אברהם סוסקין

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

סוסקין נודע בתור "הצלם של תל אביב"[1][2], וכמי שצילם את האירוע ההיסטורי של הגרלת המגרשים לאחוזת בית ב-11 באפריל 1909, כשהנוף התל אביבי לא היה אלא רצועת ים ודיונות של חול. בנוסף, זכה לתעד את ראשי הציונות ברגעים המכריעים של תקומת מדינת ישראל. רוב תצלומיו הם תצלומים מאורגנים המראים את טיב ואופי התקופה הקשה של בניית הארץ.

ביוגרפיה

סוסקין נולד ו' בכסלו תרמ"ב ליקותיאל זלמן, סוחר תבואה אמיד ובעל אות כבוד מהצאר, ולזאלטה בת שניאור זלמן רייכלין באורשה שבפלך מוהילב[3], האימפריה הרוסית (כיום בבלארוס). למד במוסדות חינוך יהודי כגון חדר וישיבה, וכן בגימנסיה המלכותית בסמולנסק, ממנה גורש בסוף שנות ה-90 של המאה ה-19 בעקבות פעילותו בתנועת "פועלי ציון" הפוליטית. הוא למד מגיסו את מלאכת הצילום ונדד ברחבי רוסיה[4], וב-1901 התיישב ישיבת קבע בלייפאיה שבלטביה. בשנת 1904 הצטרף סוסקין לקבוצת ציונים שעלו לארץ ישראל מסיבות אידאולוגיות, אולם לאחר שהייה קצרה בארץ חלה סוסקין במלריה ושב לרוסיה[5]. עלה שוב לארץ ישראל בשנת 1905 עם חבריו מלייפאיה, כשעמו ציוד צילום רב שהיה ברשותו. יחד עם חבריו שכרו בית במושבה הגרמנית ביפו וייסדו בו את "האוטונומיה הליבאווית", וסוסקין הקים את הצלמנייה היהודית הראשונה ביפו, ברחוב בוסטרוס (כיום רחוב רזיאל). בשנת תר"ע נשא לאישה את גיטל סוסנוביק.

לאחר התפזרות הקבוצה, הקים סוסקין סטודיו לצילום בשכונת נווה שלום, שנקראה "פוטוגרפיה פרוגרס", בשותפות עם הצלם היהודי ג' סרוק שהיה שותפו עד לשנת 1913 לערך. בשנת 1914 עבר סוסקין להתגורר בעיר תל אביב, לאחר שהעירייה ייעדה לו מבנה מגורים ייחודי המותאם לצרכיו הצילומים וכן למגורים עם בני משפחתו ברחוב הרצל 24, והוא פתח את הסטודיו הראשון לצילום בתל אביברחוב ליליינבלום). בשנת 1915 נאסר על ידי המושל הטורקי ביפו, לאחר שצילם תור לחלוקת קמח והואשם בניסיון לתעד את העוני בארץ תחת השלטון הטורקי. לאחר מספר שעות שוחרר, אולם התצלום עצמו נגנז. בשנת 1917 גורשו סוסקין ומשפחתו יחד עם כל תושבי תל אביב לפתח תקווה לתקופה של כמה חודשים עקב מלחמת העולם הראשונה.

סוסקין צילם לא רק למטרות פרנסה, אלא גם מתוך תחושת שליחות כנה כמעצב ההיסטוריה המתועדת של העם היהודי. בשנת 1926 הוציא את ספרו הנודע ביותר, "מראות תל אביב 1926-1909", שהציג צילומים המתעדים אירועים משמעותיים מראשית הקמת העיר תל אביב. על הספר קיבל סוסקין מכתבי הוקרה ממאיר דיזנגוף[3]. בין השנים 1923–1924 יצא למסע הצילום המרכזי שלו באזור הצפון, שהתבצע בהזמנת קפא"י.

בשנת 1933 פרש סוסקין במפתיע מעולם הצילום, כאשר סגר את הסטודיו שלו, אחסן את מכלול ארכיון תשלילי הזכוכית שלו בחדר הכביסה שעל גג בניין מגוריו, ועבר להתמקד בתחום הפקות הדפוס עד לשנת 1950 לערך. בשנת 1951 פרש רשמית לגמלאות. סוסקין נפטר ב-1963 בתל אביב, ונקבר בבית העלמין קריית שאול בעיר. הותיר אחריו בת ובן.

על שמו של סוסקין נקרא רחוב בצהלה.

יצירתו

ניתן לחלק את אוסף התצלומים שהשאיר אחריו סוסקין לשלוש קבוצות מרכזיות: תצלומי ארץ ישראל והקמת היישובים בכלל, תצלומי הקמת תל אביב בפרט וצילומי הסטודיו והדיוקנאות. ארכיון התצלומים שלו הוא אחד המקורות החשובים על ראשיתה של תל אביב, העיר העברית הראשונה, ושל ההתיישבות בארץ ישראל. בשנת 2003 נערכה לו תערוכה רטרוספקטיבית תחת הכותרת "אברהם סוסקין, רטרוספקטיבה: 19051945", בשני מוזיאונים בישראל במקביל – במוזיאון תל אביב לאמנות הוצגו תמונות מתל אביב, ובמוזיאון הישראלי לצילום בתל חי הוצגו תמונות ההתיישבות העובדת.

בארכיון של מכון לבון, בו נמצאים רבים מצילומיו, מחולקות תמונות הארכיון לנושאים הבאים: יישובים ציוניים וערים יהודיות ראשונות, בתי ספר וגני ילדים, תיאטראות והצגות, תעשייה וחקלאות ותצלומי סטודיו מאורגנים. כפי שניתן להבין הנושאים אלה, סוסקין תיעד כמעט כל התרחשות מרכזית בתולדות היישוב היהודי בישראל.

צילומי ארץ ישראל

תצלומי ארץ ישראל של סוסקין עסקו בתיעוד של הקמת היישוב היהודי בארץ ישראל. אלה לרוב בוצעו תחת הזמנות חיצוניות, בין אם מהמדינה או מגופים פרטיים, כאשר חלקן צולמו כיוזמה פרטית של סוסקין עצמו. כיוון שחש בחשיבות תיעוד הקמת היישוב, הרבה סוסקין לשתף פעולה עם גורמי מימון חיצוניים, דוגמת קפא"י והקרן הקיימת לישראל. הוא לרוב השתמש באור טבעי בצילומיו, והיה מעמיד ומביים את הדמויות המצולמות לצד מוטיבים מקומיים שהתקשרו לדמות הציוני ששאפו להציג, למשל בצורת כלים חקלאיים (מכוש, מעדר, טוריה וכדומה), מתוך ניסיון ליצור הרמוניה בין הדמויות לרקע. ניכר במקרים רבים כי התמונות מבוימות, כאשר הדמויות המצולמות לבושות בבגדים נקיים, ולא נראים כל סימנים לעבודה פיזית ממשית מצדן. כמעט ולא נמצאו ייצוגים של מזרחים או ערבים בארכיון שהותיר אחריו. סדרת תצלומים בודדה של יהודים יוצאי תימן, שהייתה חריגה בנוף הארכיון, נקראה "היישוב הישן". סוסקין לא נהג ברכב מעולם, ולרוב צילומיו הסתייע בנהג מלווה או שהגיע רכוב על חמור.

צילומי תל אביב

החל משנת 1909 החל סוסקין לצלם באזור שלימים הפך לתל אביב. הוא תיעד תחילה את ראשית הקמת "אחוזת-בית", דיונות חשופות, קבוצות אנשים בסיורים מקדימים, טרקטורים, מסילות ברזל, אוהלים על שפת הים וכדומה. באחד משיטוטיו תיעד את הגרלת המגרשים לאחוזת בית בצילומו ההיסטורי, שנחשב לצילום הראשון של הקמת העיר תל אביב. ספרו "מראות תל אביב 1926-1909", איגד את מיטב דימויו של העיר מאותה תקופה. את התמונות צילם סוסקין תחת יוזמות פרטיות או במימון חיצוני, על ידי גופים ממסדיים או פרטיים.

צילומי הסטודיו

סוסקין הרבה לצלם דיוקנאות בסטודיו הפרטי שלו ששכן בביתו שברחוב הרצל 24. הוא צילם אנשים בעלי חשיבות היסטורית לצד אמנים, אנשי רוח ואנשים פרטיים מן השורה. בתוך כך צילם גברים, נשים, משפחות, חיילים, תיעוד מתחפשים בפורים, כיתות בתי ספר, קבוצות של חברי "השומר", עוברי אורח מזדמנים ועוד. צילומי הסטודיו שלו מאופיינים בדיוק רב ובהקפדה על קומפוזיציה מאוזנת. צילומים אלה משקפים את מודעותו של סוסקין לעולם הצילום המתפתח, וכן את רצונו להתנסות בטכניקות צילומיות חדשות, למשל בשימוש במראות והצללות, וכן בחידושים טכנולוגיים דוגמת עדשות מרככות וחשיפות כפולות. חלק מאמצעים אלה השתלבו במכלול הצילום שלו, וחלק נזנחו משיקולים פרקטיים.

אלבום תצלומיו

  • אברהם סוסקין, אלבום מראות תל אביב, ברלין: Rotophot A. G., תרפ"ו.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ בינשטוק, אלה, "האיש שצילם היסטוריה: אברהם סוסקין, ראשון הצלמים בתל אביב", באתר עיתון דבר, בארכיון עיתונות יהודית היסטורית, ‏4 בנובמבר 1955
  2. ^ שבא, שלמה, "הצלם של תל אביב", באתר עיתון דבר בארכיון עיתונות יהודית היסטורית, ‏2 בספטמבר 1963
  3. ^ 3.0 3.1 תדהר, דוד (עורך), "אברהם סוסקין" (עמ' 2543), באתר בתוך אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ו, 1955
  4. ^ גז, דור, אוריינטליזם טרום-ישראלי דיוקן מצולם, תל אביב: רסלינג, 2015, עמ' 127-123
  5. ^ גיא רז, אברהם סוסקין: רטרוספקטיבה צילומים, 1905–1945, תל אביב: מוזיאון תל אביב לאמנות, 2003, עמ' 15
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0