אוראמאן
 | |||||||||||
| כפר אופייני באווראמן | |||||||||||
| מדינה / טריטוריה |
 איראן עיראק | ||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פרובינציה |
כורדסתאן כרמאנשאה כורדיסטן העיראקית | ||||||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||||||
| |||||||||||
אווראמן (בכורדית: ههورامان, בפרסית: اورامان) הוא אזור הררי הממוקם בתוך הפרובינציות כורדסתאן וכרמאנשאה במערב איראן ובצפון-מזרח חבל כורדיסטן בעיראק. חלקו העיקרי של אזור אווראמן נמצא באיראן ומקיף שני מרכיבים של העמק המרכזי-מזרחי (זווארו וטאחט, במחוז כורדיסטן); והעמק המערבי (להון, בפרובינציה כרמאנשאה). אופן מגורי האדם בשני עמקים אלה הותאם במשך השנים לסביבה ההררית הטרשית. תכנון וארכיטקטורה של מדרון תלול מדורג, חקלאות על טרסות מעוצבות באבן בבנייה יבשה, גידול בעלי חיים והגירה אנכית עונתית הם מהמאפיינים הייחודיים של התרבות והחיים המקומיים של בני העם הכורדי האווראמי הנוודי למחצה, השוכנים בשפלה וברמות הגבוהות בעונות שונות של כל שנה.[1] ב-27 ביולי 2021, חלק מאזור אווארמן יחד עם אוראמאנט נוספו לרשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו כאתר תרבותי תחת השם "הנוף התרבותי של אווארמן/אוראמאנט".[2][3]
באווראמן יש הרבה מעיינות ונהרות שרוב המים שלהם זורמים בעיקר לנהר סירוואן (אנ'). מעיין ביל (או קני ביל) הוא אחד ממעיינות אלו שיש לו ספיקה של כ-3,000–4,000 ליטר לשנייה. הנהר הזורם ממעיין ביל הוא הנהר הקצר ביותר בעולם באורך כולל של 15 מטרים.[4] בניית סכר דריאן בנהר סירוואן בין השנים 2009 ו-2015 יזמה את תוכנית ההצלה הארכאולוגית של סכר דריאן, שהובילה לגילוי אתרים ארכאולוגיים רבים לפני ההצפה של המאגר.
ארכאולוגיה והיסטוריה
תקופות פרהיסטוריות
העדויות הארכאולוגיות המוקדמות ביותר מראות שהאזור היה מיושב על ידי בני אדם בתקופה קדומה מאוד. עדות זו התגלתה על ידי ארכאולוגים ליד הכפר חג'יג'-אי בוזורג (حجيج بزرگ) ובין הכפרים נאו ואספרז בעמק סירוואן. עדויות נוספות ליישוב התגלו באתר מערה בשם קנאצ'ה בעמק פרדי מאלה.[5] ממצאים ארכאולוגיים אלו נחשפו במהלך תוכנית ההצלה הארכאולוגית של סכר דריאן שערכה מספר עונות של סקרים וחפירות ארכאולוגיות בשטח המאגר שהובילו לגילוי מספר אתרים פלאוליתיים חשובים ואחרים יותר. האתרים העיקריים שנחפרו היו מחסה סלע דראי, מערת קנאצ'ה, קבר רוואר, סאר צ'אם, וברדה מר (המאה ה-19). פרט לאתר רוואר, כל שאר האתרים שנחפרו הוצפו בשנים 2015–2016. כמה אתרים תועדו בדרום אווארמן, שבהם הציידים השתמשו בשני מחסות סלע למגורים עונתיים או קצרי טווח ליד הכפרים שמשיר וזרדוי.[6]
תקופות היסטוריות
הכתובת של סרגון השני במעבר טאנג-אי ואר ליד הכפר טאנג-אי ואר, מצביעה על כך שהאזור נכבש על ידי אשור במהלך המסעות הצבאיים לתוך הרי זגרוס. כתובת מלכותית זו שייכת לסרגון השני, מלך אשור (721–705 לפנה"ס).[7]
מגילות אווראמן, קבוצה של שלושה מסמכים מהתקופות הסלאוקית והפרתית, נמצאו באזור בשנת 1909. הם התגלו במערה בהר קו-ה סלאן, ליד הכפר שהר אווראמן, ולאחר מכן נשלחו ללונדון. המסמכים מתוארכים משנת 88/87 לפנה"ס עד 33 לספירה, כאשר שניים כתובים ביוונית ואחד בפרתית. הם מתעדים מכירה של כרם ואדמה נוספת, וכוללים את שמות הבעלים.[8]
דתות עתיקות נהוגות גם ברחבי אווראמן והאזור הוא ביתם של המקומות הקדושים העתיקים של אמונת יארסאניה. חלק מהחוקרים מאמינים כי לשם אווראמן או חווראמן יש קשרים חזקים לאמונה הזורואסטרית העתיקה וטוענים כי ייתכן שהשם מקורו באהוראמאן או אהורא מזדא.[9] אהורא מזדא הוא שמו של אלוהים בשפה האווסטית ההודו-איראנית העתיקה ומגיע מהאמונה הזורואסטרית העתיקה, שעדיין יש מספר קטן מאוד של מאמינים בה באזור. מאמינים שאזורים רבים בחבל אווראמן היו אתרי עלייה לרגל עבור הזורואסטרים לפני הופעת האסלאם. אחת העדויות העתיקות ביותר מהתקופה האסלאמית היא קוראן נגל. קוראן כרוך בעור כתוב בכתב כופי עם שולי דפים מוזהבים, מתוארך למאה ה-10 לספירה (913 – 1009 לספירה) השמור במסגד בכפר נגל.
תרבות
תושבי אווראמן הם כורדים, הדוברים את הניב הווראמי של שפת הגוראני.[10] בגדים מסורתיים לנשים כוללים אפוד או ז'קט עם שרוולים ארוכים או מעיל עליון ארוך הנלבש מעל שמלה. מתחת לשמלה הן לובשות כותנת ומכנסיים נפוחים. באופן מסורתי נשים לבשו כובעים כורדיים מעוטרים באבנים צבעוניות, חרוזים ופיסות זהב. נשים צעירות ונערות צעירות לובשות בדרך כלל שמלות בצבעים עזים המעוטרות בחרוזים ופאייטים רבים, והנשים המבוגרות לובשות צבעים כהים יותר וכיסוי ראש לבן. גברים לובשים בדרך כלל חולצה; אפוד עם צוואר פתוח; ומכנסיים רחבים צמודים בקרסוליים. אבנט כותנה באורך 3–4 מטרים מקופל לשניים לאורכו ונכרך בחוזקה סביב פלג הגוף העליון במותן. גברים לבשו גם מעילי לבד חומים מסורתיים עם כתפיים מחודדות בשם קולאבל.
סייאוו צ'מאנה (سیاو چەمانە) הוא סגנון שירה הנהוג על ידי הכורדים באווראמן ופירושו עיניים כהות בשפתם. הוא מבוצע ללא שימוש בכלי נגינה, למעט שימוש מזדמן בתוף כורדי או דף. כיום, סגנון סייאוו צ'מאנה משמש בעיקר לסיפורים ובידור.
בעלי חיים
אווראמן הוא בית גידול לכמה יונקים גדולים, כולל נמר אנטולי (Panthera pardus tulliana), דוב חום (Ursus arctos), כבש מופלון (Ovis orientalis orientalis), זאב מצוי (Canis lupus) ועז הבר (Capra aegrarus) שניתן למצוא ברחבי האזור. האזור המוגן של בוזין ומרחיל (בכורדית: بوزین و مارخێڵ) ממוקם בקצה הדרום-מערבי של אווראמן במחוזות פווה (پاوە) וג'אוונרוד ( جوانڕۆ) בפרובינציה כרמאנשאה. ציד וירי אסורים ובשנת 1999 הוא נרשם כאזור מוגן.
הנוף התרבותי של אוראמאנט
הנוף תרבותי של אווראמן או הנוף התרבותי של אוראמאנט הוא אתר המורשת התרבותית המוחשית ה-26 של איראן. האתר ממוקם בפרובינציות כורדסתאן וכרמאנשאה לאורך הגבול המערבי של איראן.[3]
כפרי אוראמאנט ממוקמים במחוזות כרמאנשאה וכורדסתאן ההרריים באיראן ובמחוז חלאבג'ה שבכורדיסטן העיראקית. הכפרים ייחודיים במונחים של אדריכלות, אורח חיים ומתודולוגיה חקלאית. כפרים משולבים בטבע על ידי שילוב חקלאות במדרון תלול. 12 הכפרים הכלולים בנכס ממחישים את התגובות המתפתחות של בני הווראמי למחסור בקרקע היצרנית בסביבתם ההררית לאורך אלפי השנים.
אתר זה התווסף לרשימת האתרים המועמדים ב-9 באוגוסט 2007, ובמושב ה-44 של ועדת המורשת העולמית של אונסק"ו ב-27 ביולי 2021 התווסף אתר זה לראשונה לרשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו בשם "הנוף התרבותי של אווראמן/אוראמאנט".
גלריה
נוף טיפוסי של אזור אווראמן, כורדיסטן.
קבוצה של גברים כורדים עם בגדים מסורתיים באווראמן
גבר וארמי עם לבוש מסורתי, כורדיסטן
קישורים חיצוניים
_in_which_the_great_success_of_Sargon_II_in_the_land_of_Karalla_has_been_reported.jpg){kind=link}
הערות שוליים
- ^ Centre, UNESCO World Heritage. "Cultural sites in Africa, Arab Region, Asia, Europe, and Latin America inscribed on UNESCO's World Heritage List". UNESCO World Heritage Centre (באנגלית).
- ^ ""Hawraman" rural landscape inscribed in World Heritage List". Mehr News Agency (באנגלית). 2021-07-27.
- ^ 3.0 3.1 Cultural Landscape of Hawraman/Uramanat
- ^ "Kani Bil:Iranian TV; Kurdistan province". אורכב מ-המקור ב-2014-08-26.
- ^ Biglari, F and S. Shidrang (2019) Rescuing the Paleolithic Heritage of Hawraman, Kurdistan, Iranian Zagros, Near Eastern Archaeology 82 (4): 226-235.https://doi.org/10.1086/706536
- ^ New insight into the history of human presence in Paveh county, Kermanshah province, which is located in western Iran
- ^ Frame, G. (1999). The inscription of Sargon II at Tang-i Var., Orientalia, 68(1), 31-57.
- ^ Edmonds, C. J. (1952). The Place Names of the Avroman Parchments., Bulletin of the School of Oriental and African Studies. 14 (3): 478–82. doi:10.1017/S0041977X00088455. ISSN 0041-977X
- ^ Nyberg, H.S. (1923), The Pahlavi documents of Avroman, Le Monde Oriental, XVII, p.189
- ^ Michiel Leezenberg, Gorani Influence on Central Kurdish
 | |
|---|---|
|
