אדריכלות עכשווית

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
המגדל 30 St Mary Axe בלונדון, הידוע בכינויו "המלפפון החמוץ". המבנה, שתוכנן על ידי נורמן פוסטר והושלם בשנת 2004, נחשב לאחד הסמלים של האדריכלות העכשווית. בתמונה נראה המבנה מבעד לרחוב לידנהול, כשברקע נראים מבנים היסטוריים המדגישים את הניגוד בין סגנונות אדריכליים שונים בעיר.

אדריכלות עכשווית (באנגלית: Contemporary architecture) היא זרם באדריכלות הפועל מהמחצית השנייה של המאה ה־20 ועד ימינו, ונחשב ממשיך, ולעיתים גם מקביל או מגיב, למודרניזם האדריכלי. המאפיין המרכזי של האדריכלות העכשווית הוא התייחסותה להווה – לטכנולוגיות זמינות, לתנאים סביבתיים, ולהקשרים תרבותיים וחברתיים משתנים.

האדריכלות העכשווית איננה מוגדרת על פי סגנון צורני אחיד או מניפסט אידאולוגי, אלא מתאפיינת במגוון רחב של שפות עיצוביות, חומרים וטכניקות בנייה. לעיתים מתקיימת חפיפה בין מבנים בעלי חזות מודרניסטית לבין אלו שמוגדרים כעכשוויים, בשל אי־התלות בסגנון מובהק וההקשר שבו נבנו.

מאפיין בולט של האדריכלות העכשווית הוא השימוש בטכנולוגיות תכנון ובנייה מתקדמות, שאיפשרו יצירת מבנים מורכבים, כגון גורדי שחקים חדשים, מוזיאונים פורצי דרך, מבני ממשל ומתחמי מגורים רבי־תכלית. פרויקטים אלו נוצרו לעיתים קרובות על ידי קבוצה מצומצמת של אדריכלים בעלי שם בינלאומי, הפועלים בזירה הגלובלית.

הגדרה

המונח עכשוויות מתאר את הקשר הזמן שבו מתרחשת עשייה תרבותית, והוא נושא מורכבות מסוימת בהקשר של אדריכלות. בתחום האדריכלות, "עכשוויות" עשויה להתבטא בשילוב יסודות מודרניים, בהתקיימות לצדם או בהיבדלות מהם. הבנת מושג זה נשענת לעיתים על השוואות עם תחומים מקבילים, כגון אמנות עכשווית.

הפילוסופית והאסתטיקנית הגרמנייה יוליאנה רבנטיש טוענת כי העכשוויות באמנות מתאפיינת בנוכחות תמידית של ההווה, כך שכל יצירה שמתרחשת בהווה נחשבת לעכשווית. עם זאת, גישה זו מעוררת שאלות באשר למעמדן של יצירות מן העבר הקרוב הנתפסות כחלק מההווה. לפי רבנטיש, האמנות העכשווית מבקשת להתנתק מתפיסה ליניארית של זמן, ולהציע התחלה חדשה שאינה נשענת בהכרח על העבר:

העכשוויות של האמנות העכשווית [...] היא סיוט של עכשיו שמתמשך לנצח, הווה שטוח ללא נפח היסטורי[1]

הוגה הדעות ומבקר האמנות בוריס גרויס מבחין בין שתי גישות לזמן ביצירה אמנותית: היותה "בתוך הזמן" לעומת "עם הזמן". לשיטתו, "להיות עם הזמן" משמעו להיות מודע לזמן ולהתאים את היצירה להווה באופן פעיל. האמנות העכשווית, לפי גרויס, מבקשת לנכוח בזמן ההווה ולהיות מודעת לעובדת היותה עכשווית. היא שואפת לפרש מחדש את הפרויקטים המודרניים מתוך הקשר זמני שונה, שבו היצירה המודרניסטית חותרת לעל-זמניות, בעוד שהעכשווית מדגישה נוכחות מיידית כאן ועכשיו[2].

באדריכלות, לעומת זאת, קשה להחיל הבחנה ברורה בין תקופות, בשל אופייה הפיזי והמתמשך של הסביבה הבנויה, שאינה משתנה או נעלמת בהתאם לחלוף הזמן. בעוד שאדריכלות מודרנית מוגדרת בעיקר על פי מאפיינים צורניים, אדריכלות עכשווית מתייחסת להקשר הזמן שבו נוצרה. כתוצאה מכך, ייתכנו מבנים עכשוויים שתוכננו ברוח הסגנון המודרניסטי, מבלי שניתן לשייכם באופן מובהק לאחת מן ההגדרות. גישה זו מדגישה את ההקבלות והחפיפות האפשריות בין האדריכלות המודרנית לעכשווית, ומערערת על האפשרות להגדיר תקופה אדריכלית על סמך מאפיינים צורניים בלבד, כפי שהיה נהוג בעידנים קודמים.

מאפיינים

האדריכלות העכשווית שואפת לחדשנות, גמישות צורנית והתאמה להקשר הסביבתי והתרבותי. היא עושה שימוש בחומרים חדשים, טכנולוגיות בנייה מתקדמות, תכנון ממוחשב וחשיבה עיצובית חופשית. בין המאפיינים הבולטים:

  • שימוש בטכנולוגיות מתקדמות: תכנון בעזרת מחשב (CAD), מודל מידע בבנייה (BIM), הדפסה תלת-ממדית ועוד.
  • קיימות ובנייה ירוקה: עקרונות תכנון חסכוניים באנרגיה, שימוש באור טבעי, מחזור מים וחומרים מתחדשים.
  • שקיפות וקלילות: חזיתות זכוכית, קווים נקיים, תכנון שמחבר בין פנים לחוץ.
  • גמישות צורנית: התרחקות ממודרניזם גאומטרי אחיד לעבר קומפוזיציות א-סימטריות, דינמיות ואף אורגניות.
  • הקשר מקומי: התחשבות באקלים, בתרבות המקומית ובסביבה הטבעית.

השפעות

השפעה טכנולוגית

התקדמות טכנולוגית, ובפרט בתחום היי-טק, השפיעה באופן מהותי על דרכי התכנון, הבנייה והחשיבה האדריכלית. פיתוחים טכנולוגיים אפשרו את הופעתה של אדריכלות פרמטרית והובילו לשימוש נרחב בכלים כגון תוכנות תלת-ממד מבוססות קוד, הדפסות תלת-ממד של רכיבי בניין ותבניות יציקה, ואף הדפסות תלת-ממדיות בקנה מידה מלא באמצעות בטון.

השימוש בכלים אלו תרם לשינוי השפה האדריכלית, תוך מעבר הדרגתי מהעדפה של קווים ישרים וצורות גאומטריות פשוטות, שהיו מזוהות עם אדריכלות מודרנית, לעבר שימוש בצורות מקומרות ומורכבות יותר, הניתנות למימוש תכנוני וביצועי באמצעות טכנולוגיות מתקדמות.

אדריכלות עכשווית בישראל

השפעה מהמודרניזם הישראלי

אדריכלות ישראלית מזוהה במידה רבה עם אדריכלות מודרנית, עד כדי כך שיש הרואים בה את המאפיין המרכזי של האדריכלות המקומית. אדריכלים כדוגמת אריה שרון, אל מנספלד, ריכרד קאופמן, צבי הקר ואלדר שרון עיצבו את דמותה האדריכלית של מדינת ישראל בראשיתה, תוך יישום עקרונות מודרניסטיים בבנייה ההמונית של התקופה.

טיפוסי מבנים כגון הבלוק והשיכון נבנו מתוך צורך במענה מהיר לבעיות דיור, בתנאי משאבים מוגבלים ובאמצעות עקרונות של יעילות, סדרתיות וסטנדרטיזציה. עקרונות אלו ממשיכים להשפיע על תהליכי התכנון גם כיום, כאשר מבני מגורים רבי-קומות נושאים מאפיינים דומים לאלו של מבנים מודרניסטיים מהעשורים הראשונים לקיומה של המדינה.

האדריכל מוניו גיתאי-וינרויב תיאר את ההשפעה האירופית על החשיבה האדריכלית בישראל שלאחר קום המדינה, בדגש על הפשטות והצורך להימנע מחדגוניות:

"כאשר תסתיים המלחמה, נדרש לבנייה המונית במשאבים מוגבלים. נסיבות אלה יאלצו אותנו לבנות בניינים באופן פשוט ככל האפשר וליצור טיפוסי־בניין חדשים. אין כל פגם בהכרח כזה כאשר הוא מוביל לפשטות, אבל יש להימנע מחדגוניות משעממת"

— מוניו גיתאי-ויינרויב, מתוך "הפרויקט הישראלי: בניה ואדריכלות 1948–1973", צבי אפרת, עמ' 170

.

מגמות עכשוויות בעשור השני של המאה ה-21

מוזיאון גוגנהיים בבילבאו, ספרד

אף שהאדריכלות עכשווית בישראל מתקיימת במקביל לזו העולמית מבחינת מסגרת הזמן, קיימים פערים ניכרים בטכנולוגיה ובשיטות בנייה. מרבית תהליכי התכנון והביצוע בארץ ממשיכים להתבסס על שיטות בנייה מסורתיות, ורק חלק מהמבנים מאופיינים באימוץ טכנולוגיות מתקדמות היוצאות מן הדפוס המודרניסטי הקלאסי.

בביאנלה לאדריכלות בוונציה בשנת 2014 הוצגה בביתן הישראלי תערוכת "Urburb", שבחנה את ההתפתחות העירונית והאדריכלית בישראל במישורים שונים – ארצי, עירוני, שכונתי ובנייני. אף שהתערוכה הוצגה תחת נושא "מאה שנות מודרניזם", היא הדגישה את ההמשכיות בין טיפוסי מבנים בני זמננו לבין דגמים מוקדמים יותר, דבר המצביע על המשכיות אדריכלית ולא על התפתחות של תקופה חדשה[3].

הצפיפות הגוברת בישראל משפיעה באופן ישיר על הבנייה האדריכלית. בעוד שבשנת 1948 חיו במדינה כ־806,000 תושבים, נכון לשנת 2018 עמד מספרם על כ־8.86 מיליון[4]. צפיפות האוכלוסין בישראל עומדת על כ־400 תושבים לקמ"ר – מהגבוהות במדינות המערב – ושיעור הריבוי הטבעי בישראל גבוה ביחס לעולם המפותח.

הביקוש הגובר לדיור הוביל למשבר דיור החל מסוף העשור הראשון של המאה ה-21, המתאפיין במחסור בהיצע ועלייה מתמשכת במחירים. המדינה מפעילה תוכניות להאצת הבנייה, דוגמת מחיר למשתכן וועדות לדיור לאומי. כתוצאה מכך, נבנים מבני מגורים גנריים רבים, לעיתים בטרם הוקמו תשתיות מתאימות באזור, באופן שגורם לניתוק מרקמים עירוניים קיימים ולפגיעה בעקרונות של עירוניות מתפקדת.

ההעתקה של תבניות תכנון אחידות ממקום למקום יוצרת מרחבים עירוניים נטולי זהות ייחודית. הרחובות, המבנים והשכונות מתאפיינים בדמיון רב בין ערים שונות, ולעיתים ההבדל המשמעותי היחיד ביניהן הוא מיקומם הגאוגרפי, לדוגמה קירבה לחוף ים. מאפיינים אלה משקפים מגמה מתמשכת של "ארכיטקטורה של יזמים", אשר שואפת ליעילות מרחבית ופונקציונלית, אך אינה תמיד מתמודדת עם צורכי זהות, קהילה וייחוד תרבותי.

גם בישראל ניכרת ההשפעה של האדריכלות העכשווית, בעיקר במבני ציבור, קמפוסים אקדמיים, שכונות מגורים יוקרתיות ופרויקטים עירוניים. ניתן לזהות שילוב בין סגנון בינלאומי לבין הקשר מקומי, עם דגש על מענה לאקלים הארץ-ישראלי וצרכים תרבותיים משתנים. מבנים כמו המשכן לאמנויות הבמה באשדוד, מרכז פרס לשלום ולחדשנות ובית המשפט העליון מייצגים גישות שונות של עיצוב עכשווי.

אדריכלות עכשווית בעולם

מגדל הקרח, אורהוס, דנמרק

אדריכלים בולטים

רבים מהפרויקטים המוכרים של אדריכלות עכשווית נוצרו על ידי קבוצה מצומצמת של אדריכלים שפועלים מסוף המאה ה-20 ואילך. בין הדמויות הבולטות ניתן למנות את מריו בוטה, פרנק גרי, ז'אן נובל, נורמן פוסטר, איי אם פיי, רנצו פיאנו, זהא חדיד, סנטיאגו קאלטרווה, דניאל ליפסקינד, הרצוג ודה מרון, רם קולהאס ושיגרו באן.

מוזיאונים

מוזיאונים רבים מדגימים את הגישה החדשנית של האדריכלות העכשווית, תוך שילוב טכנולוגיות מתקדמות:

  • ביתן קוודראצ'י במוזיאון האמנות של מילוואקי כולל מערכות הצללה דינמיות הנפתחות ונסגרות בהתאם לשעות היום (סנטיאגו קאלטרווה).
  • התוספת למרכז האמנות ווקר בלונדון בנויה מלוחות אלומיניום המשנים גוון בהתאם לחשיפה לשמש (הרצוג ודה מרון, 2005).
  • מוזיאון המלחמה המלכותי הצפוני במנצ'סטר משנה את חזיתו לפי כיווני אור (דניאל ליפסקינד, 2002).
  • מרכז פומפידו במץ כולל קונסטרוקציית עץ קמורה בגודל 8,000 מ"ר (שיגרו באן, 2010).
  • קרן לואי ויטון בפריז עטופה ב־3,584 פאנלים מזכוכית, כל אחד בעל קימור ייחודי (פרנק גרי)[5].

הקו המחבר בין הפרויקטים הללו הוא השימוש בטכנולוגיות תכנון ובנייה מתקדמות, שאפשרו את מימושם.

גורדי שחקים

בעוד גורדי שחקים הופיעו לראשונה בארצות הברית בסוף המאה ה-19, במאה ה־21 הפכו לתופעה עולמית. הפיתוחים בתחום הקונסטרוקציה, שמיוחסים למהנדס פזלור רהמן קאן, אפשרו בנייה לגובה בקנה מידה שלא היה קיים קודם. בין המבנים הבולטים:

מבני ממשל

בעבר אופיינו מבני ממשל בשמרנות צורנית, אך בשנים האחרונות מופיעה גישה חדשנית יותר. בלונדון, למשל, נבנו שני מבני ממשל בעלי חזות עגולה וחזיתות אקולוגיות – בניין עיריית לונדון ומטה הרשות המטרופולינית – בעיצוב חסכוני באנרגיה. דוגמה נוספת היא בניין רשות הנמלים באנטוורפן, שתוכנן על ידי זהא חדיד בצורת ספינת זכוכית מעל מבנה היסטורי. צורתו מזכירה יהלום, כסמל לשוק היהלומים המקומי.

מבני מגורים

אחת המגמות הבולטות באדריכלות עכשווית היא בניית מגדלי מגורים יוקרתיים בערים גדולות, שתוכננו על ידי אדריכלים בינלאומיים. מבנים אלה ניכרים בעיצוב ייחודי ולעיתים נבדלים מהקונטקסט העירוני:

  • The Ascent at Roebling's Bridge, קנטקי (2008), דניאל ליפסקינד.
  • Blue Condominium, ניו יורק (2007), ברנרד טשומי.
  • חיי-עיר, מילאנו (2017), זהא חדיד.
  • Reflections at Keppel Bay, סינגפור (2011), דניאל ליפסקינד.

מגמה נוספת היא עירוב שימושים. בווינה שומרו מבני תעשייה מהמאות הקודמות והוסבו למתחמים הכוללים מגורים, משרדים ומסחר (2001, ז'אן נובל ואחרים). בדנמרק נבנה קומפלקס מגורים על שטח נמל לשעבר, המשלב תכנון עירוני חדשני (CEBRG ו־JDS Architects).

ביבליוגרפיה

  • אפרת, צבי, הפרויקט הישראלי: בניה ואדריכלות 1948>1973, תל אביב: מוזיאון תל אביב לאומנות, 2005.
  • אפשטיין-פלוש, מרינה, ומיכאל לוין, ריכרד קאופמן והפרויקט הציוני, הוצאת הקיבוץ המאוחד – ספרית פועלים, 2016.
  • דו"ח מבקר המדינה, משבר הדיור, 2015
  • (Groys, Boris, "Comrades of Time", e-flux journal Vol. 11 (December, 2010
  • Rebentisch, Juliane, "The Contemporaneity of Contemporary Art", New German Critique 124, Vol. 42 (February 2015), P. 223-237
  • The Urburb (קטלוג תערוכה) אוצרים: אורי שלום, רועי ברנד, וקרן יעלה גולן, ביתן הישראלי בביאנלה לאדריכלות ונציה, 2014.

לקריאה נוספת

ראו גם

הערות שוליים

  1. ↑ Juliane Rebentisch, The Contemporaneity of Contemporary Art, New German Critique 124 (כרך 42), 2015, עמ' 225
  2. ↑ Boris Groys, Comrades of Time, e-flux journal 11
  3. ↑ אוצרים: אורי שלום, רועי ברנד, קרן יעלה גולן, The Urburb (קטלוג תערוכה), ביאנלה לאדריכלות ונציה, 2014
  4. ↑ לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מאי 2018
  5. ↑ Judy Fayard, The Louis Vuitton Foundation By the Numbers, Wall Street Journal, 2014
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אדריכלות עכשווית41354025Q186018

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=אדריכלות_עכשווית&oldid=3351999"