איבר יעקובסון

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
החלק הקדמי של מערות האף של עובר אנושי באורך 28 מילימטרים, במבט מלמטה. ניתן לראות את פתחי הכניסה לאיבר יעקובסון (מסומנים בשחור) משני צידי חלקה התחתון של מחיצת האף (בכחול)

איבר יעקובסוןאנגלית: Vomeronasal Organ‏, VNO) הוא איבר הרחה נוסף לאף הקיים אצל בעלי חיים. האיבר ממוקם בעצם וומר (vomer bone) המצויה בין האף לבין הפה. תאי העצב המצויים באיבר מסוגלים לזהות תרכובות כימיות שונות. נחשים משתמשים באיבר זה להרחת הטרף שלהם על ידי שליפת הלשון. אצל חתולים, איבר זה קטן ובלתי מפותח, ולכן ניתן לראות חתולים המפשילים את שפתותיהם בתגובת פלהמן, במטרה להביא אוויר אל איבר יעקובסון.

רוב בעלי החיים שלהם איבר יעקובסון מפותח משתמשים בו על מנת לזהות פרומונים, אף שחלק מהפרומונים מורגש גם על ידי האף.

איבר יעקובסון מתנוון במהלך ההתפתחות העוברית האנושית, בדומה לכרישים, עטלפים וקופים. טרם נמצא כל חיבור עצבי בין האיבר האנושי המנוון לבין מערכת העצבים המרכזית, על אף מחקרים מדוקדקים ונשנים למציאת קשר ביניהם.שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: מבוגר= וגם בסיסי=.

בשנת 1703 דיווח האנטומאי ההולנדי פרדריק רויש (Frederik Ruysch) לראשונה על האיבר בבני אדם. לאחר שהאנטומאי היהודי-דני לודוויג לוין יעקובסון דיווח בשנים 1811, 1813 על זיהוי האיבר ביונקים אחרים, נקרא האיבר על שמו.[2]

הערות שוליים

  1. ^ H Varendi, RH Porter,‏ Breast odour as the only maternal stimulus elicits crawling towards the odour source, באתר Wiley (נלקח מ-Acta Paediatrica, כרך 90, גיליון 4, עמודים 372–375, אפריל 2001)
  2. ^ Bhatnagar Kunwar P. ו- Smith Timothy D., The human vomeronasal organ. V. An interpretation of its discovery by Ruysch, Jacobson, or Kölliker, with an english translation of Kölliker (1877)‎, באתר inist (לקוח מכתב העת The Anatomical Record, כרך 270B, שיצא בשנת 2003, עמודים 4–15)
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0