איגואפה
 | |
| מדינה |
 ברזיל |
|---|---|
| מדינה |
 סאו פאולו |
| ראש העיר | מריה אליזבת' נגרו סילבה |
| שפה רשמית | פורטוגזית |
| תאריך ייסוד | 3 בדצמבר 1538 |
| שטח | 1,985.4 קמ"ר |
| גובה | 6 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 28,977 (2012) |
| קואורדינטות | 24°41′51″S 47°34′16″W / 24.6975°S 47.571°W |
| אזור זמן | UTC -3 |
| http://www.iguape.sp.gov.br | |
 | |
אִיגְוַאפֶה (בפורטוגזית: Iguape) היא עיר במדינת סאו פאולו בברזיל. שטח הרשות המקומית של איגואפה הוא הגדול ביותר בסאו פאולו: 1,985.4 קמ"ר, וגובהו הממוצע הוא 6 מטרים. שם המקום מגיע משפת הטופי העתיקה.
שנת ייסודה הרשמית של העיר היא 1538 אך היסטוריונים טוענים כי נוסדה ככל הנראה הרבה לפני כן[1]; מכאן שאיגואפה היא אחת הערים הוותיקות ביותר בברזיל. בשנת 2004 מנתה האוכלוסייה במקום 28,367 איש.
איגואפה היא מרכז צליינות נוצרית, עם עד 200 אלף צליינים הפוקדים את העיר מדי שנה בחודשי יולי ואוגוסט.
היסטוריה
מפאת מיקומה, הקרוב לגבולות שנקבעו על ידי חוזה טורדסיאס, אזור איגואפה היה למוקד משיכה להרפתקנים ופירטים פורטוגזים, ספרדים וצרפתים שעגנו שם על מנת למכור את סחורותיהם ולהשיג מלאי לספינותיהם. ייסודה של איגואפה לעיתים נזקף לזכותם של הפליט הספרדי רוי גרסיה דה מוסקרה והפליט וסוחר העבדים הפורטוגזי קוזמה פרננדס. על פי ההיסטוריון פרנסיסקו אדולפו דה וארנהגן, פרננדס הגיע לאזור בשנת 1502 באותו המסע של אמריגו וספוצי לדרום אמריקה. רוי מוסקרה הגיע לאזור איגואפה עם קבוצת ספרדים מאזור ריו דה לה פלאטה בין השנים 1532 ו-1534. השניים כוננו יחסים טובים עם האינדיאנים המקומיים משבט טופי וביחד תקפו והרסו כמעט לחלוטין את מושבת סאו ויסנטה ב-1537. לבסוף גורשו השניים ואלו נמלטו תחילה לאזור פלוריאנופוליס ולאחר מכן לבואנוס איירס.
בצל קרבות אלו נאבדו כל הרישומים מהשנים הראשונות של העיר איגואפה ותאריך ייסודה המדויק היום אינו ידוע. באופן כמעט שרירותי נבחר ב-1938 ה-3 בדצמבר 1538 כתאריך הרשמי לייסוד העיר, על מנת לחגוג אז 400 שנה לעיר.
בשנת 1577 נקרא היישוב באופן רשמי "פרגזיה דה נוסה סניורה דאס נווס דה איגואפה" (Freguesia de Nossa Senhora das Neves de Iguape). באחת השנים בין השנים 1600 ו-1614 הועתקה העיר ממיקומה המקורי למיקומה הנוכחי, בשל חוסר במי שתייה ובמקום להתרחבות.
בשלהי המאה ה-16 התגלה זהב באזור והעיר התרחבה והתעשרה. נבנה בעיר בית היציקה הראשון בברזיל, על מנת לאפשר מיסוי וייצוא הזהב לכתר הפורטוגזי.
אולם, בשלהי המאה ה-17 כמות הזהב ירדה באזור ובו זמנית התגלו זהב ומתכות יקרות אחרות בכמויות רבות במינאס ז'ראיס. כתוצאה, מרבית הכורים מאיגואפה היגרו וכלכלת העיר התפוררה.
כלכלתה של איגואפה התחזקה שוב בשלהי המאה ה-18 והגיעה לשיאה במחצית הראשונה של המאה ה-19 על ידי גידול אורז. נמל איגואפה שימש לייצוא אורז שגידלו בסביבה לאירופה. כמה מבתיה העתיקים של העיר נבנו באותה התקופה, אז הייתה איגואפה בין הערים החשובות של הקולוניה. אך ביטול העבדות, הפוליטיקה המקומית ועבודת בניה כושלת באזור הנמל הביאו להדרדרות גידול ומסחר האורז ושוב ירידה בחשיבותה של העיר.
המחצית השנייה של המאה ה-19 הביא מהגרים לברזיל (על מנת להחליף את כוח האדם של העבדים), בעיקר איטלקים, גרמנים ויפנים. באיגואפה נוסד אחד הכפרים היפניים הראשונים בברזיל. כפר זה ננטש בתקופת מלחמת העולם השנייה.
במהלך המאה ה-20 התבססה הכלכלה המקומית על גידול בננה ולבבות דקל ודייג.
מרכז צליינות
בשנת 1647 הפכה איגואפה למרכז צליינות נוצרית.
מאז, בין 150 ל-200 אלף צליינים עולים לרגל לאיגואפה מדי שנה. החגאות מתרחשות בין 28 ביולי ל-6 באוגוסט מדי שנה, ונערכות באופן בולט בחוצות העיר
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ תולדות איגואפה באתר עיתון מקומי. (בפורטוגזית)
