אוריאל עקביא
אוריאל עקביא (יעקבוביץ) (נכתב גם עקביה; 13 בדצמבר 1909 – 22 בינואר 1997[1]) היה מחנך, פסיכולוג וסופר ישראלי. בנו של אברהם אריה עקביא.
ביוגרפיה
עקביא נולד בעיר ורשה שבפולין הרוסית, בנו של הסופר, המתרגם וחוקר הלוח העברי אברהם אריה עקביא, ובתיה פייגה, בתו של שחקן התיאטרון היידי יעקב ציפיס.
התחנך בגן ילדים עברי באודסה ובגימנסיה עברית "אסכולה" בוורשה, וסיים את לימודיו בשנת 1928.
ב-1929 עלה לארץ ישראל, ובשנת 1933 סיים לימודי מוסמך במדעי הרוח באוניברסיטה העברית בירושלים. ב-1937 הוסמך להוראה והשתלם בפדגוגיה רפואית ובפסיכולוגיה באוניברסיטת ניו יורק, לצורך טיפול פרטני בילדים עם קשיי לימוד וחינוך.
בתקופת המרד הערבי הגדול כתב בעיתוני "הארץ" ו"דבר" וייסד "בית ספר עירוני לנוער" עבור נערים עובדים מטעם עיריית תל אביב.
בשנת 1940 נישא למרגלית, בתו של דב ספיר. בני הזוג היו הורים לשלושה ילדים: רוני, נעמן ועדן.
במהלך מלחמת העולם השנייה התנדב לצבא הבריטי, שירת במשך שלוש שנים, מהן מסוף שנת 1943 כקצין.[2] במלחמת העצמאות עבד במכון הפסיכוטכני הצבאי ובהוראה למתנדבים שהגיעו מחו"ל. בסיום המלחמה יסד וניהל בית ספר עממי בלוד, ולאחר מכן נתמנה למורה וסגן מנהל בבית ספר בשכונת יד אליהו בתל אביב.
היה חבר הוועד הפועל של ארגון המורים הכלליים, מנהל שירותי הנוער בעיריית תל אביב וחבר בהנהלת בית המדרש למורים בתל אביב.
עקביא הרבה לכתוב מאמרים בעיתונות פדגוגית בנושאי חינוך, הוראה וטיפול אינדיבידואלי לתלמידים המתקשים בלמידה. בעבודתו התייחס לשימוש בציור כאמצעי טיפולי, בייחוד בעבודה עם ילדים, עבורם הוא מהווה קשר ראשוני שאינו מאיים ואינו מצריך הבעה מילולית של תחושותיהם. בנוסף, לדבריו, הציור מאפשר לגלות דברים שהמטופל אינו בהכרח מודע אליהם או אל חשיבותם.[3]
הרצה בנושאי חינוך ופסיכולוגיה במוסדות בארץ ובחו"ל. כתב ספרי שירה, סיפורת ותרגום משפות אירופיות ומיפנית. פרסם ספרי לימוד ומדריכים להורים במקצועות הפסיכולוגיה, החינוך וההוראה, ומקראות להוראת השפה העברית, גאוגרפיה והיסטוריה. בין ספריו, כתב מילון שימושי למונחים בפסיכולוגיה, "פרקים בפסיכולוגיה שימושית" (1953), וערך את כרך ד' באנציקלופדיה מעיין (1951).
כתחביב אסף קמעות ופסלונים, שהציג בדירתו שבצפון תל אביב.[4]
עקביא נפטר ב-1997, בגיל 87. אלמנתו מרגלית נפטרה ב-2001 ונקברה לצדו בבית העלמין ירקון.[5]
מיד לאחר שחרורו מהצבא הבריטי בשנת 1945 שימש כמחנך כיתה בבית-ספר לדוגמה בצפון תל אביב. תלמידיו אהבו את יכולתו לתקשר אתם כאחד מהם, אך שמרו על כבודו כמחנך מסור שראוי להישמע וללמוד ממנו. אחד מתלמידיו באותן שנים היה הסופר והאמן עמוס אריכא שעמד איתו בקשר חברי גם בבגרותו והעריך את סגולותיו כסופר מובהק לבני הנעורים.
פרסומיו
- ארצות ועמים: ספר קריאה ועבודה בכתיבת-הארץ, תל אביב: יזרעאל, 1939–1952.
- משחקי למוד, יחד עם מרגלית עקביא, תל אביב: יזרעאל, 1949.
- ספר הפרפראות: שאלות, משחקים, חידות, בדיחות ומהתלות, תל אביב: י' שרברק, תש"י 1950.
- פרקים בפסיכולוגיה שימושית, ירושלים: המחלקה לענייני הנוער והחלוץ של ההסתדרות הציונית, תשי"ג 1953.
- איך מצליחים בלמודים?: שיטות הלמידה היעילות ביותר ... מדריך להורים ומורים ... לתלמידי בתי הספר התיכוניים והגבוהים, תל אביב: י' שרברק, תשט"ו 1955.[6]
- מדריך חנוכי: להורים ומורים, תל אביב: י' שרברק, 1956.
- סמלים: שירים, תל אביב: יזרעאל, תשכ"ב 1962.
- ליצן הקיסר: ספור היסטורי, תל אביב: י' צ'צ'יק, תשכ"ג 1963.
- חרב היונה: ספור היסטורי מימי הבית השני, תל אביב: יזרעאל, תשכ"ה 1965.
- איך בוחנים תלמידים: ומעריכים את הישגיהם בלימודים: דפי הדרכה למורים, תל אביב: יזרעאל, תשכ"ז 1966.
- הלכות בפסיכולוגיה: ממצאי מחקרים בפסיכולוגיה חדישה על פי מקורות שונים, תל אביב: יזרעאל, תשכ"ז 1966.
- הכלב הצוחק: פרשת חייו וחכמתו של דיוגנס הכלבי, סיפור היסטורי, תל אביב: ישרעאל, תשכ"ו 1966.
- למד כיצד ללמוד: הרקע הפסיכולוגי והיסודות החינוכיים של למידה יעילה, תל אביב: י' שרברק, תשכ"ו 1966.[7]
- מדוע אתה מתנהג ככה?: מיכניזמים חיוביים ושליליים של הסתגלות והתגוננות פסיכולוגיות, תל אביב: יזרעאל, תשכ"ז 1966.
- איזה טיפוס אתה?: בצירוף שאלונים פסיכולוגיים, תורות טיפוסים למיניהן, תל אביב: יזרעאל, תשכ"ח 1968.
- דע את עצמך: מחקרים בפסיכולוגיה המודרנית, תל אביב: יזרעאל, 1970.
- מצאי הלומד: שאלון אבחני לזהוי סיבות של פיגור בלימודים ולהכרת טיפוסי לומדים, למניעיהם הפריטים נקלטו ממקורות שונים, תל אביב: חמו"ל, תש"ל 1970.
- שחק בעברית: משחקים ללימוד העברית ללא קריאה וללא כתיבה, יחד עם מרגלית עקביא, תל אביב: יזרעאל, תשל"ב 1972.
- פסיכולוגיה תעזר לך!: פרשיות בפסיכולוגיה שימושית, תל אביב: יזרעאל, תשל"ג 1973.
- חידושים בפסיכולוגיה, תל אביב: יזרעאל, תשל"ה 1974.
- עיר הגמדים: ספורי קסמים, תל אביב: יזרעאל, תשל"ו 1976.
- צחוק זה לא צחוק: הפסיכולוגיה של ההומור, תל אביב: יזרעאל, תשל"ח 1978.
מתרגומיו
- כרש ברדי, הכובשים הראשונים: ספור מימי יהושע בן נון, תל אביב: יזרעאל, 1937.
- כרש ברדי, שמש בגבעון דום: ספור מימי יהושע בן נון, תל אביב: יזרעאל, 1938. (ההמשך של "הכובשים הראשונים")
- זמורת דֻבדבנים: אנתולוגיה של שירים יפניים קלסיים, תל אביב: אוצר המורה, תשכ"א 1960.
- עולם הטללים: אנתולוגיה, תל אביב: מחברות לספרות, תשכ"ב 1962.
- סנריו: שירים יפניים, תל אביב: חמו"ל, תשל"ה 1975.
- סקורא: אנתולוגיה יפנית, תל אביב: יזרעאל, תשל"ט 1978.[8]
ספרים בעריכתו
- האדם בתבל, כרך ד' בתוך אנציקלופדיה מעין, תל אביב: י’ שרברק, תש"ט-1959. בעריכתו של זלמן אריאל
- מקראה פדגוגית ספרותית: למכינות הפדגוגיות, יחד עם מיכאל הנדל, תל אביב: אוצר המורה, תשכ"א 1961.
- לך בהצלחה: אמרות חכמים להצלחה בחיים, תל אביב?: ספר לכל, 1995.
קישורים חיצוניים
- דוד תדהר (עורך), "אוריאל עקביא (יעקבוביץ)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1753
- רשימת הפרסומים של אוריאל עקביא, בקטלוג הספרייה הלאומית
- הספרים של אוריאל עקביא, באתר "סימניה"
- אוריאל עקביא(הקישור אינו פעיל), באתר ים הספר
- אברהם פז, פסיכולוג על המקרה בבלומפילד ותוצאותיו, מעריב, 20 ביוני 1969
- ממאמריו
- שיר העם בארץ-ישראל, הצפירה, 14 במאי 1931
- תערוכת יהודה ליב גורדון, הצפירה, 27 במאי 1931
- תשובות לשאלות על סמים, דבר, 21 באוגוסט 1972
הערות שוליים
- ^ אוריאל עקביא באתר חברה קדישא ת"א–יפו
- ^ מינוי קצינים בגדודים הארצישראליים, דבר, 15 בדצמבר 1943.
- ^ סמדר שיר, ציורי ילדים מאלפים ומטעים, מעריב, 27 בינואר 1978.
- ^ רימונה מייזלס-שיף, קמיעות מכל העולם, מעריב, 16 ביולי 1979.
- ^ מרגלית עקביא באתר חברה קדישא ת"א–יפו
- ^ סקירה: איך מצליחים בלמודים, דבר, 1 במרץ 1955.
- ^ ביקורת: מ. ניב, כיצד ללמוד: מורה-דרך למחנכים ולתלמידים, מעריב, 20 במאי 1966.
- ^ סקירה: שירת הצרצר – מיפאן, מעריב, 24 בנובמבר 1978.
