ברנבאו ויסקונטי
 | |
| ברנבאו ויסקונטי, תחריט מהמאה ה-18 |
ברנבאו ויסקונטי (באיטלקית: Bernabò Visconti; 1323 - 18 בדצמבר 1385) היה שליט מילאנו, שהרחיב מאד את שטחי שליטתו. הוא נודע כרודן עריץ, עול המסים שהטיל היה כבד והוא אכף את שלטונו באופן אכזרי. היה שרוי רוב ימיו במלחמה עם כמעט כל הכוחות המרכזיים באירופה ובאיטליה בהם מדינת האפיפיור, הרפובליקה של ונציה והאימפריה הרומית ה"קדושה", עם בעלות בריתו צרפת וממלכת בוואריה קשר בריתות שהסתמכו על נישואי 17 ילדיו החוקיים. בסוף ימיו נפל קורבן לבגידת בן-אחיו, ג'אן גלאצו ויסקונטי.
תולדות חייו
ברנבאו נולד במילאנו לבית ויסקונטי, אביו היה שליט מילאנו סטפאנו ויסקונטי. האב נפטר כאשר היה ברנבאו בן ארבע. השלטון בעיר נמסר לידי דודו, ג'ובאני. בין השנים 1346–1349 חי בגלות אך נקרא לשוב לקריאת דודו ג'ובאני. ב-27 בספטמבר 1350 נשא לאשה את רג'ינה-ביאטריצ'ה דלה-סקאלה. בזכות הנישואין הפך ליורש ורונה וקרארה. עם מותו של ג'ובאני ב-1354 ירש ברנבאו את השלטון על מילאנו יחד עם אחיו מתאו וגלאצו. לפי התכנון המקורי בחלקו של ברנבאו נפלו האדמות המזרחיות (ברגמו, ברשה, קרמונה וקרמה), השלטון במילאנו עצמה אמור היה להתחלק לסירוגין בין האחים לפי תקופות. ב-1355 הורעל מתאו בזמן ארוחת ערב, ככל הנראה על ידי אחיו. גלצאו ירש את חלקו של מתאו (לודי, פיאצ'נצה, פארמה ובולוניה) וביצר את כס שלטונו בפאביה. ברנבאו נותר שליט יחיד על מילאנו. האמביציה האישית שלו גרמה לכך שהאפיפיור אורבנוס החמישי הכריז עליו ככופר. שטחי מדינת האפיפיור, ובפרט בולוניה, היו לשדה קרב מתמיד בין משפחת ויסקונטי לאפיפיור.
ב-1356 הסתכסך ברנבאו גם עם קרל הרביעי, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה", שביקש לעצמו את כתר הברזל של לומברדיה. עקב סירובו להכיר בזכויות הקיסר הוכרז שוב ככופר על ידי האפיפיור אינוקנטיוס השישי שישב באביניון. ברנבאו נלחם במספר חזיתות, הדף התקפות של הצבא הקיסרי וערך התקפות על מנטובה החופשית ועל בולוניה האפיפיורית. עם מותו של אינוקנטיוס השישי ב-1362 הסכים ברנבאו להצעתו של ז'אן השני, מלך צרפת לכרות הסכם שלום עם האפיפיור החדש, אורבנוס החמישי. אולם, משלא מילא את תנאי ההסכם, לסגת מבולוניה ולהתייצב בפני האב הקדוש באביניון הוקע שוב ככופר ב-4 במרץ 1363. ב-13 במרץ 1364 נחתם לבסוף הסכם במסגרתו נסוג ברנבאו מאדמות מדינת האפיפיור.
ב-1368 יצא שוב למסע נגד מנטובה, שנתיים מאוחר יותר צר על רג'יו אמיליה. מלחמתו עם משפחת אֵסְטֶה מפרארה העלתה עליו שוב את זעם האפיפיור והוא נודה מהכנסייה פעם נוספת, הפעם על ידי גרגוריוס האחד עשר. מתוך שאיפה להגיע לעיר הנמל החשובה ג'נובה ולספחה כנמלה של מילאנו, חבר ב-1378 לרפובליקה של ונציה במלחמה נגד גנואה. כוחותיו ניגפו בספטמבר 1379.
רודנותו
ברנבאו ציווה שברוכבו בעיר כל העוברים ושבים יכרעו לו ברך. הוא טען שהוא האלוקים ושהאפיפיור והקיסר הם נתיניו.
ברנבאו המציא שיטת עינויים שפורסמה כצו בעת עלייתו ועליית אחיו גלאצו לשלטון. התוכנית, שכונתה quaresima- "40 יום", הייתה סדרת עינויים שנועדה להרתיע בוגדים ואויבים מבית. היא כללה שבירת הקורבן על גלגל שבירה, הלקאות, ניקור עיניים ומריטת גפיים, יום עינוי ויום מנוחה לסירוגין.
באחת הפעמים בהם הוטל עליו חרם אפיפיורי, הכריח את שני השליחים לאכול את הבולה, כולל סרט המשי וחותמת העופרת שחתמו אותה. באירוע אחר צלה על המוקד נזיר אוגוסטיני חי בכלוב ברזל[1].
ימיו האחרונים
בשנת 1385 עמדה נכדתו של ברנבאו בן ה-65, איזבו מבוואריה להנשא לשארל השישי, מלך צרפת, דבר שעתיד היה לחזק את מעמדו של ברנבאו בזירה הפנים-איטלקית. פרט לכך, העיר נאנקה תחת שלטונו הרודני והייתה בשלה לשליט חדש. באותה עת צבר כבר בן-אחיו, ג'אן גלאצו ויסקונטי (שהיה גם חתנו, כיוון שנשא לאשה את בתו של ברנבאו, קתרינה, ב-1380) כוח רב בפאביה ולטש עיניו לכס מילאנו. ג'אן גלאצו הזמין את דודו למפגש שבעיצומו אסר אותו והובילו בפומבי בחוצות. פעולתו הראשונה של ג'אן גלאצו הייתה הכרזה על הורדת נטל המס הכבד. הוא הוכרז כשליט על ידי ההמון במהלך הילולה בה נבזז ארמונו של ברנבאו והועלו באש יומני המיסים. בכורו של ברנבאו נכלא ושני בניו האחרים גורשו. ברנבאו עצמו נכלא במבצר טרצו ומת זמן קצר מאוחר יותר בתא כלאו וסביר להניח שהורעל[2].
המוניטין של ברנבאו ויסקונטי כשליט היה ידוע לשימצה ברחבי אירופה והד לו ניתן למצוא בסיפורו של הנזיר מתוך "סיפורי קנטרברי" של ג'פרי צ'וסר:
הו ברנבאו ויסקונטי איש מילאן, הולל דגול רודן לומברדיה! אתה אשר עלית מעלה, האספר איך יד גורל הייתה בך? בנו של אחיך, שהיה איש ברית כפול - חתן וגן בן אח - שמך בכלא ותגווע, אויה! כי לא ידעתי מדוע והיאך.
צאצאיו וקשרי הנישואין
ברנבאו בורך ב-17 ילדים חוקיים שהגיעו לבגרות ובעוד לפחות 10 ממזרים מוכרים. הוא ורעייתו עשו שימוש נרחב בנישואי תועלת למטרת רקימת בריתות פוליטיות. הברית האמיצה ביותר נעשתה עם בית ויטלסבאך ששלט בממלכת בוואריה, שלוש מבנותיו של ויסקונטי נישאו לשלושה מצאצאיו של שטפן השני, דוכס בוואריה.
- תדאה ויסקונטי (1351–1381) נישאה לשטפן השלישי, דוכס בוואריה בתם איזבו מבוואריה, מלכת צרפת, נישאה לשארל השישי, מלך צרפת
- ורדה ויסקונטי (1352–1414) נישאה ללאופולד השלישי, דוכס אוסטריה מבית הבסבורג, לזוג נולדו שישה ילדים
- מרקו ויסקונטי (1353–1382) נישא לאליזבת מבוואריה
- רודולפו ויסקונטי (1358–1388) שליט פארמה
- לודביקו ויסקונטי (1357–1404) נישא לויולנטה ויסקונטי, בתו של גלאצו ויסקונטי (אחיו של ברנבאו) ואלמנתו של ליונל מאנטוורפן, דוכס קלרנס (בנו של אדוארד השלישי, מלך אנגליה)
- קרלו ויסקונטי (1359–1403) נישא לביאטריס מארמניאק בתו של ז'אן השני, רוזן ארמניאק
- ולנטינה ויסקונטי (1360–1393) נישאה לפייר, מלך קפריסין הוא פייר דה לוסיניאן מלך ירושלים. לאחר מותו נישאה לגלאצו רוזן ורטו
- קתרינה ויסקונטי (1361-1404) נישאה לג'אן גלאצו ויסקונטי, בן-אחיו ורוצחו של ברנבאו. לזוג היו שני בנים שירשו את כס שליטי מילאנו: ג'אן מריה ויסקונטי ופיליפו מריה ויסקונטי
- אגנס ויסקונטי (1362–1391) נישאה לפרנצ'סקו גונזגה הראשון, שליט מנטובה מבית גונזגה
- אנטוניה ויסקונטי (מתה ב-1405) נישאה לאברהרד השלישי, רוזן וירטמברג
- מאסטינו ויסקונטי (מת ב-1404) נישא לאנטוניה דלה סקאלה
- מדלאנה ויסקונטי (1366-1404) נשאה לפרידריך, דוכס בוואריה, לזוג היו חמישה ילדים בהם היינריך השישה עשר, דוכס בוואריה
- אימונט ויסקונטי
- אנגלסיה ויסקונטי (מתה ב-1439) נישאה ליאנוס, מלך קפריסין, כיוון שלזוג לא היו ילדים בוטלו הנישואין כעבור שבע שנים, ב-1407
- ג'מסטינו ויסקונטי (1370-1405) נישא לקלאו דלה סקאלה
- לוצ'יה ויסקונטי (1372-1424) נישאה לאדמונד הולנד, הרוזן הרביעי מקנט
- אליזבטה ויסקונטי (1374-1432) נישאה לארנסט, דוכס בוואריה, לזוג היו חמישה ילדים, בהם אלברכט השלישי, דוכס בוואריה
- בתו הבלתי חוקית, דונינה (Donnina) נישאה לקונדוטיירי (מפקד צבאי שכיר חרב) ג'ון הוקווד
לקריאה נוספת
- ברברה טוכמן, ראי רחוק: המאה ה-14 הרת הפורענויות, דביר, 1995 עמ' 244, 401-403 גרסה מקוונת, Google Books
- ג'ון אדינגטון סימונדס, Renaissance in Italy: The age of despots עמודים 139-140
קישורים חיצוניים
- ביוגרפיה (באיטלקית)
הערות שוליים
- ^ כל הפסקה לפי ברברה טוכמן, ראי רחוק, עמוד 244
- ^ ברברה טוכמן, ראי רחוק עמודים 402 - 403
- ^ ג'פרי צ'וסר, סיפורי קנטרברי, הוצאת עם עובד, המפעל לתרגום ספרות מופת, 1980. תרגום: שמעון זנדבנק עמוד 473
