The Ocean Cleanup
 שטח הפסולת של האוקיינוס השקט, בו נמצאת עיקר הפעילות של המערכת נכון להיום. | |
| תחום | סביבתנות |
|---|---|
| שפה רשמית | אנגלית |
| מטה הארגון |
 דלפט ורוטרדם, הולנד |
| מייסדים | בויאן סלאט |
| מנכ"ל | בויאן סלאט |
| עובדים | מעל 80 |
| תקופת הפעילות | 2013–הווה (כ־11 שנים) |
The Ocean Cleanup (מאנגלית:ניקיון האוקיינוס) הוא ארגון לא-ממשלתי הנדסי, המתמקד באיכות הסביבה ובסיסו בהולנד. הארגון מפתח טכנולוגיה אשר מסוגלת לאסוף פסולת מפלסטיק מהאוקיינוסים.[1][2][3]
לאחר מספר שנים של תכנונים, נבנה דגם אב טיפוס ראשון, שפעל באזור שטח הפסולת של האוקיינוס השקט, ומאחר ושם נמצאת כמות גדולה מאוד של פלסטיק אשר נוטה להצטבר בשל זרמי ים תת-קרקעיים. דגם שני החל לפעול ביוני 2019.
הארגון מנהל מחקר מדעי על הצטברות הפלסטיק באוקיינסים ודרכים להתמודד עם הבעיה. הארגון הוקם על ידי בויאן סלאט (אנ'), יזם וממציא יליד הולנד ממוצא קרואטי.
המכונה מתבססת על זרמי הים כדי לאסוף פסולת ימית - המחסום נע עם כיוון הרוח ובכך מאפשר איסוף אפקטיבי יותר.[4]
החברה מתכננת להוציא לאוקיינוס כ-60 מערכות עד שנת 2021, ובכך לנקות לפחות כמחצית מהפסולת בצפון האוקיינוס השקט.[5][6]
היסטוריה
2012:
באוקטובר 2012, בויאן סלאט הציע את הרעיון המרכזי של "The Ocean Cleanup" במסגרת TED.[7] הרעיון הוא לבנות "חומה" אשר מסוגלת לצוף ולאסוף פסולת, אשר דומה בצורתה למנטה ריי למטרת יציבות מפני רוחות.
צורה דמוית מנטה ריי של החומה, תגרום לפלסטיק לנוע באופן אפקטיבי יותר לכיוון פלטפורמת האיסוף אשר במרכז המכונה. כשסלאט הציג את הרעיון לראשונה, הוא היה כללי למדי ועדיין לא כלל תכנון הנדסי ממשי.
2014:
בשנת 2014 העיצוב של הפלטפורמה המרכזית עודכן, כך שהפלסטיק ינוע לנקודת האיסוף בעזרת מסוע. העיצוב זכה בפרס מטעם מוזיאון העיצוב בלונדון[8] ומפרויקט אינדקס מדנמרק (אנ').
2015:
בשנת 2015 נערכו במכון ההולנדי לחקר ההידרודינמיקה (אנ') ניסויים עם דגם להרכבה, שהתרחשו בסביבה מבוקרת. בשל הניסויים נוסף המידע, כיצד המערכת תתפקד בזמן אמת כשתהיה חשופה לתנאי מזג אוויר קשים.[9][10]
2016:
בשנת 2016 נעשו ניסויים בים הצפוני, מול חופי הולנד עם דגם מוקטן שאורכו 100 מטרים. המטרה הייתה לבדוק האם החומרים עמידים בפני נזקים ודליפת נפט (אנ').
בעקבות כך, המדענים שינו את חומר הציפה לצינור עשוי פוליאתילן (אנ') שהוא גם גמיש אל מול הגלים, אך גם קשיח מספיק כדי לשמר את צורת ה-U.
2017:
במאי 2017 הוציאה החברה הודעה על רצונה לנסות את המערכת החדשה בצפון האוקיינוס השקט. בנוסף הוחלטו מספר צעדים משמעותיים:[11]
- בשל הנטייה של המערכת להתקלקל מדי פעם, היא לא תהיה באורך עשרות קילומטרים אלא רק 1–2 קילומטר.
- במקום עוגן רגיל מברזל, המערכת תפעל עם עוגני-ים מודרניים (אנ'), שתפקידם לייצב את המערכת במזג אוויר סוער.
- למכונה לא תהיה מערכת סינון אוטומטית. עם סיום האיסוף, כל הפלסטיק יועבר לכלי שיט אחרים, קטנים יותר.
2018:
ב-2018 נמשכו הניסויים במודלים שונים. עוגני-הים המודרניים הוסרו לבסוף מאחר שהרוח הזיזה את המערכת יותר מהר מהפלסטיק. הוחלט שצורת ה-U תפנה לכיוון התנועה, ושבשל כך יש צורך בסוכך מתחת למרכז המערכת.
ב-9 בספטמבר 2018, מערכת 001 או "וילסון" (על שם הכדורעף של חברת וילסון (אנ') אשר הופיע בסרט להתחיל מחדש) יצאה מנמל סן פרנסיסקו.[12] הספינה Maersk Launcher גררה את המערכת 240 מייל ימי מהחוף המערבי, למספר בדיקות.
לאחר מכן, המערכת יצאה בפעם הראשונה למטרתה המרכזית - איסוף פלסטיק בשטח הפסולת של האוקיינוס השקט. המערכת פעלה שם החל מאוקטובר 2019, עד שהושבתה בשל בעיות באיסוף ובאגירת הפלסטיק.
בנובמבר נעשה ניסיון להרחיב את ה"פה" של המערכת בכמה עשרות מטרים, מהלך שנכשל. בדצמבר, כשל הנדסי גרם להתנתקות של חלק באורך 18 מטרים. בעקבות שני המקרים, המערכת הועברה בחזרה לארצות הברית לתיקונים.
2019:
מערכת "וילסון" הגיעה לנמל הילו שבהוואי בינואר 2019, לאחר מסע של כ-800 מייל ימי. התברר שלאחר שני חודשי הפעלה, ולמרות מספר גדול של תקלות, המערכת הצליחה לתפוס 2000 ק"ג של פסולת ימית.
באמצע יוני, ולאחר ארבעה חודשי תיקונים, המערכת יצאה לפעול בשמה החדש "001 גרסה B" - גם גרסה זו חוותה בעיות רבות. באוגוסט הצוות של "ניקיון האוקיינוס" החל לחדש את המחקר לגבי אפשרות אלטרנטיביות לשיפור תפקודה של המערכת.
אחת מן האפשרויות שהוצעו הייתה של יריעה דמויות מצנח (water-borne parachute), אשר תאט את מהירות המערכת, ובו בזמן תרחיב את רשת התפיסה (או ה"מסך") ותייצב אותה במקומה (cork line).
באוקטובר הלך והתבהר שהמערכת החדשה מסוגלת לאסוף את הפלסטיק באפקטיביות וביעילות גבוהה מבעבר, כך שאפילו מיקרופלסטיק (אנ') נכנס לתוך הרשת. המודל גם עוצב כקטן יותר, מה שיאפשר יותר טיפולים בלב הים.
עיצוב
העיצוב מתבסס על מבני ציפה קבועים המתבססים על זרמי ים, היכן שפסולת ימית נוטה להצטבר. המערכת דומה בצורתה למחסום איסוף נפט במקרי זיהום (אנ').
המחסום נע בעזרת הרוח, הגלים וזרמי הים. מסך אשר נמצא מתחת למחסום אוסף את הפסולת. המערכת אינה זקוקה לאנרגיה חיצונית כדי לפעול. רוב חלקי המערכת יוצרו באוסטריה (אנ').
המערכת הראשונה (001) רוחבה 600 מטרים ומסך שאורכו 3 מטרים מתחתיה. נמסך עשוי מפוליאתילן בצפיפות גבוהה (אנ') וחלקים גדולים של 50X12 מטר המחוברים יחדיו.
המערכת מתפקדת ככלי שיט בלתי מאויש, וכל מקורות האנרגיה שלה הם טבעיים, ובראשם אנרגיה סולארית. המערכת מבוססת על GPS, מצלמות, פנסים ומערכות לזיהוי אוטומטי.
ב-2019 התווספו למערכת מצופים למטרת שיפור המהירות. בנוסף, החיבורים בין המחסום למסך שמתחתיו נהפכו לפשוטים יותר ועמידים יותר.
מחקר
משלחות:
- באוגוסט 2015 הארגון ערך משלחת ענק של כ-30 כלי שיט, ביניהם אוניית "מגן דוד" (אנ') של מנהל האוקיינוסים והאטמוספירה הלאומי, לטובת מיפוי שטח הפסולת של האוקיינוס השקט, שגודלו 3.5 מיליון קילומטרים רבועים.
המחקר אסף מידע על הגודל, הריכוז וכלל המסה של הפלסטיק שהצטבר. המשלחת הצליחה לאסוף מידע ששוה ערך לכל המידע שנאסף ב-40 השנים שקדמו ליציאה, וגילתה שהמצב חמור יותר ממה שציפו לו החוקרים.
- בספטמבר 2016 הצוות של "The Ocean Cleanup" יצא במבצע משלחת אווירית, שבו מטוס לוקהיד C-130 הרקולס ביצע איסוף מידע מעל שטח הפסולת הפסיפי.
המטרה העיקרית הייתה כימות הפסולת הימית באותו אזור, כולל מספר רשתות הדיג שנאבדות באוקיינוס, וגורמות לפציעתם ומותם של בעלי חיים ימיים, מה שמוגדר גם כ-רשתות רפאים.
- זאת ועוד, הארגון הוציא אפליקציה בשם The Ocean Cleanup Survey App, שמאפשרת לענות על סקר אודות תצפיות שמבצעים במשתמשים, וכן לעקוב אחרי התפתחויות מיוחדות בפרויקט.[13]
ממצאים מחקריים:
- בפברואר 2015 קבוצת המחקר הוציאה מאמר בכתבי העת Biogeosciences (אנ') ו-Scientific Reports (אנ') על התפוצה האנכית של פלסטיק לסוגיו, על פי מדידות בזרמי צפון האוקיינוס האטלנטי.
המחקר מצא כי תפוצת הפלסטיק בים הפתוח קבועה בהתפלגות אקספוננציאלית. כלומר שריכוז הפלסטיק הגבוה ביותר יהיה על פני המים, ואילו כמה עשרות מטרים מתחת למים הריכוז ישאף ל-0.
- ביוני 2017 החוקרים פירסמו מחקר חדש בכת העת Nature Communications (אנ'), בו הם מציינים כי הם פיתחו מודל, אשר מתאר את מסלול הסחף של כלי פלסטיק מנהרות עד לאוקיינוסים.
המודל מעריך שבכל שנה 1.15 עד 2.41 מיליון טון מטרי של פלסטיק נכנס לאוקיינוסים מנהרות בכל שנה, כאשר רוב רובו של הפלסטיק, בסביבות 85 אחוזים, מגיע מנהרות ביבשת אסיה.
- בדצמבר 2017 פרסם כתב העת Environmental Science & Technology (אנ') מאמר שמתאר את המידע שנאסף ממשלחת הענק של 30 כלי השיט, אשר יצאו לאוקיינוס באוגוסט 2015.
נמצא כי ב-84% מדוגמיות הפלסטיק שנאספו, קיימים מזהמים אורגניים עמידים שגורם להם להיות עמידים להרעה בתנאים הסביבתיים (ראו קישור חיצוני עם הפניה לאקו-ויקי), ובכך ליצור חריגה מהתקן לשימוש.
בנוסף, המחקר מצא כי כמות המיקרו-פלסטיק (ראו קישור חיצוני עם הפניה לאקו-ויקי), או ההמצאות של חומרים שנפוצים בו כדוגמת סוגים שונים של מזהמים אורגניים עמידים, נמדדה בכמות של פי 160 מאשר הכמות של הביומסה (אנ') בשטח הפסולת הפסיפי.
- במרץ 2018, The Ocean Cleanup הוציאו את כלל ממצאיהם מבכתב העת המדעי Scientific Reports (אנ'). ההערכה היא שקיימים 1.8 טריליון חתיכות פלסטיק באוקיינוס השקט, כאשר הן מוערכות במשקלן בכ-79,000 טון מטרי.
המיקרופלסטיק מהווה 94 אחוזים מכלל הפלסטיק באוקיינוס, על אף שאם נתייחס למסה שלו, המיקרופלסטיק תופס 8 אחוזים בלבד מכלל הפלסטיק באוקיינוס. המחקר תומך בקביעה שהתפלגות הפלסטיק היא אקספוננציאלית.
- בשנת 2019 נמצא כי רוב פסולת הפלסטיק מגיעה מאוניות מסחר סיניות.
ביקורת
- המבנה של המכונה מסתמך כמעט באופן בלעדי על זרמי הים
- המכונה יהיה קשה לקלוט מיקרופלסטיק באפקטיביות
- בכדי לתקן את המכונה, יש להסיע אותה עד לחוף הקרוב ביותר
מיירט הנהרות Interceptor river clean-up
באוקטובר 2019 הוצג "מיירט הנהרות" - סירה שמסוגלת לאסוף באופן אפקטיבי פסולת הנאגר בנהרות. הסירה פועלת על אנרגיה סולארית, ומעבירה את הפסולת לפחים ענקיים, הניתנים להזזה בקלות. כשה"מיירט" מלא, תכולת הפחים יכולה להיות מפונה בזמן קצר.
ה"מיירט" מתבסס בעיצובו על "גלגל הזבל" (אנ') שפועל החל משנת 2014 בנמל בלטימור. כיום ישנם שני "מיירטי נהרות" - במלזיה ובאינדונזיה, והשאיפה היא להתרחב בהמשך לוייטנאם, הרפובליקה הדומיניקנית, תאילנד, הונדורס ומדינת קליפורניה בארצות הברית.
פרסים
ראו גם
קישורים חיצוניים
- מזהמים אורגניים עמידים באתר אקו-ויקי
- מיקרו-פלסטיק באתר אקו-ויקי
הערות שוליים
- ^ ג'ף קרט, מיזם ינסה לכווץ ב-90% את כתם הפלסטיק באוקיינוס עד 2040, באתר פורבס ישראל, 11/09/2018
- ^ ירון דרוקמן, ה"ילד" שמנקה את האוקיינוסים מפלסטיק, באתר Ynet, 27.05.16
- ^ הדס שקד, מנקים את אי הפלסטיק, באתר זווית, 29 ביוני 2018
- ^ The Ocean Cleanup, The Ocean Cleanup Technology, Explained, Youtube, 21 ביולי 2018
- ^ Hannah Summers, Scientists get ready to begin Great Pacific Garbage Patch cleanup, theguardian.com, Sat 8 Sep 2018
- ^ CNET, The Ocean Cleanup launches to the Great Pacific Garbage Patch, www.youtube.com - CNET, 10 בספט׳ 2018
- ^ Boyan Slat, How the oceans can clean themselves, TEDxDelft, 24 באוק׳ 2012
- ^ Designs of the Year 2015, designmuseum.org, 03-04.2015
- ^ SCALE MODEL TESTING, theoceancleanup.com
- ^ Saskia de Melker and Melanie Saltzman, Can this project clean up millions of tons of ocean plastic?, pbs.org, Aug 14, 2016
- ^ theoceancleanup, SYSTEM 001, theoceancleanup
- ^ Arjen Tjallema, LOOKING BACK ON OUR MOST ADVANCED SCALE MODEL TEST TO DATE, theoceancleanup, 7 May 2018
- ^ The Ocean Cleanup Survey App, google play
