איזוגלוסה
איזוֹגְלוֹסָה – המכונה גם הֶטרוגלוסה, ובעברית תופעה מבחינה או תכונה מבחינה – היא קו הגבול הגאוגרפי של תכונה או תופעה לשונית מסוימת, כגון הגיית תנועה, או משמעות של מילה, או תכונה צורנית או תחבירית כלשהי. זהו מושג המשמש בבלשנות היסטורית ובדיאלקטולוגיה (חקר הניבים). תכונות ותופעות המשמשות כאיזוגלוסות עוזרות במיון שפות למשפחות ולענפים, ובחלוקת רצף לשוני לניבים.
ניבים מרכזיים מתוחמים בדרך כלל על ידי מקבצים של איזוגלוסות. למשל, קו בֵּנְרַת (אנ') (Benrath) מבדיל את הגרמנית העילית מיתר השפות הגרמאניות המערביות, ולָה סְפֵּציה–רימיני (אנ') מפריד בין השפות האיטלקיות הצפוניות לבין ניבים איטלקיים מרכזיים.
עם זאת, לאיזוגלוסה בודדת לא חייב להיות חפיפה או קשר לנקודת פיצול בין שפות בעץ המשפחה שלהן, או לגבול בין שפות. לדוגמה, תופעת עיגול השפתיים בתנועות קדמיות במקרה של התנועה /y/ קיימת באופן גורף בכל השפות והניבים בצרפת ובגרמניה, אך לא קיימת במילים איטלקיות וספרדיות שהן קוגנטים של המילים הצרפתיות המקבילות עם /y/.
מקור המילה
מקור המונח "איזוגלוסה" הוא ביוונית קדומה, שם "אִיסוֹס" ἴσος פירושה "שווה, דומה", ו"גלוסה" γλῶσσα היא "לשון, ניב, שפה" (זאת בהשראת השימוש במונח קווי גובה, או isopleths, כגון isobars).
עם זאת, האיסוגלוסה מפרידה במקום לחבר נקודות. כתוצאה מכך, זה הוצע עבור המונח heterogloss ἕτερος héteros "אחר") לשימוש במקום.[1]
דוגמאות
שפות שמיות צפון-מערביות: ו/י, המעתק הכנעני
תכונה של שפות שמיות צפון-מערביות עתיקות היא שהעיצור [w] (האות וי"ו) הופך לעיצור [y] (האות יו"ד) בתחילת מילה. בפרוטו-שמית השורש של המילה "ילד" היה "ו-ל-ד", ובירושה ממנה גם בכל השפות במשפחה השמית מלבד הענף הצפון-מערבי (לדוגמה ערבית "ולד" ولد). לעומת זאת, בשפות השמיות הצפון-מערביות העתיקות המילה הייתה "ילד", עם מעתק ההגאים y < w.[דרוש מקור]
בדומה לכך, המעתק הכנעני הוא תופעה שלפיה התנועה [ā] בפרוטו-שמית הפכה לתנועה [ō] בשפות הכנעניות שבענף הצפון-מערבי במשפחה.[2] בשפות הארמיות ובניבים של הענף הצפון-מערבי, התנועה ההיסטורית [ā] נשמרה. לדוגמה, המילה הפרוטו-שמית "שלום" משוחזרת כ- šalāmu*, ובערבית היא "סַלָאם" salām (سلام), בעוד שבעברית היא שָׁלוֹם šalōm. אם כן, האיזוגלוסה הוגדרה כך: שפה שמית עתיקה צפון-מערבית שבה התנועה ההיסטורית [ā] הפכה ל-[ō] מסווגת בקבוצה הכנענית.[דרוש מקור]
שפות הודו-אירופיות: איזוגלוסת "סאטם–קנטום" (centum-satem)
אחת האיזוגלוסות המוכרות ביותר היא איזוגלוסת "סָאטֶם-קֵנְטוּם" (אנ') (centum-satem) במשפחה ההודו-אירופית. איזוגלוסה זו מייצגת את ההתפתחות השונה של עיצורים גב-לשוניים בשפה-האם פרוטו-הודו-אירופית. על פי השחזור המקובל, מכירים בשלוש סדרות של עיצורים גב-לשוניים:
| אטומים | קוליים | קוליים מנושפים | |||
| וילוניים משופתתים: | *kʷ | *gʷ | *gʷʰ | התמזגו בשפות "סאטם" | |
| וילוניים: | התמזגו בשפות "קנטום" | *k | *g | *gʰ | |
| וילוניים מחונככים: | *ḱ | *ǵ | *ǵʰ | הפכו לשורקים (אַסיבִּילַציה) בשפות "סאטם" |
בחלק מענפי המשפחה ההודו-אירופית – למשל יוונית, השפות האיטליות והגרמאניות – התמזגו העיצורים המחונככים עם הווילוניים: לדוגמה, העיצור הווילוני [k] במילה הפרוטו-הודו-אירופית *k(e)up- ("לרתוח, לבשל") נשמר בלטינית במילה cupiō המבוטאת [kupio] ("לחשוק"), והעיצור [ḱ] המחונכך במילה *ḱm̥tom "מאה" הפך בלטינית ל-centum, שמבוטאת "קנטום" [kentum]. אבל מנגד, מילת השאלה *kʷo- הפכה ל-quō "איך, איפֹה". ענפי שפות אלה ידועים כענפי "קנטום" (centum), על שם המילה הלטינית "מאה".
בענפים אחרים – דוגמת השפות הבלטו-סלאביות וההודו-איראניות – העיצורים הווילוניים המשופתתים התמזגו עם הווילוניים: העיצור [k] במילה הפרוטו-הודו-אירופית *k(e)up- נשמר בסנסקריט וֶדית kopáyati "מעוצבן", והעיצור המשופתת [kʷ] במילה *kʷo- הפך באווסטית ל-[k] ב- kō "מי"; אבל העיצור [ḱ] המחונכך במילה *ḱm̥tom הפך לעיצור [s] במילה satem באווסטית. ענפי שפות אלה ידועים כענפי סאטם, על שם המילה האווסטית ל"מאה".[3][4]
כיוון שהשפות הבלטו-סלאביות, ההודו-איראניות, ומשפחות סאטם האחרות מדוברות באזורים גאוגרפיים סמוכים, ניתן לקבץ אותן לכדי איזוגלוסה: קו על המפה הגאוגרפית שמפריד את שפות סאטם מצדו האחד משפות קנטום מצדו השני.
אנגלית אמריקנית: איזוגלוסת "צפונית–מידלנד"
איזוגלוסה משמעותית באנגלית אמריקנית מבחינה בין צביר-הניבים בצפון-מזרח הפנימי של ארצות הברית (Inland North) לבין צביר-הניבים בצפון המערב התיכון (Midland). האיזוגלוסה מותחת קו המייצג מאפיינים לשוניים רבים, כולל "מעתק התנועות של הערים הצפוניות" (Northern Cities vowel shift). מעתק התנועות הזה חל באזורים שמצפון לקו (כולל מערב מדינת ניו יורק, קליבלנד, החלק הדרומי של מישיגן, צפון אילינוי ומזרח ויסקונסין) ואילו מדרום לקו המעתק לא התרחש (כולל פנסילבניה, מרכז ודרום אוהיו ורוב אינדיאנה).[דרוש מקור]
ראו גם
ביבליוגרפיה
- Chambers, J.K.; Trudgill, Peter (28 בדצמבר 1998). Dialectology. Cambridge Textbooks in Linguistics (2nd ed.). Cambridge University Press. ISBN 0-521-59646-7.
{{cite book}}: (עזרה) - Woodard, Roger D. (31 במאי 2004). The Cambridge Encyclopedia of the World's Ancient Languages. New York: Cambridge University Press. ISBN 0-521-56256-2.
{{cite book}}: (עזרה)
קישורים חיצוניים
- דוגמה לאיזוגלוסה בדרום אנגליה.
- מעבר לאיזוגלוסה: האיזוגרף בטופוגרפיה של ניב: דיון בחסרונות ובהפשטת-יתר בשימוש באיזוגלוסות.
- על כמה קורלציות אקוסטיות של איזוגלוסה: ניתוח הומוריסטי של איזוגלוסות רוסיות.
הערות שוליים
- ^ Sihler, Andrew L. (2000). Language History. Current issues in linguistic theory. Vol. 191. Amsterdam/Philadelphia: John Benjamins Publishing. p. 170. ISBN 90-272-3698-4.
- ^ Garr, W. Randall (2 ביוני 2008). Dialect Geography of Syria-Palestine: 1000-586 BCE. Eisenbrauns. ISBN 1-57506-091-4.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Fortson IV, Benjamin W. (2004). Indo-European Language and Culture. Blackwell Publishing. pp. 52–54. ISBN 1-4051-0316-7.
- ^ Rix, Helmut (2001). Lexikon der indogermanischen Verben. Dr. Ludwig Reichert Verlag. p. 359. ISBN 3-89500-219-4.
