אחים נאמנים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

"אחים נאמנים" הייתה אגודת סתרים ישראלית ברוח ערכי תורה ועבודה המושפעת מהבונים החופשיים, שפעלה בתל אביב ובירושלים משנת 1922 ועד לשנות ה-80, אז התאחדה עם תנועת "בני ברית". האגודה הוקמה על ידי משה אלפרט, אברהם מינץ ופנחס דוד קליין בירושלים. האגודה קמה כמתחרה לאגודת אחווה האליטיסטית.

אלה מטרות האגודה כפי שנרשמו ברשומות המנדטוריות:

אהבת אחים ועזרה הדדית, שקידה עצמית על תיקון המידות ושיפור יחסי הציבור בחברה, לשמור ביקר על נכסי העם וקודשיו הרוחניים המוסריים והתרבותיים ובמיטב המסורת היהודית... לאחד את עם ישראל בין דתיים וחילונים לפתח את ההשכלה, לשפר את מוסר העם, לעזור לנזקקים ולהרים את הרמה המוסרית על ידי אהבת אחים טהורה ובלכוד כל הזרמים והמעמדות מסביב לאידאל הנשגב של 'ואהבת לרעך כמוך', יסוד היסודות של תורת ישראל העתיקה

המסדר מעולם לא הקיף המונים. עד 1929 היו חברים באגודה כ-110 איש בלבד, ואחר כך חל גידול מואץ במספר החברים. בשיאו, בשנות החמישים והשישים, היו חברים בו כ-1,000 איש ברחבי הארץ, כ-400 מהם בירושלים. בימי השיא של פעילות המסדר והשפעתו, בשנות הארבעים והחמישים, דנו בו רבות בשאלה אם לפתוח אותו לקהל רחב יותר או לשמור על האליטיזם. ב-אחים הנאמנים היו חברים בעיקר יהודים דתיים לאומיים, אבל הוא כלל ככל הנראה גם חרדים וגם חילונים, כמו הבמאי וחלוץ הקולנוע הארץ ישראלי נתן אקסלרוד. היו בו גם אינטלקטואלים וסופרים ומשוררים כמו הד"ר אליהו בלנק ובצידם סוחרים ופקידים וגם עסקנים מהמגזר הדתי והחילוני, ובהם אישים ידועים כמו יצחק רפאל מהמפד"ל (לימים סגן שר הבריאות ושר הדתות שחתם בפרסומי המסדר בשמות בדויים כמו "א' האזרחי") ומנחם פורוש, מראשי אגודת ישראל .

טקסי הארגון היו סודיים. החברים נקראו "אחים", וראשי הלשכות נקראו "נשיאים", כמו בבונים החופשיים ובבני ברית, שחלק מהחברים היו חברים גם בהם. לכאורה היה זה עוד ארגון של עזרה הדדית, אבל מנהיגי המסדר שאפו להרבה יותר מזה. הם שאפו להטביע את חותמם על פני המדינה. לפחות בעשרות השנים הראשונות של קיומו היו למסדר מטרות רדיקליות של שינוי החברה. רובן לא פורטו בכתבי העת, וכנראה בוטאו יותר בעל פה.

הלשכה בירושלים, לשכת "מוריה", הייתה תמיד הגדולה והפעילה ביותר. היו בה כמה מאות אנשים והיא שימשה לשכת אם ללשכות אחרות והפיקה את כתב העת של המסדר, "ילקוט בני ציון", ואחר כך "ציונים", בעריכת יוסף בנזימן אביו של העיתונאי עוזי בנזימן.

פעילות האגודה לוטה בערפל, ולא קיים די מידע על האידאולוגיה שלה, אך ידוע כי הייתה לה השפעה רבה על תנועת "הפועל המזרחי".

רשימה חלקית של חברים באגודה

קישורים חיצוניים


P history.png ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.