אבן אל-את'יר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף אבן אל-אתיר)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

עלי עז א-דין אבן אל-את'יר אל-ג'זריערבית: علي عزالدین ابن الاثیر الجزری) או עלי בן מוחמד אבן עבד אל-כרים בן עבד אל-ואחד אבו אל-חסן אל-ג'זרי א-שייבאני עז א-דיןערבית: علي بن محمد ابن عبد الكريم بن عبد الواحد, أبو الحسن الجزري الشيباني, عز الدين) (12 במאי 1160, גזיירה - 1233, מוסול) הוא היסטוריון קלאסי ערבי ממוצא כורדי שנולד בעיר גזיירה (Cizre) שנמצאת על גדת החידקל, במה שכיום הוא מחוז שרנאק (Şırnak) בדרום-מזרח טורקיה.

ביוגרפיה

אביו של אבן אל-את'יר היה פקיד בכיר של השושלת הזנגית במוסול, ושני אחיו, מג'ד א-דין (1149–1210) וזיא א-דין (1163–1239), היו אנשי רוח שהיו מעורים מאוד במדינתם. בגלל מרכיב בשם משפחתם (אל-שייבאני), בני משפחתו של אבן אל-את'יר טענו לייחוס אל השבט "בני שייבאן", שהתגורר עוד מאז התקופה הטרום-אסלאמית בחצי האי ערב ומאוחר יותר היגר לעיראק.

לעומת בני משפחתו, אבן אל-את'יר חי חיים צנועים של למדן.[1][2] הוא למד במוסול ובבגדאד,[3] ולפי מקורות מסוימים למד גם בירושלים ובדמשק[דרוש מקור], אבל רוב הזמן פעל בעיר מוסול, עם ביקורים תכופים בבגדאד. בגיל 28 ליווה את צבאו של צלאח א-דין בסוריה ולאחר מכן חי בחלב ובדמשק. בהמשך גם מילא כמה משימות דיפלומטיות בשירות הח'ליפים מבגדאד, ואירח את גדולי המלומדים בביתו.

עיקר עבודתו היה בתחום תולדות העולם ("אל כּאמיל פי אל-תאריח'", "ההיסטוריה השלמה"), כולל מידע חשוב על העם הרוסי של זמנו.

אבן אל-את'יר נפטר בעיר מוסול בשנת 1233. כיום הוא נחשב לאחד מגדולי ההיסטוריונים הערבים שחיו בימי הביניים. אבו אל-פידאא סיים בשנת 1339 כתיבת ספר היסטורי חדש שהיה מבוסס בין היתר על עבודתו של אבן אל-את'יר.

כתביו

  • תולדות האטאבקים הסורים - מוכרות כספר "אל בהיר" (1218-1212) ("אל-תאריח' אל-בהיר פי אל-דוולה אטאבקייה" - הוצאת הספרים א.א. טוליימט, קהיר, 1963)
מדבר על ה"אטאבקים" של מוסול (אל בהיר), על בסיס ניסיונו וניסיון אביו כמשרתי הזנגים שם. פורסם באירופה תחת הכותרת בגרמנית "Geschichte der Atabekiden".
  • שלמות ההיסטוריה או "ההיסטוריה השלמה" (אל כּאמל פי אל-תאריח' - ידוע גם כ"כּאמל א-תוואריח'"; בערבית: "الكامل في التاريخ") - 13 כרכים בעריכת ק.י. תורנברג, ליידן, 1867–1874, תחת השם "Chronicon, quod perfectissimum dicitur".
דן בתולדות העולם מאז אדם ועד שנת 1231 (שנת 628 לפי הספירה המוסלמית) ומבוסס על ספרי היסטוריה קודמים (כמו למשל ספריו של א-טברי) שמחלקם לא שרדו עותקים והם נחשבים יצירות אבודות.
סדרת הספרים מכילה, בין השאר, מידע חשוב על העם הרוסי של זמנו ועל השלכות פלישת המונגולים למזרח התיכון. בכרכים י', י"א וי"ב יש תרומה מקורית על תקופת מסעי הצלב (פלישות ה"פרנג'ים") - בעיקר על מסע הצלב השלישי, שלו הוא היה עד. בנוסף, בכרך ט' ציטט את עדות בנו של צלאח א-דין על הקרב בחיטין, ותיאר את כיבוש אנטיוכיה וכיבוש ירושלים על ידי הצלבנים, בהתבסס על עדויות מבעבר. בכרוניקה זו צלח-א-דין לא הוצג בצורה אוהדת.[4][5]
  • אריות היער והידע על החברים (אוסד אל ר'אבה פי מעריפה אל סחבה; בערבית: أسد الغابة في معرفة الصحابة) - קהיר, 5 כרכים, 1230 לפי הספירה המוסלמית.
מעין לקסיקון אונומסטי וביוגרפי על אודות כ-7,500 מרעיו (סחבה) של הנביא מוחמד.
  • כיתאב א-לובאב - פורסם בעריכת ויסטנפלד בגטינגן, 1835, תחת השם הלטיני "specimen al-Lobabi sive Genealogiarum" (לפי א-סמנאי).
  • כיתאב אל-ג'יהאד

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אבן אל-את'יר בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ D.S.Richards in Enc. of Arabic Literature
  2. ^ אבן אל-את'יר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
  3. ^ D.S.Richards
  4. ^ (Philip K.Hitti (1970 עמוד 392
  5. ^ אמין מעלוף (1983)
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0