NGC 4596
 | |
| NGC 4596 בתמונה של סקר השמים הדיגיטלי של סלואן | |
| נתוני תצפית | |
|---|---|
| קבוצת כוכבים | בתולה |
| מגלה | ויליאם הרשל |
| תאריך גילוי | 15 במרץ 1784 |
| סוג | גלקסיית עדשה |
| בהירות נראית | 10.42[1] |
| סיווג מורפולוגי | SB(r)0[2] |
| עלייה ישרה | 12ʰ 39ᵐ 55.9ˢ |
| נטייה | 34.2″ 10′ 10°+ |
| מאפיינים פיזיים | |
| בהירות מוחלטת | 20.71- |
| מרחק[1] |
54,800,000 שנות אור 16,801,569.78 פארסק |
| קוטר | 63,730[2] שנות אור |
| מסה | 4.1×1010[1] ☉M |
| הסחה לאדום |
1,892[2] ק"מ/שנייה 0.006311 |
NGC 4596 היא גלקסיית עדשה בקבוצת הכוכבים בתולה, הנמצאת במרחק של כ-55 מיליון שנות אור ממערכת השמש ושייכת לצביר הבתולה.
היסטוריה
לגלקסיה בהירות מדרגה 10.42 והיא התגלתה ב-15 במרץ 1784 על ידי האסטרונום ויליאם הרשל, שכלל אותה ברשימת הערפיליות שפרסם בשנת 1786 תחת הציון I.24, כשהיא מתוארת כבהירה מאוד, קטנה, עם גרעין בהיר ושני ענפים עמומים שיוצאים ממנו.[3] בנו, ג'ון הרשל, צפה בה מספר פעמים והכניס אותה לקטלוג הערפיליות שפרסם בשנת 1833 תחת הציון 1378, כשהיא מתוארת כבהירה, עגולה והיא נמצאת ליד שלושה כוכבים די בהירים.[4] הוא הכניס את הגלקסיה גם לקטלוג הכללי של ערפיליות וצבירי כוכבים שפרסם בשנת 1864 תחת הציון GC 3134 ובשנת 1888 ג'ון דרייר הכניס אותה לקטלוג הכללי החדש, תחת הציון NGC 4596, כאשר היא מתוארת כבהירה, די קטנה, בעלת מרכז בהיר מאוד שמתבהר בהדרגה וליד שלושה כוכבים.[5]
תצפית
הגלקסיה נמצאת במרכז צביר הבתולה, כחצי מעלה ממערב לכוכב ρ בבתולה, כ-5.5 מעלות ממערב לכוכב וינדמיאטריקס וכ-7.8 מעלות מצפון-צפון-מערב לכוכב δ בבתולה. כשליש מעלה ממזרח לה נמצאת NGC 4608, כ-2.7 מעלות מדרום-מזרח לה נמצאת NGC 4698 ובכיוון דרום-מערב במרחק זוויתי של 2.4 מעלות ו-3.3 מעלות נמצאות בהתאמה NGC 4535 ו-M49. כ-2.2 מעלות ממערב-צפון-מערב לה נמצאת NGC 4503, כ-1.3 מעלות מצפון-מערב לה נמצאות NGC 4567 ו-NGC 4568, מעבר להן באותו הכיוון, כ-1.5 מעלות מ-NGC 4596 נמצאת NGC 4564, כ-1.6 מעלות מצפון-צפון-מזרח לה נמצאות M59 ו-M60, כ-1.5 מעלות מצפון-מזרח לה נמצאת NGC 4660 וכ-3.3 מעלות ממזרח-צפון-מזרח לה נמצאות NGC 4754 ו-NGC 4762, כולן גלקסיות השייכות גם כן לצביר הבתולה.
תכונות
אורכה הזוויתי של NGC 4596 הוא כ-4 דקות קשת, שממרחקה שקול לקוטר של מעט יותר מ-60,000 שנות אור, קרוב לשני שלישים מהקוטר של שביל החלב, ומסתה מוערכת בכ-4.1×1010 מסות שמש, כ-7% ממסת שביל החלב, כאשר כמעט כולה, כ-4×1010 מסות שמש, היא מסת הכוכבים שבגלקסיה.[6] בדומה לגלקסיות אחרות מסוגה, בגלקסיה יש מעט מאוד מימן מולקולרי ואטומי, וכמותו מוערכת בפחות מ-30 מיליון מסות שמש,[6] כך שיצירה של כוכבים חדשים מתרחשת בקצב נמוך יחסית שמוערך בכ-3.5 מאיות של מסת שמש בשנה, או מסת שמש בכ-27 שנים.[7] בהתאם לכך, אוכלוסיית הכוכבים בגלקסיה היא די זקנה והמתכתיות של הכוכבים היא רק כ-60% מזו של השמש.[1] בחלקה המרכזי של הגלקסיה יש מבנה דמוי מוט מרכזי שאורכו הזוויתי כמעט דקת קשת, שממרחקה של הגלקסיה שקול לאורך של כ-15,000 שנות אור.[8] בליבתה של הגלקסיה נמצא חור שחור על-מסיבי שמסתו מוערכת בכ-80 מיליון מסות שמש,[9]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 J. Dabringhausen & M. Fellhauer: An extensive catalogue of early-type galaxies in the nearby Universe, Monthly Notices of the Royal Astronomical Society, Vol. 460, Iss. 4 (2016)
- ^ 2.0 2.1 2.2 NED: NGC 4596
- ^ W. Herschel: Catalogue of One Thousand new Nebuae and Clusters of Stars, Philosophical Transactions of the Royal Society of London, vol. 76, p. 471 (1786)
- ^ J. F. W. Herschel: Observations of nebulæ and clusters of stars, made at Slough, with a twenty-feet reflector, between the years 1825 and 1833, Philosophical Transactions of the Royal Society of London, vol. 123, p. 430 (1833)
- ^ J. L. E. Dreyer: A New General Catalogue of Nebulæ and Clusters of Stars, being the Catalogue of the late Sir John F. W. Herschel, Bart, revised, corrected, and enlarged, Memoirs of the Royal Astronomical Society, Vol. 49, p. 130 (1888)
- ^ 6.0 6.1 G. Gavazzi, G. Consolandi, S. Pedraglio, M. Fossati, M. Fumagalli & A. Boselli: Hα imaging observations of early-type galaxies from the ATLAS3D survey, Astronomy & Astrophysics, Vol. 611, id. A28, p. 14 (2018)
- ^ J. Falcón-Barroso, R. Bacon, M. Bureau, M. Cappellari, R. L. Davies, P. T. de Zeeuw, E. Emsellem, K. Fathi, D. Krajnovic, H. Kuntschner, R. M. McDermid, R. F. Peletier & M. SarziThe SAURON project - VII. Integral-field absorption and emission-line kinematics of 24 spiral galaxy bulges, Monthly Notices of the Royal Astronomical Society, Vol. 369, Iss. 2, p. 532 (2006)
- ^ S. M. Kent: The bar in NGC 4596, Astronomical Journal, vol. 100, p. 378 (1990)
- ^ G. A. D. Savorgnan & A. W. Graham: Supermassive Black Holes and Their Host Spheroids. I. Disassembling Galaxies, The Astrophysical Journal Supplement Series, Vol. 222, Iss. 1, article id. 10, p. 4 (2016)
