אבא בר מרתא
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אַבָּא בַּר מָרְתָא[1], או אַבָּא בַּר מַנְיוּמִי, היה אמורא בדור הרביעי של אמוראי בבל, תלמידו של רב יהודה.
על אף היותו תלמיד רב יהודה, שאל בהלכה גם את אביי, בן דורו[2].
כינוייו
בתלמוד, להוציא מקרה אחד, מופיע אמורא זה בשני כינוייו: "אבא בר מרתא דהוא [=שהוא] אבא בר מניומי". מהקדמת הכינוי בר מרתא, ומן העובדה שבמקום אחד הוא מוזכר בשם זה בלבד, נראה כי היה זה שמו העיקרי. לפי אהרן הימן, היו מרתא ומניומי אמו ואביו. לדבריו נקרא באופן חריג על שם אמו מרתא מכיוון שזו הצילה את חייו כמתואר במסכת יומא[3].
אזכוריו בתלמוד
בתלמוד מופיעות ידיעות אחדות אודותיו:
- שני מקרים שבהם נחלץ מאנשי ריש גלותא שבאו להענישו בעטיו של חוב כספי: באחד מהם הורה ריש גלותא לאנשיו להניח לו לאחר שהוכיח כי הוא תלמיד חכם באמצעות מימרה שמסר בשם רבו, רב יהודה[4], ובשני נחלץ כששינה את מראהו באמצעות הוספת שעווה למבנה אפו[5].
- שתי תקריות שבהן ביקר רבה (לפי גרסאות אחדות היה זה רבא) את התנהלותו בנושא שמיטת כספים[6] ובנושא ניחום אבלים[7].
קישורים חיצוניים
- רבי אהרן הימן, "אבא בר מרתא", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, באתר ויקיטקסט
- אבא בר מרתא, במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- הרב יהודה אדרי, "אַבָּא בַּר מָרְתָא דְּהוּא אַבָּא בַּר מִנְיוֹמֵי", בנתיב האמוראים, ירושלים תש"מ, עמ' 26, באתר אוצר החכמה
הערות שוליים
- ^ בספרות הגאונים וחלק מן הראשונים: אבא בר מרת.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף כב עמוד א.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף פד עמוד א.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קכא עמוד ב.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף קכ עמוד א.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף לז עמוד ב.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף כו עמוד ב.
