אדולף בקרלה
 | |
| אדולף בקרלה | |
| לידה |
4 בפברואר 1902 פרנקפורט,  האימפריה הגרמנית |
|---|---|
| פטירה |
3 באפריל 1976 (בגיל 74) פרנקפורט,  גרמניה המערבית |
| השתייכות |
אס אה  |
| דרגה |
 אובר-גרופנפיהרר |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד האס אה בהסן מפקד משטרת פרנקפורט מפקד משטרת לודז' שגריר מיוחד במעמד שר לסופיה. | |
| פעולות ומבצעים | |
| מלחמת העולם השנייה | |
אדולף היינץ בֶּקֶרְלֶה (בגרמנית: Adolf Heinz Beckerle; 4 בפברואר 1902, פרנקפורט, האימפריה הגרמנית – 3 באפריל 1976, פרנקפורט, גרמניה המערבית) היה פושע מלחמה נאצי, אובר-גרופנפיהרר ב-אס אה, דיפלומט ושגריר מיוחד של גרמניה הנאצית לממלכת בולגריה, שהיה מעורב בגירושם למחנות ההשמדה של 11,343 יהודי תראקיה, מקדוניה והעיר פירוט וכן בגירושם למחנות ההשמדה של יהודים אזרחי בולגריה שהתגוררו בגרמניה ובארצות הנתונות לשליטתה.
קורות חייו
ראשית חייו ופעילותו במפלגה הנאצית
אדולף בקרלה נולד בפרנקפורט למשפחה מהמעמד הבינוני. אביו היה פקיד דואר. הוא רכש השכלה תיכונית בעירו. באוגוסט 1922 הצטרף למפלגה הנאצית והורחק ממנה לאחר הפוטש במרתף הבירה.[1] בין 1925–1926 היה צוער באקדמיה המשטרתית בהאן-מינדן. ב-1927 סיים תואר ראשון בכלכלה באוניברסיטת פרנקפורט. ב-1929 הצטרף שוב למפלגה הנאצית, והיה לחבר ובהמשך לקצין באס אה. ב-1932 נבחר לחבר הרייכסטאג אך התפטר כעבור מספר חודשים. בהמשך, פיקד על קבוצות של פלוגות סער בהסן עד למינויו למפקד האס אה בהסן. בין 1934–1941 כיהן כמפקד משטרת פרנקפורט. לאחר ליל הסכינים הארוכות הודח לזמן קצר מתפקידו, אך שב אליו. ב-9 בנובמבר 1937 הועלה לדרגת אובר-גרופנפיהרר.
אירועי מלחמת העולם השנייה
בחודשים אוקטובר ונובמבר 1939, במהלך פלישת גרמניה הנאצית לפולין מונה למפקד משטרת לודז', ובהמשך עד לשלהי 1940 התנדב לוורמאכט ולחם בקרבות המערכה על צרפת ועל ארצות השפלה בדרגת לויטננט. בפברואר 1942 סיים רשמית את תפקידו באס אה בפרנקפורט ומונה לתקופה קצרה כנספח בשגרירות הגרמנית בזאגרב.[2] אדולף היטלר לא היה מרוצה מתפקודם של הדיפלומטים הגרמניים בבלקנים, והורה לשר החוץ יואכים פון ריבנטרופ למנות דיפלומטים יעילים ומסורים הרבה יותר לאידאולוגיה הנאצית.[3] וכך, ב-28 ביוני 1941 מונה לשגריר מיוחד במעמד שר לממלכת בולגריה ובתפקידו זה היה מעורב בגירוש יהודי תראקיה, מקדוניה והעיר פירוט לטרבלינקה, וכן בגירושם של יהודים אזרחי בולגריה שהתגוררו בגרמניה הנאצית ובארצות הכבושות על ידה.
עם מינויו החל בקרלה לטפל בגירוש יהודי בולגריה למחנות ההשמדה. ב-30 ביוני דיווח למשרד החוץ הגרמני על המשא ומתן עם שר הפנים הבולגרי פטר גברובסקי והם סיכמו בשלב הזה שהיהודים בבולגריה ובשטחים המסופחים ינוצלו לעבודות כפייה פיזיות הקשות והגסות ביותר. עוד סוכם שחל איסור על יהודים "לטפל" במוצרי מזון משום שהם גורמים ל"זיהומם". בנובמבר 1941 עסק בקרלה בשאלת יהודים בעלי אזרחות זרה המתגוררים בבולגריה ובמקדוניה. כפועל יוצא מכך, נעצרו וגורשו 48 יהודים מאזור סרביה שהגיעו כפליטים לבולגריה לאחר הפלישה ליוגוסלביה. פליטים אלו נרצחו בגיא ההריגה ביאיינצי. בקיץ 1942 נועד בקרלה עם נציגי הממשלה הבולגרית וסיכם עימם לגבי אופן הטיפול ביהודים אזרחי גרמניה המתגוררים בשטחי בולגריה, וביהודים אזרחי בולגריה המתגוררים בגרמניה ובארצות הכבושות על ידה. בספטמבר 1942 פנה בקרלה למשרד החוץ הגרמני לבדיקה האם ניתן יהיה לקלוט את יהודי בולגריה אם יוחלט לגרשם במועד קרוב. באוקטובר ציין בקרלה כי השלים את דיוניו עם הממשל הבולגרי לגבי אופן גירוש יהודי בולגריה, ונותרה רק שאלת מימון הגירוש. בקרלה הציע שבולגריה תשתתף בהוצאות הגירוש באמצעות מכירת רכושם של המגורשים והצעתו התקבלה.[4]
בפברואר 1943 העביר בקרלה דין וחשבון למשרד החוץ הגרמני ובו נאמר שממשלת בולגריה קיבלה את הצעתו של אלכסנדר בלב לגירוש 20,000 יהודים "מהשטחים המשוחררים" תראקיה ומקדוניה. עוד ציין בקרלה, ששר הפנים פטר גברובסקי עדכן אותו שבכדי להשלים את המכסה ייעצרו גם יהודים "לא רצויים" מגבולות "בולגריה הישנה".[5] בתקופה זו הועברה באמצעות השגרירות השווייצרית בסופיה, הצעה בריטית לבוגדאן פילוב ראש הממשלה בדבר אישור עלייתם מבולגריה לארץ ישראל של 4,000 ילדים ו-500 מבוגרים. בקרלה התנגד נחרצות להצעה, הזהיר את ממשלת בולגריה לבל תיישמה, וטרפד אותה.[6][7] ב-12 ביוני 1943 מציין בקרלה שסגן שר החוץ הבולגרי דימיטר שישמנוב מסר לו שבולגריה אדישה לגורלם של היהודים שגורשו מתראקיה ומקדוניה וכן לגורלם של היהודים אזרחי בולגריה המתגוררים בתחומי הרייך, בשטחים הכבושים על ידי גרמניה, או במדינות הגרורות.[8][9]
לאחר כישלון ניסיונות גירוש יהודי בולגריה למחנות ההשמדה, כתב בקרלה ביומנו שהחברה הבולגרית לא מבינה את משמעות השאלה היהודית ושאלת הגזע זרה לה לחלוטין. ברור שראש הממשלה והממשלה הבולגרית שואפים לפתרון סופי של השאלה היהודית, אך הם כבולים על ידי המנטליות של העם הבולגרי.[10]
לאחר המלחמה ואחריתו
ב-18 בספטמבר 1944 נלכד בקרלה על ידי הצבא האדום בעיר סבילנגראד אשר בדרום בולגריה. בהמשך להצהרת מוסקבה הועמד בקרלה לדין בפני בית משפט צבאי, הורשע ונדון ל-25 שנות מאסר עם עבודת פרך. באוקטובר 1955 שוחרר מהכלא הסובייטי על בסיס הסכם בין ניקיטה חרושצ'וב לקונראד אדנאואר ושב לגרמניה המערבית. בספטמבר 1959 הועמד לדין בגרמניה, אך זוכה מחמת הספק משום שלדעת השופטים לא הוכח שנטל חלק פעיל בגירושם של יהודי תראקיה ומקדוניה. בנובמבר 1966 נעצר בקרלה בפרנקפורט והועמד שוב לדין על חלקו בגירוש יהודי תראקיה, מקדוניה והעיר פירוט. במהלך המשפט העיד לטובתו הקנצלר הגרמני קורט גאורג קיזינגר. ביוני 1968 הופסקו ההליכים הפליליים נגד בקרלה בשל מצב בריאותו הרעוע והוא שוחרר.[11][1] ב-1976 מת בקרלה בפרנפורט לאחר שלקה בהתקף לב.[12]
קישורים חיצוניים
- אדולף בקרלה, באתר avdesigngroup.org (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 ג'ני לבל, גאות ושבר - פרקים בתולדות יהודי מקדוניה הווארדארית, הוצאת מורשת, 1986, עמודים 215–216.
- ^ אדולף בקרלה - תקציר ביוגרפי, באתר hessen.de (בגרמנית).
- ^ מיכאל בר-זוהר, הרכבות יצאו ריקות: ההצלה הנועזת של יהודי בולגריה מהשמדה, אור יהודה: הד ארצי, 1999, עמוד 53.
- ^ מנחם שלח (עורך), תולדות השואה - יוגוסלביה, הוצאת יד ושם, ירושלים, 1990, עמודים 398–406.
- ^ ניר ברוך, הכֹּפֶר-בולגריה ויהודיה במשך הדורות, הוצאת שבילים, תל אביב, 1990, עמוד 112
- ^ שלמה שאלתיאל, מארץ הולדת למולדת - עלייה והעפלה מבולגריה ודרכה בשנים 1939–1949, הוצאת עם עובד, 2004, עמודים 148–149.
- ^ מיכאל בר-זוהר, הרכבות יצאו ריקות, עמוד 70.
- ^ מנחם שלח (עורך), תולדות השואה - יוגוסלביה, עמוד 421.
- ^ חיים קשלס, קורות יהודי בולגריה, חלק ג' - תקופת השואה, הוצאת דבר, תל אביב, 1969, עמוד 70.
- ^ מיכאל בר-זוהר, הרכבות יצאו ריקות, עמוד 225.
- ^ Beckerle Illness Delays Former Envoy’s War Crimes Trial in Frankfurt, באתר JTA (באנגלית).
- ^ אדולף בקרלה - תקציר ביוגרפי, באתר memoiresdeguerre.com (בצרפתית).
