B90
 |
B90, או Nuclear Depth Strike Bomb ובקיצור NDSB הייתה פצצת מימן אמריקאית שתוכננה במעבדה הלאומיות לורנס ליברמור באמצע שנות ה-80 עד סוף שנות ה-80 ובוטלה לפני הכניסה לשירות הצבאי עקב סיום המלחמה הקרה.[1][2]
עיצוב ה-B90 נועד לשימוש כנשק מטוס ימי, לשימוש כפצצת עומק גרעינית וכפצצת תקיפה יבשתית. הוא נועד להחליף את הפצצה הגרעינית B57 ששימשה את חיל הים. תכנון פצצת B90 נכנס להנדסת פיתוח שלב 3 וקיבל את הקוד המספרי ביוני 1988.
ה-B90 הייתה בקוטר 34 סנטימטרים ובאורך של 3 מטרים, ומשקלה עמד על 350 ק"ג. העצמה של ה-B90 תוארה כשקולה ל 200 קילוטון של TNT.[1][2]
תוכנית ה-B90 בוטלה בספטמבר 1991 יחד עם ראשי הנפץ הגרעיניים W89 ו-W91 ודגמי טילי AGM-131 SRAM II ו-SRAM-T. לא נבנו דגמי ייצור של B90, אם כי ייתכן שיחידות בדיקה נבנו; ניסויי הנשק הגרעיני של ארצות הברית נמשכו עד 1992.[1]
קישורים חיצוניים
- דוח מצב של מעבדות הנשק הגרעיני של אוניברסיטת קליפורניה 1989
- ארכיון הנשק הגרעיני, באתר nuclearweaponarchive.org
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 Carey Sublette (2020-06-12). "Complete List of All U.S. Nuclear Weapons". נבדק ב-2021-02-07.
- ^ 2.0 2.1 Norris, Robert S.; Kristensen, Hans M. (באוגוסט 2009). "U.S. Nuclear Warheads, 1945-2009". Bulletin of the Atomic Scientists. 65 (4): 72–81. Bibcode:2009BuAtS..65d..72N. doi:10.2968/065004008.
{{cite journal}}: (עזרה)
