אורידיקה השנייה
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מנהיג ריקה. אורידיקה השנייה (ביוונית: Εὐρυδίκη; ? - 317 לפנה"ס) הייתה מלכת מוקדון, בתם של אמינטס הרביעי, מלך מוקדון וקיננה, ואשתו של פיליפוס השלישי, מלך מוקדון. היא הייתה דמות בולטת במהלך מלחמות הדיאדוכים.
ביוגרפיה
אביה של אורידיקה היה אמינטס הרביעי, בנו של פרדיקס השלישי, מלך מוקדון. בעת מותו של פרדיקס בשנת 359 לפנה"ס, היה אמינטס עוד קטין, ולכן מונה אחיו פיליפוס השני כעוצר עבורו. עוד באותה שנה מינה פיליפוס את עצמו כמלך במקום, אולם גם בהמשך הקריירה שלו לא ראה באמינטס איום, ולכן הותיר אותו בחיים ואף שידך לו את בתו קיננה. מנישואים אלו נולדה אורידיקה בתאריך לא ידוע. אריאנוס טוען שהיא נקראה בעת לידתה אדה, ורק בהמשך חייה שונה שמה לאורידיקה.[1] עם זאת, לא ידוע מתי ולמה השתנה השם. בשנת 336 לפנה"ס, נפטר פיליפוס. יורשו, אלכסנדר הגדול, רצה להיפטר מכל מתחרה פוטנציאלי, והורה על הוצאתו להורג של אמינטס. אמה לא נישאה שוב, וגידלה בעצמה את אורידיקה. ידוע שהיא העניקה לה חינוך צבאי והדריכה אותה בשימוש בכלי נשק.[2][3]
לאחר מותו של אלכסנדר, החליטה אמה בשנת 323 לפנה"ס, לצאת לפריגיה - מקום מושבו של העוצר פרדיקס, ולתבוע את זכויותיה כאחות למחצה של המלך המנוח. היא לקחה עמה את אורידיקה עם זאת, בדרכה היא נרצחה בידי אחיו של פרדיקס, אלקטס. מסתבר שאנשיו של פרדיקס לא ראו בעין יפה את רצח אחותו של מלכם המנוח, ועל כן החליט פרדיקס להשיא את אורידיקה לאחד משני המלכים שהוכתרו במקום אלכסנדר - פיליפוס השלישי, אשר לא יכל לשלוט בעצמו כיוון שהיה נכה נפשית ופיזית.[4]
אורידיקה הייתה אשה תככנית ורבת השפעה, אולם כל עוד היה פרדיקס חי שמרה על פרופיל נמוך. בשנת 320 לפנה"ס הובס פרדיקס ונהרג במלחמת הדיאדוכים הראשונה, והדיאדוכים האחרים התכנסו והחליטו למנות עוצר חדש. תלמי הראשון הציע שכעוצרי הממלכה ימונו מצביא נוסף שנקרא גם כן ארהידאוס, יחד עם פאיתון, עד שיגדל אלכסנדר הרביעי. אורידיקה, שחפצה בתפקיד משמעותי יותר עבור בעלה מאשר תפקיד של שליט בובה, ניסתה לעורר מרד של החיילים כנגד הדיאדוכים, ואנטיפטרוס כמעט נהרג אולם חולץ בעור שיניו בידי אנטיגונוס וסלאוקוס.[5] בסופו של דבר חתמו הדיאדוכים על הסכם טריפרדיסוס במסגרתו מונה אנטיפטרוס כעוצר החדש. לפיליפוס ולאורידיקה לא נותרה ברירה אלא לבוא עמו למוקדון.
עם זאת, בשנת 319 לפנה"ס מת אנטיפטרוס, והפתיע את כולם כאשר בבחירת יורשו, דילג על אנטיגונוס המנוסה ועל בנו הצעיר קסנדרוס, ומינה לתפקיד דיאדוך אפרורי ולא מוכר בשם פוליפרכון. קסנדרוס סירב להשלים עם כך, ופתח במלחמת הדיאדוכים השנייה. אורידיקה, ששלטה לחלוטין בבעלה, החליטה בתחילה לתמוך בפוליפרכון, שהיה זקוק לפיליפוס לצדו כיוון שהמלך השני אלכסנדר הרביעי היה אותה העת באפירוס. פוליפרכון רצה להבטיח לעצמו בעלי ברית, ובשמו של פיליפוס פרסם צו הקובע שכל הפולייס היווניות שהפכו לאוליגרכיות בידי אנטיפטרוס, יוכלו לחזור למעמדן הקודם כדמוקרטיות.[6] כמו כן הודיע שכל הגולים, פרט לאלה שהורשעו ברצח, יוכלו לשוב לעריהם.[7] עם זאת, לאחר תבוסת הצי של קלייטוס הלבן, איבדה אורידיקה את העניין בפוליפרכון, והחלה לקשור קשר עם קסנדרוס.
בעוד פוליפרכון נמצא במסע מלחמה ביוון, אורידיקה הכריזה על הפיכה בשם בעלה, ותפסה את השלטון בעיר הבירה פלה. אורידיקה הכריזה מטעם בעלה על ביטול עוצרותו של פוליפרכון, ועל מינויו של קסנדרוס לתפקיד. כמו כן היא ביטלה את מינויו של אאומנס כסטרטגוס של אסיה והחזירה לתפקיד את אנטיגונוס. שליח נשלח אל קסנדרוס, שהחל בדרכו למוקדון.[8] עם זאת, פוליפרכון ביקש עזרה מאולימפיאס, אמו של אלכסנדר הגדול וסבתו והאפוטרופוסית של אלכסנדר הרביעי. אולימפיאס גייסה לעזרתה את צבאו של אחיינה איאקדס מלך אפירוס, והחלה במסע אל מוקדון.[9] אנשיהם של פיליפוס ואורידיקה סירבו להרים את נשקם כנגד אמו של מלכם הנערץ, והם נלכדו בידי חיילי אולימפיאס. אולימפיאס שלחה למאסר את פיליפוס ואורידיקה, ומינתה את עצמה כעוצרת עבור נכדה. בשנת 317 לפנה"ס החליטה אולימפיאס שמסוכן מדי להשאיר אותם בחיים. פיליפוס הוצא להורג, ואורידיקה אולצה להתאבד.[10] שנה לאחר מכן קסנדרוס תפס את השלטון, הוציא להורג את אולימפיאס והכתיר עצמו כמלך.
לקריאה נוספת
- דוד גולן, תולדות העולם ההלניסטי, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, ירושלים, 1983.
- Waldemer Heckel, The Marshals of Alexander's Empire, 1992, Routledge
- Diodorus Siculus. Library of History. Translated by C.H. Oldfather, R.M. Geer, C.L. Sherman, F.R. Walton and C.B. Welles. Loeb Classical Library. Cambridge, MA, Harvard University Press; London, William Heinemann, 1933-1967.
הערות שוליים
- ^ אריאנוס, מעשי היורשים. מצוטט אצל: פוטיוס, ביבליותקה, 92.
- ^ פוליאנוס, סטראטגמטה, ספר שמיני, 60.
- ^ אתנאיוס, משתה החכמים, ספר שלושה עשר, 560.
- ^ Bosworth, A. B., "Perdiccas and the Kings", in The Classical Quarterly, Vol. 43, No. 2, 1993, 425.
- ^ גולן, עמ' 69, הערה 27.
- ^ דיודורוס, ספר שמונה עשר, 55.
- ^ דיודורוס, ספר שמונה עשר, 56.
- ^ גולן, עמ' 72.
- ^ גולן, עמ' 73.
- ^ דיודורוס, ספר תשעה עשר, 11.
