לדלג לתוכן

פרנק גרי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
פרנק גרי
Frank Gehry
לידה קנדה (1921–1957)קנדה (1921–1957) טורונטו, קנדה
שם לידה Frank (Ephraim) Owen Goldberg
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
תחום יצירה אדריכלות
עיסוק אדריכל
השקפה דתית יהדות

פרנק אוון גרי (באנגלית: Frank Owen Gehry; ‏28 בפברואר 1929 – 5 בדצמבר 2025) היה אדריכל יהודי-אמריקאי יליד קנדה, מן הבולטים במחצית השנייה של המאה ה-20 ובימינו.

מאז שנות ה-70 של המאה ה-20 נחשב גרי לאחד החלוצים בבנייה הדה-קונסטרוקטיביסטית בלוס אנג'לס, שם תכנן בתים רבים בעלי צורות חדשניות ומהפכניות מבחינה טכנולוגית. היצירה המפורסמת ביותר של גרי היא מוזיאון גוגנהיים בילבאו.

ביוגרפיה

גרי נולד בטורונטו בקנדה בשם פרנק (אפרים) אוון גולדברג להורים ממוצא יהודי-פולני: ארווינג גולדברג, יליד ברוקלין, וסאדי תלמה לבית קפלן, ילידת לודז'. בגיל 17 עבר לגור בלוס אנג'לס שבקליפורניה, שם התגורר עד פטירתו.

סבו העניק לו את השם העברי "אפרים", אך השתמש בו רק בבר המצווה שלו. בשנת 1954 שינה גרי את שם משפחתו מגולדברג לגרי, לאחר שאשתו דאז אניטה הביעה דאגה מאנטישמיות.

גרי סיים תואר ראשון באדריכלות באוניברסיטת דרום קליפורניה, שם היה חבר באלפא אפסילון פאי. לאחר מכן למד תכנון ערים ואזורים באוניברסיטת הרווארד, אך פרש מהלימודים לאחר זמן קצר והחל לעבוד על פרויקטים במשרדי אדריכלות בקליפורניה.

הוא חזר ללוס אנג'לס כדי לעבוד עבור חברת ויקטור גרין אסושיאייטס, איתה עבד כמתמחה בזמן לימודיו ב-USC. בשנת 1957, בגיל 28, ניתנה לו ההזדמנות לתכנן לראשונה בית פרטי, יחד עם חברו ובן כיתתו גרג וולש. הבנייה בוצעה על ידי שכן אחר מעבר לרחוב ממשפחת אשתו, צ'רלי סוקלר. "בקתת דייוויד", שנבנתה באידילווילד, קליפורניה, משתרעת על פני יותר מ-190 מ"ר, ומציגה מאפיינים שהפכו לשם נרדף לעבודותיו המאוחרות יותר של גרי, כולל קורות הבולטות מהצדדים החיצוניים, פרטים מעץ אשוח וקורות תקרה חשופות ולא גמורות. היא מציגה גם השפעות אסייתיות חזקות, הנובעות מאהבתו לעיצוב יפני.

בשנת 1961 עבר גרי לפריז, שם עבד עבור האדריכל אנדרה רמונדה. בשנת 1962 הקים משרד בלוס אנג'לס שהפך ל-Frank Gehry and Associates בשנת 1967, ולאחר מכן ל-Gehry Partners בשנת 2001. עבודותיו הראשונות היו בדרום קליפורניה, שם תכנן מספר מבנים מסחריים חדשניים כמו סנטה מוניקה פלאס (1980) ומבני מגורים כמו בית נורטון האקסצנטרי (1984) בווניץ', לוס אנג'לס.

בין עבודות אלו, העיצוב הבולט ביותר של גרי הוא אולי שיפוץ ביתו בסנטה מוניקה. הבניין, שנבנה במקור בשנת 1920 ונרכש על ידי גרי בשנת 1977, כולל חיפוי חיצוני מתכתי העוטף את הבניין המקורי ומשאיר רבים מהפרטים המקוריים גלויים. גרי התגורר בו עד פטירתו.

מבנים נוספים של גרי שהושלמו במהלך שנות ה-80 כוללים את אקווריום קבריו הימי (1981) בסן פדרו, ואת מוזיאון החלל של קליפורניה (1984) במוזיאון המדע והתעשייה של קליפורניה בלוס אנג'לס.

בשנת 1989, גרי קיבל את פרס פריצקר לאדריכלות, שם תיאר אותו חבר השופטים: "תמיד פתוח לניסויים, יש לו גם ביטחון ובגרות שמתנגדים, באותו אופן שפיקאסו עשה, להיות כבולים לקבלה ביקורתית או להצלחותיו. מבני הבנייה שלו הם קולאז'ים של חללים וחומרים המחוברים זה לזה, הגורמים למשתמשים להעריך הן את התיאטרון והן את מאחורי הקלעים, שנחשפים בו זמנית".

בשנת 2003 הוזמן גרי לישראל לתכנון מוזיאון הסובלנות בירושלים,[1] פרויקט שעורר מחלוקות רבות הן מבחינה פוליטית והן מבחינה אדריכלית-אורבאנית.[2] ב-2010 פרש מהפרויקט.[3]

הוקרה

גרי זכה בפרס פריצקר בשנת 1989, בפרס וולף לאמנות ב-1992.

בפרס סקופוס[4] בשנת 2010.

ב-2016 החליט נשיא ארצות הברית ברק אובמה להעניק לו את מדליית החירות הנשיאותית, עיטור הכבוד הגבוה במדינה.[5]

עבודות נבחרות

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: פרנק גרי
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פרנק גרי

הערות שוליים

  1. ↑ דליה טל, ‏תוכנית מוזיאון הסובלנות של פרנק גארי: 16,000 מ"ר, באתר גלובס, 31 בדצמבר 2000
  2. ↑ אסתר זנדברג, מסונוורים מטיטניום, באתר הארץ, 25 בנובמבר 2002
  3. ↑ נועם דביר, גרי: "לפרישתי אין קשר לרגישויות הפוליטיות", באתר הארץ, 17 בינואר 2010
  4. ↑ נשיא האוניברסיטה ומושל קליפורניה העניקו את פרס סקופוס לאדריכל פרנק גרי, אתר האוניברסיטה העברית, 28 בינואר 2010
  5. ↑ הודעת הבית הלבן על הזוכים במדליית החירות הנשיאותית, נובמבר 2016
  6. ↑ אתר למנויים בלבד נעמה ריבה, פרנק גרי חנך את מגדל לומה, באתר הארץ, 5 ביולי 2021
זוכי פרס פריצקר
1979–2000 פיליפ ג'ונסון (1979) • לואיס ברגאן (1980) • ג'יימס סטירלינג (1981) • קווין רוש (1982) • איי אם פיי (1983) • ריצ'רד מאייר (1984) • הנס הוליין (1985) • גוטפריד בוהם (1986) • קנזו טנגה (1987) • גורדון בנשפט ואוסקר נימאייר (1988) • פרנק גרי (1989) • אלדו רוסי (1990) • רוברט ונטורי (1991) • אלוורו סיזה (1992) • פומיהיקו מאקי (1993) • כריסטיאן דה פורצמפאר (1994) • טדאו אנדו (1995) • רפאל מונאו (1996) • סוורה פהן (1997) • רנצו פיאנו (1998) • נורמן פוסטר (1999) • רם קולהאס (2000)
2001–2020 ז'אק הרצוג ופייר דה מרון (2001) • גלן מורקוט (2002) • ירן אוטזון (2003) • זהא חדיד (2004) • תום מיין (2005) • פאולו מנדס דה רושה (2006) • ריצ'רד רוג'רס (2007) • ז'אן נובל (2008) • פטר צומטור (2009) • קזויו סג'ימה וריואה נשיזאווה (2010) • אדוארדו סוטו דה מורה (2011) • ואנג שו (2012) • טויו איטו (2013) • שיגרו באן (2014) • פריי אוטובאן (2015) • אלחנדרו ארוונה (2016) • קרמה פיג'ם, רמון וילאלטה ורפאל ארנדה - RCR אדריכלים (2017) • בלקרישנה דושי (2018) • אראטה איסוזקי (2019) • איבון פארל, שלי מקנמארה (2020)
2021 ואילך אן לקטון, ז'אן-פיליפ וסל (2021) • דייבדו פרנסיס קרה (2022) • דייוויד צ'יפרפילד (2023) • ריקן יאמאמוטו (2024) • ליו ג'יאקון (2025)

פרנק גרי42326237Q180374

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=פרנק_גרי&oldid=3582186"