אברהם אורלי
| |
| לידה |
1930 צ'כוסלובקיה |
|---|---|
| פטירה | 8 בנובמבר 1981 (בגיל 51 בערך) |
| תאריך עלייה | 1942 |
| השתייכות |
 צבא הגנה לישראל |
| תקופת הפעילות | 1948–1980 (כ־32 שנים) |
| דרגה |
 אלוף |
| תפקידים בשירות | |
| |
| פעולות ומבצעים | |
 מלחמת העצמאותפעולות התגמול  מלחמת סיני מלחמת ששת הימים מלחמת ההתשה מלחמת יום הכיפורים | |
אברהם אורלי (1930 - 8 בנובמבר 1981) אלוף בצה"ל, מראשוני הצנחנים בצבא, כיהן כמתאם פעולות הממשלה בשטחים בשנים 1976 עד 1979.
ביוגרפיה
אורלי נולד בצ'כוסלובקיה בשם אברהם ארליך, עלה ארצה ב-1942 והצטרף לארגון האצ"ל. ב-1948 התגייס לצה"ל. היה מראשוני הצנחנים, השתתף בהקמת בית ספר לאימון צנחנים באחוזת שמואל שבחיפה ושימש כמדריך צניחה. שירת בגדוד 890 והשתתף ברוב פעולות התגמול בשנות ה-50. במבצע קדש שימש כמפקד פלוגה בגדוד הנח"ל המוצנח 88. לאחר המלחמה שימש כמפקד קורס צניחה בבית הספר לצניחה ולוחמה זעירה ובשנים 1957–1960 שירת כמפקד בית הספר.
אורלי שימש כמדריך במכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה ובשנים 1968 עד 1971 כנספח צבאי באתיופיה. ב-1973 התמנה למפקד רצועת עזה וצפון סיני וקודם לדרגת תת-אלוף. בעקבות מלחמת יום הכיפורים מונה, בנוסף לתפקידו, לטפל בניהול האוכלוסייה האזרחית המצרית שנותרה בשטח שכבש צה"ל. ב-1975 התמנה לראש מינהל הסגל באגף כוח האדם. ב-1976 התמנה כאלוף למתאם הפעולות בשטחים וכיהן בתפקיד עד 1979. ב-1977 עמד בראש ועדת חקירה לבחינת אסון הנ"ד. השתחרר מצה"ל בפברואר 1979, והצטרף לחברה שעסקה בקשרי סחר בין ישראל למצרים.
אורלי נפטר במרכז הרפואי "שיבא" לאחר מחלה קשה, בגיל 51. הניח אשה, 3 בנות ובן.
פעילותו כמתאם הפעולות בשטחים
לאחר ביקור נשיא מצרים סאדאת בישראל, בנובמבר 1977, החל סבב שיחות בין ישראל למצרים. האלוף אורלי הגיש לשר הבטחון עזר ויצמן מספר הצעות שמטרתן הייתה שילוב הפלסטינים במשא ומתן בין ישראל למצרים, בהן ארגון קבוצות של פלסטינים שיצורפו לשיחות בין ישראל למצרים ודיכוי קבוצות התומכות באש"ף. ויצמן שקל את קבלת ההצעות, אולם תהליך השלום בין ישראל למצרים עלה על שרטון והציבור הפלסטיני הפסיק לתמוך בו.[1]
תצהיר אורלי בבג"ץ בית אל
תצהיר של אברהם אורלי מנובמבר 1978 שימש כצידוק משפטי לתפיסה הבטחונית לפיה ההתנחלויות מהוות חלק ממערכת ההגנה המרחבית של צה"ל.
בשנת 1975 הפקיע מפקד אזור שכם הפקיע קרקע חקלאית מעובדת של פלסטינים לצורך הקמת ההתנחלויות בית אל ובקעות. ב-23 בנובמבר 1978 עתרו 25 פלסטינים מבעלי הקרקע לבג"ץ, נגד ההפקעה. למענה המדינה לבג"ץ צורף תצהיר של אורלי, שבו נאמר כי המהלך הוא "חלק מהתפיסה הבטחונית של הממשלה, המבססת את מערכת הבטחון, בין היתר, על יישובים יהודיים." בתצהיר התייחס אורלי לחשיבותו הבטחונית של המושב רועי, שנקרא אז "בקעות ב'", כחלק מהאמצעים למניעת פיגועים: "מדובר בגיא המתחבר לנהר הירדן, בלב האזור שבו עוברות דרכי הגישה מהירדן והבקעה אל האזורים המאוכלסים ביהודה ושומרון... זהו ציר החדירה הנוח ביותר מירדן לישראל, ובאזור בוצעו מאות חדירות של חוליות מחבלים".[2] בג"ץ קיבל את הדברים ודחה פה אחד את העתירה. התצהיר של אורלי צורף גם למענה לבג"ץ אלון מורה, מספר חודשים מאוחר יותר. השופט משה לנדוי דחה את הטענות כאילו הטיעונים הבטחוניים שהעלה אורלי באים לכסות על מניעים פוליטיים.[3]
קישורים חיצוניים
- אלוף (מיל(. אברהם אורלי הובא למנוחות בקרית שאול, דבר, 9 בנובמבר 1981
הערות שוליים
- ^ מתוך הספר "פתאים במלכודת: 30 שנות מדיניות ישראל בשטחים", מאת שלמה גזית.
- ^ עמוס לבב, חלק ממערכת ההגנה של המדינה, מעריב, 23 בנובמבר 1978
- ^ מתוך הספר "אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל 2004-1967", מאת עקיבא אלדר ועדית זרטל.
