פיליפוס השלישי, מלך מוקדון
| לידה | 359 לפנה"ס | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | 317 לפנה"ס (בגיל 42 בערך) | ||||||
| שם מלא | פיליפוס השלישי ארהידאוס, מלך מוקדון | ||||||
| מדינה | מוקדון ומושבותיה | ||||||
| בת זוג | אורידיקה השנייה | ||||||
| שושלת הארגאידים | |||||||
| |||||||
| |||||||
_-_(Close-up_of_a_Sculpture_(Profile_of_a_Head),_Karnak)_-_Google_Art_Project.jpg)
פיליפוס השלישי ארהידאוס, מלך מוקדון (ביוונית עתיקה: Φίλιππος Γ; 359 - 317 לפנה"ס) אשר נולד בשם ארהידאוס (Ἀρριδαῖος) היה מלך מוקדון באופן רשמי בין 323 לפנה"ס עד מותו. הוא היה בנו של פיליפוס השני, מלך מוקדון, ואחיו למחצה של אלכסנדר הגדול. על פי הידוע הוא סבל מנכות נפשית ופיזית, והיה למעשה שליט בובה בידי הדיאדוכים.
ביוגרפיה
תחילת דרכו
פיליפוס נולד בשם ארהידאוס באזור שנת 359 לפנה"ס. אביו היה פיליפוס השני, מלך מוקדון ואמו הייתה אשה מלריסה בשם פילינה (Φίλιννα). לא ברור כמה חוקיים היו נישואיהם של הוריו. בשנת 356 לפנה"ס נולד לארהידאוס אח בשם אלכסנדר. אלכסנדר היה בנה של אשה אחרת של פיליפוס, אולימפיאס. מגיל צעיר התגלה שארהידאוס סובל ממוגבלויות פיזיות ונפשיות. לטענתו של פלוטרכוס, בילדותו הוא היה דווקא נער מחונן, אולם אולימפיאס הרעילה אותו והפכה אותו למוגבל, במטרה להוריש את הכתר לבנה.[1] חלק מהחוקרים המודרניים מפקפקים בטענה זו. בשנת 337 לפנה"ס הציע פיקסדורוס שליט קאריה להשיא אחת מבנותיו לפיליפוס השני. פיליפוס סרב, והציע את ארהידאוס כבעל לנערה במקומו. אלכסנדר ואולימפיאס סברו שפיליפוס מתכוון בכך לחזק את מעמדו של ארהידאוס ולהפוך אותו ליורשו.[2] אלכסנדר שלח שליח אל פיקסדורוס, שהציע לו לבקש דווקא את אלכסנדר כבעל לבתו. פיליפוס גילה את המזימה, העניש קשות את אלכסנדר[3] וגירש כמה מחבריו מהארץ.[4] למרות זאת, ארהידאוס, בשל מוגבלויותיו, מעולם לא נחשב איום רציני על אלכסנדר, וכאשר בשנת 336 לפנה"ס נרצח פיליפוס השני, אלכסנדר עלה על כס המלוכה ללא כל בעיות.
בשנת 334 לפנה"ס יצא אלכסנדר למסע המלחמה הגדול שלו. לא ידוע איזה תפקיד רשמי מילא ארהידאוס בתקופה זו, אולם אלכסנדר לקח אותו עמו למסעותיו. ככל הנראה חשש מפני אצילים במוקדון שעלולים לנצל אותו כדי לחולל מרד. בשנת 323 לפנה"ס מת אלכסנדר מוות מסתורי בבבל.
הסכמי בבל
ערך מורחב – הסכמי בבל
מותו של אלכסנדר יצר מבוכה רבה בקרב מצביאיה של מוקדון, כיוון שלא היו לו ילדים חוקיים. ארהידאוס היה לפיכך המועמד הטבעי למלוכה, אולם אשתו של אלכסנדר, רוקסנה, הייתה בהריון אותה עת. המצביא פרדיקס טען שאלכסנדר הפקיד בידיו את טבעת החותם וסמלי המלוכה, ולפיכך הציע להמתין חודש עד שרוקסנה תלד, ובהנחה ויהיה זה בן זכר, ימונה פרדיקס כעוצר לנסיך עד שיגדל. משמעותה האמיתית של הצעתו הייתה למעשה קיום שליטתו של עוצר במשך כמעט שני עשורים בממלכה.[5] הצעתו של פרדיקס נתקלה בהתנגדות מצד החיילים העממיים יותר בצבא מוקדון, והללו פתחו במרד מזוין. פרדיקס שלח את מלאגרוס כדי להרגיע אותם, אולם הלה מרד בו והפך למנהיג המורדים. בהנהגתו של מלאגרוס, הם התנפלו על בבל, הבריחו ממנה את מפקדיהם, והכריזו על ארהידאוס כמלך מוקדון בשם "פיליפוס השלישי", על שם אביו.[6] במעשה זה חטאו פעמיים למסורת המוקדונית העתיקה. בפעם הראשונה בכך שהתעלמו בבחירתם מן הכוחות המוקדוניים שנותרו במוקדון ובשנייה בכך שלא עירבו כלל את הפרשים (הטיירוי) בהכתרה.[7] יתרה מכך, לא ברורה די הצורך חוקיות הכינוס. ייתכן, אמנם, שלאספת החיילים הייתה סמכות לבחור את המלך, אך אין לכך אזכור מפורש במקורות.[8]
המצב היה עלול להיגרר למלחמת אחים בתוך הצבא המוקדוני, אך התמיכה בפיליפוס הייתה חלשה יחסית לנוכח העובדה שמלאגרוס לא הסתיר את שאיפותיו להיות למלך בעצמו. אז ילדה רוקסנה בן, אלכסנדר הרביעי, ו"אישים בעלי רצון טוב ביותר" כהגדרת דיודורוס,[9] הצליחו להשכין שלום בין הצדדים. סוכם שפיליפוס ובנה של רוקסנה ימלכו במשותף. פרדיקס הסכים לקבל על עצמו את מלכותו של פיליפוס בתקווה שיהיה לו קל לשלוט במלך חולה הנפש, וקיבל את תפקיד העוצר.[10] במסגרת הסכמי בבל מונו כל מצביאי המלך המנוח כשליטים זמניים בארצות שונות ברחבי האימפריה, ועד מהרה ניסה כל אחד מהם להפוך את עצמו למלך בארצו. כך פרצו "מלחמות הדיאדוכים".
מלחמות הדיאדוכים
- ערך מורחב – מלחמות הדיאדוכים
פרדיקס שידך לפיליפוס את הנסיכה אורידיקה, שהייתה למעשה אחייניתו. אורידיקה הייתה אשה תככנית ורבת השפעה, אולם כל עוד היה פרדיקס חי שמרה על פרופיל נמוך. בשנת 320 לפנה"ס הובס פרדיקס במלחמת הדיאדוכים הראשונה, והדיאדוכים האחרים התכנסו והחליטו למנות עוצר חדש. תלמי הראשון הציע שכעוצרי הממלכה ימונו מצביא נוסף שנקרא גם כן ארהידאוס, יחד עם פאיתון, עד שיגדל אלכסנדר הרביעי. אורידיקה, שחפצה בתפקיד משמעותי יותר עבור בעלה מאשר תפקיד של שליט בובה, ניסתה לעורר מרד של החיילים כנגד הדיאדוכים, ואנטיפטרוס כמעט נהרג אולם חולץ בעור שיניו בידי אנטיגונוס וסלאוקוס.[11] בסופו של דבר חתמו הדיאדוכים על הסכם טריפרדיסוס במסגרתו מונה אנטיפטרוס כעוצר החדש. לפיליפוס ולאורידיקי לא נותרה ברירה אלא לבוא עמו למוקדון.
עם זאת, בשנת 319 לפנה"ס מת אנטיפטרוס, והפתיע את כולם כאשר בבחירת יורשו, דילג על אנטיגונוס המנוסה ועל בנו הצעיר קסנדרוס, ומינה לתפקיד דיאדוך אפרורי ולא מוכר בשם פוליפרכון. קסנדרוס סירב להשלים עם כך, ופתח במלחמת הדיאדוכים השנייה. אורידיקי ופיליפוס החליטו בתחילה לתמוך בפוליפרכון, שהיה זקוק להם כיוון שאלכסנדר הרביעי היה אותה העת באפירוס. פוליפרכון רצה להבטיח לעצמו בעלי ברית, ובשמו של פיליפוס פרסם צו הקובע שכל הפוליס היווניות שהפכו לאוליגרכיות בידי אנטיפטרוס, יוכלו לחזור למעמדן הקודם כדמוקרטיות.[12] כמו כן הודיע שכל הגולים, פרט לאלה שהורשעו ברצח, יוכלו לשוב לעריהם.[13] עם זאת, לאחר תבוסת הצי של קלייטוס הלבן, איבדה אורידיקה את העניין בפוליפרכון, והחלה לקשור קשר עם קסנדרוס.
בעוד פוליפרכון נמצא במסע מלחמה ביוון, אורידיקה הכריזה על הפיכה בשם בעלה, ותפסה את השלטון בעיר הבירה פלה. אורידיקה הכריזה מטעם בעלה על ביטול עוצרותו של פוליפרכון, ועל מינויו של קסנדרוס לתפקיד. כמו כן היא ביטלה את מינויו של אאומנס כסטרטגוס של אסיה והחזירה לתפקיד את אנטיגונוס. שליח נשלח אל קסנדרוס, שהחל בדרכו למוקדון.[14] עם זאת, פוליפרכון ביקש עזרה מאולימפיאס, אמו של אלכסנדר הגדול וסבתו והאפוטרופוסית של אלכסנדר הרביעי. אולימפיאס גייסה לעזרתה את צבאו של אחיינה איאקדס מלך אפירוס, והחלה במסע אל מוקדון.[15] אנשיהם של פיליפוס ואורידיקה סירבו להרים את נשקם כנגד אמו של מלכם הנערץ, והם נלכדו בידי חיילי אולימפיאס. אולימפיאס שלחה למאסר את פיליפוס ואורידיקה, ומינתה את עצמה כעוצרת עבור נכדה. בשנת 317 לפנה"ס החליטה אולימפיאס שמסוכן מדי להשאיר אותם בחיים. פיליפוס הוצא להורג, ואורידיקה אולצה להתאבד.[16] שנה לאחר מכן קסנדרוס תפס את השלטון, הוציא להורג את אולימפיאס והכתיר עצמו כמלך.
פיליפוס השלישי בתרבות
פיליפוס השלישי מופיע בספרה של מרי רנו "משחקי קבורה" (Funeral Games) מ-1981, שם מוצעת בין היתר תאוריה על פיה קסנדרוס התעכב בכונה מלהגיע למוקדון והניח לאולימפיאס להרוג עבורו את פיליפוס. בספרה של אנאבל ליון (Annabel Lyon) משנת 2009, "שביל הזהב" (The Golden Mean), מתואר שפיליפוס למד בצעירותו אצל אריסטו לצדו של אלכסנדר, דבר שלא ידוע האם אכן קרה במציאות. אלכסנדר בתחילה נגעל מאחיו המוגבל, אולם לומד לאהוב אותו לפני שיוצא לכבוש את העולם. פיליפוס מופיע בסדרה היפנית המצוירת "Historie", העוסקת בחייו של אאומנס. הוא מופיע כילד מוגבל, אשר נעשה מאושר כאשר אאומנס בונה עבורו מרכבה צעצוע. הוא פורץ בבכי כאשר אלכסנדר הורס את הצעצוע שלו, אולם אאומנס בונה עבורו מרכבה חדשה.
לקריאה נוספת
- דוד גולן, תולדות העולם ההלניסטי, ירושלים: הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, מהדורה ראשונה תשמ"ג, מהדורה שנייה תשמ"ז.
- Waldemer Heckel, The Marshals of Alexander's Empire, 1992, Routledge
- Diodorus Siculus. Library of History. Translated by C.H. Oldfather, R.M. Geer, C.L. Sherman, F.R. Walton and C.B. Welles. Loeb Classical Library. Cambridge, MA, Harvard University Press; London, William Heinemann, 1933-1967.
- Plutarch. Lives. Translated by Bernadotte Perrin. Loeb Classical Library. Cambridge (MA), Harvard University Press, and London, William Heinemann, 1914-1926. 11 vols. Digitized copy in: penelope.uchicago.edu
- Arrian, The Campaigns of Alexander, translated by Aubrey de Sélincourt, Penguin Classics, 1958 and numerous subsequent editions.
- Quintus Curtius Rufus. "Historiarum Alexandri Magni Libri Qui Supersunt" (בלטינית).
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ פלוטרכוס, "חיי אלכסנדר", 77.
- ^ גולן, עמ' 7.
- ^ פלוטרכוס, "חיי אלכסנדר", 10.
- ^ גולן, עמ' 8.
- ^ גולן, עמ' 59.
- ^ קורטיוס, ספר עשירי, 6.
- ^ גולן, עמ' 60.
- ^ מצב המחקר סוכם במאמר זה משנת 1985 Edward M. Anson, Macedonia's Alleged Constitutionalism, The Classical Journal, Vol. 80, No. 4 (Apr. - May, 1985), pp. 303-316 ובהמשך בספר Μ. Β. Hatzopoulos, Macedonian institutions under the kings, 1996
- ^ דיודורוס, ספר שבעה עשר, 7.
- ^ Heckel, p. 137
- ^ גולן, עמ' 69, הערה 27.
- ^ דיודורוס, ספר שמונה עשר, 55.
- ^ דיודורוס, ספר שמונה עשר, 56.
- ^ גולן, עמ' 72.
- ^ גולן, עמ' 73.
- ^ דיודורוס, ספר תשעה עשר, 11.
