודות גדולות אחת לליל חמישי ואחת לשבת סבורים שבא רעב לעולם ומייקרים ומפקיעים השער אבל משהתחילו להתענות יודעין שאינו אלא מפני התענית".
מועד התענית
לדעת המשנה ברורה,[6] יש להתחיל להתענות ביום שני אחרי שבת הראשונה שבחודש אייר ומרחשוון. ויש נוהגים שבאייר עושים בתחילת החודש כמו שכתב המשנה ברורה, ואילו במרחשוון דוחים את התענית עד סוף החודש, או כדי להקל על הציבור כדי שהימים יהיו יותר קצרים,[7] או משום שרוצים להתחיל אחרי י"ז במרחשוון משום שהוא זמן רביעה.[8]
סליחות
בבתי כנסת רבים נהוג לומר סליחות המיועדות לתעניות אלו אף כשאין בקהל עשרה אנשים שמתענים.[9] סליחות אלו כוללות התייחסות מפורשת לצום, ולפיכך האחרונים הציעו תיקונים שונים לסליחות כאשר אין עשרה מתענים. למשל, יש שהציעו לדלג לחלוטין על הסליחה "תענית ציבור קבעו",[9] ואחרים הציעו לדלג רק על המילה "ציבור" ולומר: "תענית קבעו",[10] או לומר "תפילת ציבור".
לפי מנהג אשכנז הישן, אומרים סליחות לכל תענית ציבור באמצע חזרת הש"ץ בברכת סלח לנו.[11] האחרונים דנו בשאלה האם יש צורך במניין מתענים כדי להתיר לומר סליחות באמצע חזרת הש"ץ, ויש שהתירו זאת,[9][12] ויש שאמרו לומר אחרי התפילה.[13] גם היום, בקהילות המועטות שממשיכות במנהג זה, יש חילוקי מנהגים בשאלה זו.[14]
מי שברך
בשבת שלפני התענית נהוג שהחזן מכריז בתפילה על התעניות על ידי ברכה של אלו שיתענו. במנהג אשכנז המזרחי, נוהגים לומר מי שברך מיוחד לפני החזרת ספר התורה לארון הקודש,[15] ואילו במנהג אשכנז המערבי, נוהגים להוסיף את הברכה לנוסח המי שבירך שאחר יקום פורקן.[16]
לשון הברכה במנהג המזרחי:
מי שברך אבותינו אברהם יצחק ויעקב משה ואהרן דוד ושלמה, הוא יברך את אלה שיקבלו עליהם להתענות תענית שני וחמישי ושני; בשכר זה הקדוש ברוך הוא ישמרם ויצילם מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה וישלח ברכה והצלחה בכל מעשה ידיהם ויקבל תפילותיהם ויאזין שועותיהם עם כל ישראל אחיהם ונאמר אמן.
האחרונים כתבו שמי שעונה אמן אחרי ברכה זו, אינו צריך לקבל על עצמו את התענית בתפילת המנחה ביום שלפני התענית כדין תענית יחיד, אך הדגישו שאין עניית אמן על ברכה זו מחייבת את העונה להתענות אם לא התכוון לכך.
קישורים חיצוניים
- בה"ב באתר "דעת".
- בה"ב באתר "ישיבה".
- מנשה אלישיב, "תעניות בה"ב ופסח שני", דף שבועי מאת המרכז ללימודי יסוד ביהדות, אוניברסיטת בר-אילן, מספר 392, פרשת אמֹר, תשס"א ויום העצמאות, תשס"ח.
הערות שוליים
- ^ בבית הכנסת זיכרון משה, יש בדרך כלל מנין אחד למנחה עם לפחות עשרה מתענים, שקוראים פרשת ויחל.
- ^ רבי חיים בנבנישתי, רבה של איזמיר כותב (כנסת הגדולה, סימן תצב): "הנהגתי שלא להתחיל שני וחמישי ושני במרחשון עד י"ו במרחשון דהוי רביעה ראשונה וכהי איתא בספר אבי"ה וכן ראיתי ממהרי"ל ז"ל ליקוטי מהר"י וייל ז"ל סי' ל"ד"
- ^ תוספות קידושין פא ע"א ד"ה סקבא בשם יש אומרים
- ^ (טור או"ח תצב)
- ^ ספר חסידים סי' רכ"ז
- ^ משנה ברורה תצב:ג
- ^ ספר מהרי"ל - מנהגים של רבינו יעקב מולין, מהדורת שלמה י. שפיצר, ירושלים תשמ"ט, עמוד ת.
- ^ ספר מהרי"ל - מנהגים של רבינו יעקב מולין, מהדורת שלמה י. שפיצר, ירושלים תשמ"ט, עמוד ת, בהערה 3 בשם מהר"י ווייל.
- ^ 9.0 9.1 9.2 שו"ת עבודת הגרשוני סי' נז.
- ^ פרי מגדים בסימן תצ"ב.
- ^ ספר מהרי"ל - מנהגים של רבינו יעקב מולין, מהדורת שלמה י. שפיצר, ירושלים תשמ"ט, עמ' קנה, וכן בסידור שפה ברורה, רעדלהיים תקצ"ב, דף לא מופיע הוראה שאומרים סליחות בתענית באמצע ברכת סלח לנו.
- ^ שו"ת לבושי מרדכי תניינא או"ח סי' מא; באר היטב תקס"ו ס"ק ה.
- ^ דברי קהלת, עמ' 366
- ^ לוח מנהגי בית הכנסת לבני אשכנז בארץ ישראל ובחוץ לארץ לשנת תשע״ט בתוך ירושתנו ספר י (תשע"ט), עמוד 31: "אם יש עשרה מתענים בבית הכנסת, אומרים סליחות בברכת 'סלח לנו' של חזרת הש"ץ אחר המילים 'כי פשענו'. לפני ברכת 'רפאנו' אומר הש"ץ ברכת 'עננו'. כאשר אין עשרה מתענים, אין אומרים 'עננו' ואת הסליחות אומרים לאחר חזרת הש"ץ, ובתחילתן משמיטים את משפט הפתיחה 'סלח לנו' ופותחים מיד באמירת 'אל ארך אפים'". ואילו בקהילת שערי התקוה בניו יורק, נוהגים לומר סליחות בתוך חזרת הש"ץ למרות שאין מתענים כלל.
- ^ כמו שמופיע ברוב הסידורים המודרניים.
- ^ סדר עבודת ישראל, רעדעלהיים רכ"ח, עמ' 230, וראו גם דברי קהלת, עמ' 366 שמביא נוסח קצת שונה.
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
