אגמייה מצויה
 אגמייה מצויה
| |
|---|---|
adobe.jpg)
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | עגוראים |
| משפחה: | רליתיים |
| סוג: | אגמייה |
| מין: | אגמייה מצויה |
| שם מדעי | |
 Fulica atra
| |
| תחום תפוצה | |
| |
אֲגַמִּיָּה מצויה, מכונה לעתים אגמית מצויה (שם מדעי: Fulica atra), היא עוף מים שחור מהסוג אגמייה בו 9 מינים. משויך למשפחת הרליתיים שבסדרת העגוראים ונפוץ באירופה, אסיה, אפריקה ואוסטרליה.
מראה
אצבעותיה של האגמייה מצוידות בקרומי שחייה רחבים. קרומי שחייה אלה מאפשרים לאגמייה לצלול לעומק ולהשיג את מזונה.
האגמייה היא עוף של אגמים, ברכות ומים פתוחים.
צבע ניצוי הגוף אפור, הראש שחור ברובו, למעט המקור והמצח הלבנים והעין האדומה. אין הבדלי ניצוי בין המינים ואין שוני בניצוי עם חילופי העונות. ניצוי הצעירים חום-אפור, החזה והבטן לבנים בהירים.
לגוזלים שיער פלומתי ודליל בראשם, בגווני כתום וסגול.
להבדיל משאר מיני הרליתיים, גוף האגמייה רחב ולא פחוס מצדדיו. אורך גופה של האגמייה 36–45 ס"מ, ואורך כנפה 20–22 ס"מ, מוטת כנפיה 68–75 ס"מ ומשקלה 500–865 גרם. הכנפיים קצרות ורחבות והזנב קצר במיוחד. הרגליים בינוניות באורכן ואצבעותיהן ארוכות מאוד. לאורך כל אחת מ-3 האצבעות הקדמיות נמשך קרום שחייה גלוני. רגליים אלה מתאימות הן לשחייה והן להליכה.
נדידה והתנהגות
בישראל האגמייה המצויה היא עוף חורף שכיח ביותר בנופי המים והנציג היחיד מהסוג אגמייה בארץ. האגמיות הנודדות והחורפות מתחילות להתקבץ בברכות הדגים לעיתים כבר בספטמבר.
באוקטובר חלה עלייה ניכרת במספרן בישראל, והוא מגיע לשיאו בנובמבר או בראשית דצמבר.
לאחר רדת גשמי החורף נראות האגמיות גם בשלוליות החורף ובמאגרי המים, והן נפוצות כמעט בכל משטח מים. לעיתים אפשר לראותן בקבוצות צפופות גם בים.
האגמייה, החיה במים פתוחים, חברותית יותר מאשר בני המשפחה האחרים החיים בדרך כלל בבדידות בסבכים. לרוב פוגשים את האגמיות בלהקות גדולות, המונות לעיתים אלפי פרטים. האגמייה אף דוגרת במושבות דלילות. לעיתים קרובות חורפות האגמיות בשכנות לברווזים ולשחפים.
אף כי האגמייה שוחה באיטיות יחסית ורגליה מותירות שובל במים, כעדות לפעילותן המאומצת, היא שמה מבטחה במים, ובעת סכנה תתרחק מהגדה אל לב הברכה או המאגר. רק כשהסכנה קרובה רצה האגמייה על פני המים וטופחת בכנפיה בחזקה ובמהירות. לאחר שהיא מתרחקת מהגדה תמשיך לשחות בנדנודי ראש וצוואר. לעיתים ניתן לראות להקת אגמיות רצה על פני המים ומותירה אחריה שובל של קצף, כשאליו מתלווה קול משק כנפיים ודשדוש רגליים. פרט לנדידה ממריאה האגמייה רק לעיתים רחוקות, ואז מתגלית הכנף הקצרה והרחבה. מעופה כבד וחזק והרגליים מתוחות מעבר לזנב הקצר.
נדידת האגמיות צפונה מתחילה כבר בסוף פברואר, אך עיקרה מתרחש במשך חודש מרץ. באפריל נעלמות האגמיות מרוב מעונות החורף, ולמשך הקיץ נותרים אך פרטים מעטים או קבוצות קטנות. לעיתים רחוקות נמצא גם קינון של אגמיות בארץ. עד היום ידוע על כ-15 קנים שלהן ברחבי הארץ, ממאגרי הגולן ועמק החולה ועד למישור החוף ולמאגר ירוחם.
בתקופת הקינון מתפתחת אצל האגמיות תוקפנות טריטוריאלית, אך זו מוגבלת לסביבת הקן בלבד. הקן מגושם, והוא נבנה במים רדודים ומוסתר בסבך. הזכר מביא את חומרי הקינון ואילו הנקבה מניחה אותם.
תזונה
האגמייה אוכלת כל, אך מעדיפה ומרבה לאכול מזון צמחוני: עלים, זרעים, פירות, ניצנים וגבעולים ירוקים. היא ניזונה גם מן החי: תולעים, רכיכות וחרקים ואף דגים קטנים או מתים שהיא משיגה בצלילה. האגמייה אוכלת לרוב תוך כדי שחייה, אך מרבה גם לצלול. צלילותיה שטחיות ונמשכות זמן קצר, ולאחר כל צלילה היא נחה קמעה. כשאגמייה צוללת עוקבים אחריה שחפים, ולעיתים קרובות הם חומסים אותה בהגיחה מן המים. בברכות הדגים אוכלות האגמיות תערובת המיועדות לדגים.
לעיתים מזומנות יוצאות האגמיות מהמים אל גדת הברכה ואך מרחיקות לשדה זרוע או לשדה בור ואוכלות בו ירק צעיר. בעת הסכנה הן נחפזות בהליכה-ריצה חזרה למים. האגמיות אוכלות ביום, ובלילה הן ישנות, על הגדה.
רבייה
.jpg)
.jpg)
האגמייה מטילה 6–10 ביצים והן מוטלות מדי 1–3 ימים. הדגירה מתחילה עם הטלת כמחצית ההטלה, ושני ההורים לוקחים בה חלק. משך הדגירה 21–24 יום. הבקיעה א-סינכרונית. האפרוחים פלומתיים ושחורים, אך בצוואר, בעורף ואף בגב מתמשכות אצלם נוצות חוטיות ארוכות בגוון תפוז. האפרוחים נותרים בקן 3–4 ימים, האם ממשיכה לדגור עליהם והאב מביא להם מזון. האפרוחים דואגים למזונם בכוחות עצמם בהיותם בני חודש לערך. הם מסוגלים לעוף כשהם בני כחודשיים ואז הם גם נעשים עצמאיים. לבגרותם המינית הם מגיעים בגיל שנה-שנתיים. לפי נתוני טיבוע עשויה האגמייה להגיע לגיל 19 שנה.
לקריאה נוספת
- מיכה לבנה, לקסיקון החי והצומח של ארץ-ישראל, כרך שני, עורך - עזריה אלון, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1995 (הספר בקטלוג ULI)
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
