NGC 4267
 | |
| NGC 4267 בתמונה של סקר השמיים הדיגיטלי של סלואן | |
| נתוני תצפית | |
|---|---|
| קבוצת כוכבים | בתולה |
| מגלה | ויליאם הרשל |
| תאריך גילוי | 17 באפריל 1784 |
| סוג | גלקסיית עדשה |
| בהירות נראית | 10.9[1] |
| סיווג מורפולוגי | SB(s)0[2] |
| עלייה ישרה | 12ʰ 19ᵐ 45.3ˢ |
| נטייה | 53.7″ 47′ 12°+ |
| מאפיינים פיזיים | |
| בהירות מוחלטת | 19.21- |
| מרחק[2] |
55,000,000 שנות אור 16,862,889.38 פארסק |
| קוטר | 51,260[2] שנות אור |
| מסה | 3.9×1010[3] ☉M |
| הסחה לאדום |
1,021[2] ק"מ/שנייה 0.0034 |
NGC 4267 היא גלקסיית עדשה בקבוצת הכוכבים בתולה, הנמצאת במרחק של כ-55 מיליון שנות אור ממערכת השמש ושייכת לצביר הבתולה.
היסטוריה
לגלקסיה בהירות מדרגה 10.9, והיא התגלתה ב-17 באפריל 1784 על ידי האסטרונום ויליאם הרשל, שכלל אותה ברשימת הערפיליות שפרסם בשנת 1786 תחת הציון II.166. הוא תיאר אותה כבהירה למדי וקטנה מאוד.[4] בנו, ג'ון הרשל, צפה בה גם כן מספר פעמים, והכניס אותה לקטלוג הערפיליות שפרסם בשנת 1833 תחת הציון 1181, כשהיא מתוארת כבהירה למדי, עגולה ובעלת מרכז שמתבהר בחדות.[5] הוא הכניס את הגלקסיה גם לקטלוג הכללי של ערפיליות וצבירי כוכבים שפרסם בשנת 1864 תחת הציון GC 2848 ובשנת 1888 ג'ון דרייר הכניס אותה לקטלוג הכללי החדש, תחת הציון NGC 4267 כאשר היא מתוארת כבהירה למדי, קטנה מאוד, עגולה ובעלת מרכז שמתבהר בחדות.[6]
תצפית
הגלקסיה נמצאת בחלקה הצפוני של קבוצת הכוכבים בתולה, סמוך לגבול עם קבוצת הכוכבים שערות ברניקי, כ-7.6 מעלות ממזרח-דרום-מזרח לכוכב הבולט דנבולה וכ-10.5 מעלות ממערב לכוכב וינדמיאטריקס. כמעלה ממערב-צפון-מערב לה נמצאת NGC 4216, כ-1.3 מעלות ממזרח לה נמצאת M84 וכ-1.6 מעלות ממזרח לה נמצאת M86. במרחק דומה מצפון לה נמצאת M99, כולן גלקסיות השייכות גם כן לצביר הבתולה.
תכונות
אורכה הזוויתי של NGC 4267 הוא כ-3.2 דקות קשת, שממרחקה שקול לקוטר של מעט יותר מ-50,000 שנות אור, כמחצית מהקוטר של שביל החלב, ובמרכזה יש מבנה דמוי מוט שאורכו כשביעית מקוטרה של הגלקסיה.[7] מסתה מוערכת בכ-3.9×1010 מסות שמש, כ-7% בלבד ממסת שביל החלב, כאשר למעלה מ-70% ממסתה או כ-2.8×1010 מסות שמש, היא מסת הכוכבים שבגלקסיה.[3] בדומה לגלקסיות אחרות מסוגה, בגלקסיה יש מעט גז ואבק, ולכן יצירה של כוכבים חדשים מתרחשת בקצב נמוך מאוד שמוערך בכ-5 אלפיות של מסת שמש בשנה, או מסת שמש בכ-200 שנים.[3] בהתאמה לכך, אוכלוסיית הכוכבים בגלקסיה היא זקנה פיזיולוגית עם גילאים פיזיולוגיים של למעלה מ-10 מיליארד שנים והמתכתיות של הכוכבים נמוכה יחסית לזו של כוכבי שביל החלב.[8] מהירותה הרדיאלית של NGC 4267, 1,021 קילומטר בשנייה, קרובה למהירות הרדיאלית הממוצעת של צביר הבתולה עצמו, כ-1,100 קילומטר בשנייה, כך שהיא נעה במהירות נמוכה בתוך הצביר עצמו, זאת לעומת NGC 4216 הסמוכה שנעה במהירות של כ-1,000 קילומטר בשנייה ביחס לצביר.
הערות שוליים
- ^ SEDS: NGC 4267
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 NED: NGC 4267
- ^ 3.0 3.1 3.2 A. Amblard, L. Riguccini, P. Temi, S. Im, M. Fanelli & P. Serra: Star Formation Bimodality in Early-type Galaxies, The Astrophysical Journal, Vol. 783, Iss. 2, article id. 135, p. 17 (2014)
- ^ W. Herschel: Observations of nebulæ and clusters of stars, made at Slough, with a twenty-feet reflector, between the years 1825 and 1833, Philosophical Transactions of the Royal Society of London, vol. 76, p. 477 (1786)
- ^ J. F. W. Herschel: Observations of nebulæ and clusters of stars, made at Slough, with a twenty-feet reflector, between the years 1825 and 1833, Philosophical Transactions of the Royal Society of London, vol. 123, p. 419 (1833)
- ^ J. L. E. Dreyer: A New General Catalogue of Nebulæ and Clusters of Stars, being the Catalogue of the late Sir John F. W. Herschel, Bart, revised, corrected, and enlarged, Memoirs of the Royal Astronomical Society, Vol. 49, p 121 (1888)
- ^ P. Erwin: How Large Are the Bars in Barred Galaxies?, Monthly Notices of the Royal Astronomical Society, Vol. 364, Iss. 1, p. 5 (2005)
- ^ O. K. Sil'chenko (1), I. V. Chilingarian: Star Formation History at the Centers of Lenticular Galaxies with Bars and Purely Exponential Outer Disks from SAURON Data, Astronomy Letters, Vol. 37, Iss. 1, p. 9 (2011)
